עבור לתוכן העמוד
Menu

מצרים צועדת לעבר הבלתי נודע

ב-25 בחודש תציין מצרים שנה לתחילת ההפגנות שהביאו להדחתו של מובארק ולתפיסת השלטון על ידי הצבא. הצבא היה הכוח המאחד היחידי של המצרים במהלך האירועים הדרמטיים של ינואר ופברואר 2011, וללא ספק היה לו חלק מרכזי בהפלת השלטון. המצרים שרו לו שירי תהילה וסיסמתם הייתה "העם והצבא יד אחת". אלא שניהול המדינה על ידי המועצה הצבאית העליונה […]

ב-25 בחודש תציין מצרים שנה לתחילת ההפגנות שהביאו להדחתו של מובארק ולתפיסת השלטון על ידי הצבא. הצבא היה הכוח המאחד היחידי של המצרים במהלך האירועים הדרמטיים של ינואר ופברואר 2011, וללא ספק היה לו חלק מרכזי בהפלת השלטון. המצרים שרו לו שירי תהילה וסיסמתם הייתה "העם והצבא יד אחת". אלא שניהול המדינה על ידי המועצה הצבאית העליונה התגלה מהר מאד כבעייתי והביא לאכזבה גדולה בקרב פעילי המהפכה. לוח הזמנים שהציגה המועצה הצבאית להעברת השלטון למוסדות נבחרים חדשים ולניסוח חוקה חדשה התארך הרבה מעבר להבטחות הראשונות של הגנרלים שדיברו על תקופה של שישה חודשים, והעלה את החשד כי הצבא מתכנן להישאר בשלטון. המועצה הצבאית לא ידעה לקיים דיאלוג לאומי שיקרב לבבות והזירה המצרית הפכה לזירת התגוששות בין הזרמים האסלאמיים לחילוניים, ואף בין המפלגות האסלאמיות עצמן. בנוסף לכך, גם היחסים בין מוסלמים לקופטים הורעו. התנכלויות המוסלמים לקופטים גברו והצבא דיכא באלימות קשה הפגנה של קופטים אשר דרשו שוויון זכויות. כמו כן, הצבא נכשל לחלוטין בייזום רפורמות כלכליות או חברתיות בטענה שהוא נמנע מכך מאחר ואינו מהווה שלטון נבחר ואין לו את הזכות לבצע תיקונים משמעותיים. הצבא אף התקשה בשמירה על הסדר הציבורי, ובהיותו המחזיק בסמכויותיה של הרשות המחוקקת והרשות הביצועית גם יחד, פרסם צווים נוקשים שפגעו בחופש האזרח (כגון שיפוט אזרחים בפני בתי דין צבאיים ואיסור על שביתות), אשר הביאו להתערבותם של ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים ולנסיגתו של הצבא מהצווים שפרסם. באותה עת הלכה והידרדרה הכלכלה ונראה כי מצרים כבר נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי חמור אשר יתפרץ כנראה במישור החברתי, בהפגנות ואלימות בחודשים הקרובים.

לוח הזמנים להעברת השלטון – אינו עומד במבחן המציאות

לוח הזמנים להעברת השלטון למוסדות הנבחרים אמור היה להסתיים במחצית הראשונה של 2013 בבחירות לנשיאות, אך תחת לחץ המפגינים הוא קוצר במספר חודשים. עכשיו נראה כי הבחירות לנשיאות תערכנה ביוני או ביולי השנה, ולאחריו אמור הצבא לחזור לקסרקטיניו. השאלה היא האם עד אז יצליח הפרלמנט החדש – המורכב משני בתים, מגלס אלשעב ומגלס אלשורא – למנות מועצה בת מאה איש עליה תוטל מלאכת ניסוח החוקה, והאם היא אכן תצליח לנסחה במסגרת הזמן שהוקצב. תהליך הבחירות להקמת הפרלמנט החדש, על שני בתיו, אמור להסתיים בפברואר.

התנהלות הבחירות ותוצאותיהן

בינתיים אנו עדים למצב כאוטי. הבחירות לבית התחתון – מגלס אלשעב – נערכו בצורה מסודרת, אם כי נמסר על הפרות סדר וחוק רבות, בעיקר על ידי פעילי המפלגות האסלאמיות, שניסו אפילו ביום הבחירות ובמשרדי הקלפיות להשפיע על ההצבעה, בעיקר של מאמינים ושאינם יודעים קרוא וכתוב. עם זאת, קשה להעריך את מידת ההשפעה של הפרות אלו על התוצאות הסופיות. התוצאות של הסיבוב השלישי והאחרון יתפרסמו בתחילת השבוע הבא, אבל נראה כי הן לא ישנו משמעותית את התוצאות של שני הסיבובים הראשונים בהם זכו האחים המוסלמים בכ-40% מהקולות ומפלגת "אלנור" הסלפית בכ-25%, מה שמעניק למפלגות האסלאמיות רוב של כשני שליש בפרלמנט. אם נוסיף את ה-3%-4% של מפלגת "ווסט", מפלגה אסלאמית המכנה את עצמה כמתונה, הרי יש להניח שכ-70% מהפרלמנט החדש של מצרים יהיה צבוע בירוק.

תוצאות אלו הפתיעו לא רק את המשקיפים הזרים אלא גם את המצרים עצמם, שלא העריכו עד כמה הזהות האסלאמית של עמם רחבה ועמוקה.

עתה התברר כי ההוראה השיטתית של לימוד האסלאם בבתי ספר, שנעשתה לאורך תקופת שלטונו של מובארק, במקביל לפעולת ההטפה "השקטה" של האחים המוסלמים והקבוצות הסלפיות, אשר גם הן פעלו בתחום הצדקה והרווחה, נשאו פרי מעבר למצופה.

מצרים נמצאת כעת במבוכה גדולה. האם "הדיקטטורה החילונית" של מובארק תוחלף במשטר אסלאמי, שיהיה לא פחות ואולי אף יותר דיקטטורי מקודמו? ויתר על כן, במשטר החדש – בו ראש הממשלה יהיה כנראה אח מוסלמי שישען על רוב אסלאמי – האם ניתן יהיה לצפות לשמירה על זכויות האדם הבסיסיות – חופש הביטוי, שוויון לנשים ולמיעוטים, ובמיוחד למיעוט הקופטי? ספק רב.

האלימות בין הצבא למפגינים ממשיכה

הזירה הפנימית רועשת וגועשת וכבר מדי פעם מתרחשים פרצי אלימות, כפי שראינו בהפגנות האחרונות אשר במהלכן פגעו הצבא והמשטרה באכזריות במפגינים (עד כה נהרגו לפחות כ-60 מפגינים על ידי כוחות הביטחון). ההפגנות בשבועות האחרונים כוונו בעיקר נגד הצבא, שנקרא להעביר מייד את השלטון למועצה אזרחית, ונגד המרשל טנטאווי, ראש המועצה, שהודגשה זיקתו למשטר הקודם.

המפגינים מצידם לא בחלו באלימות. הם הקיפו בחגורה אנושית את משרד ראש הממשלה ומנעו את כניסתו של כמאל גנזור, ראש הממשלה החדש, מלהיכנס ללשכתו. הם העלו באש מבנים של משרד הפנים ושרפו את המכון הצרפתי, המכיל את כתבי היד והמסמכים של המשלחת המדעית הצרפתית שליוותה את נפוליאון בונפרט במסעו למצרים בסוף המאה ה-18. משלחת מדענים זו שמנתה כ-120 איש וחיברה מסמך ענק המכונה Description de L'Egypte – "תיאורה של מצרים", המשתרע על פני עשרות כרכים והמכיל תיאור מפורט של מצרים בתחומי הדמוגרפיה, הגיאוגרפיה, החי והצומח.

יש המעריכים כי קבוצה סלפית היא שזרקה את בקבוקי התבערה שהציתו את הבניין. גורמים סלפים כבר הודיעו כי בכוונתם "לנקות" את מצרים מהשפעות זרות וגם למחות כל סימן של התרבות הפרעונית האלילית שהיא גאוותה של מצרים, למרות 1,400 השנים של שליטת האסלאם. הם הבטיחו לפגוע במוזיאון המצרי בקהיר, המכיל עשרות אלפי יצירות אמנות מהתקופה הפרעונית, ולהשמיד את פסלי הפרעונים בדרום המדינה, כפי שעשו אנשי טאליבן באפגניסטאן שהרסו את פסלי בודהא, כל זאת בהתאם לפרשנותם הקיצונית לציווי של "אל תעשה לך פסל ומצבה". הם הבטיחו גם גורל דומה ל-"ביבליותיקה אלכסנדרינה" שנבנתה לפני מספר שנים כדי לחדש את מסורת הספרייה הגדולה של אלכסנדריה, אשר עד עכשיו לא ברור אם נשרפה בתקופה הרומית או בתחילת הכיבוש האסלאמי.

מצרים בתהליך של אסלאמיזציה

אמנם הן האחים המוסלמים והן הסלפים עושים מאמץ לשדר לציבור המצרי ובמיוחד למערב דברי הרגעה, אך הם מסתבכים בהצהרות מנוגדות שרק מגבירות את החשדות לגבי כוונתם להביא לאסלאמיזציה של מצרים.

האחים המוסלמים טוענים כי יקימו מדינה אזרחית בעלת סממנים אסלאמיים על בסיס השריעה, כפי שנקבע עוד בחוקות הקודמות של מצרים, ויפעלו לניסוח דומה בחוקה החדשה – השאלה היא למה הם מתכוונים. כמו כן, הם גם מכריזים כי לא יציגו מועמד לנשיאות מטעמם. מאידך, הם הודיעו כי באמצעות ניסוח החוקה הם יפעלו להגבלת סמכויותיו של הנשיא החדש – מה שמבטא את כוונתם לרכז את סמכויות השלטון בידי הממשלה שהם אמורים להקים בזכות הרוב שלהם בפרלמנט. יוזכר עם זאת, כי במירוץ לנשיאות כבר נמצאים לפחות שלושה מועמדים הקשורים לזרם האסלאמי: הראשון הינו עבד מנעם אלפתוח, חבר בתנועת האחים המוסלמים שהודיע כי יהיה מועמד עצמאי לנשיאות וגורש בשל כך מן התנועה, השני הוא מחמד סלים אבו אלעווא והשלישי, חאזם אבו אסמאעיל – שניהם מקורבים לקבוצות סלפיות.

מוחמד מורסי יו"ר מפלגת "הצדק והחירות", המפלגה הפוליטית שהקימה תנועת האחים כדי לרוץ לבחירות בפרלמנט, הודיע השבוע שאף שמפלגתו השיגה רוב בפרלמנט היא אינה מתכוונת לנכס לעצמה את ניסוח החוקה והיא תתחשב ברצונותיהם של שאר פלחי האוכלוסייה, וכי ניסוח החוקה יעשה בשיתוף עם כל הזרמים הפוליטיים וכל המשפטנים המרכזיים של מצרים. מאידך, ימים ספורים קודם לכן הודיע מוחמד בדיע, המדריך הכללי של תנועת האחים (התואר שמוענק ליו"ר התנועה), באגרת לחברי התנועה שכותרתה היא "הבהרת המטרה וההתעקשות על יישומה", כי התנועה מתקרבת למימוש מטרותיה הנעלות, כפי שהגדירן מייסד התנועה, האימאם חסן אלבנא, שהן הקמת שלטון צודק ונכון על כל מוסדותיו ומרכיביו, הכולל ממשלה, והקמת ח'ליפות אסלאמית בעולם. עוד נאמר באגרת כי האימאם חסן אלבנא התווה את הדרך למטרה נעלה זו במדיניות של שלבים, המתחילים בתיקון והדרכת הפרט, לאחר מכן המשפחה, לאחריה החברה ובהמשך הקמת ממשלה וח'ליפות אסלאמית שתשתלט על העולם. נראה שמוחמד בדיע מעריך כי האחים המוסלמים השלימו את תיקון הפרט, המשפחה והחברה וכעת הם עומדים לפני הקמתה של הממשלה שאמורה לפעול להקמת ח'ליפות עולמית.

פרסומה של האגרת הביא לתגובות חריפות. תהאני אלג'באלי, סגנית ראש בית הדין החוקתי, אמרה ליומון הסעודי 'אלשרק אלאוסט', היו"ל בלונדון, כי דברים אלה מחייבים בדיקה מחודשת של האידיאולוגיה של האחים, אפילו אם מייסדם חסן אלבנא אכן אמר דברים אלה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. היא הדגישה כי נראה שהאחים אינם סבורים שהם חלק מן החברה בכל מדינה, אלא הם סבורים שהם יכולים לשלוט במדינות העולם, בשעה שהוא מבוסס כיום על מדינות לאום ולא על מרחב אסלאמי כפי שחייתה האומה האסלאמית בעבר.

מדיניות החוץ של המפלגות האסלאמיות

גם לגבי מדיניות החוץ האחים מדברים בלשון כפולה. מצד אחד יש בין דובריהם האומרים כי לא יפגעו בהסכמים הבינלאומיים של מצרים (קרי הסכם השלום עם ישראל), אך בד בבד הם אומרים שיבדקו כיצד להתאימם לדרך מחשבתם. רק השבוע אמר רשאד ביומי, סגן המדריך הכללי של התנועה, לסוכנות הידיעות הגרמנית, כי התנועה תנקוט בכל האמצעים המשפטיים כלפי הסכם השלום. ההסכם, לדבריו, אינו מחייב את התנועה ו"אנו נציג אותו בפני העם או הפרלמנט הנבחר כדי שיביע את דעתו". הוא הדגיש כי חברי תנועתו "לא ישבו מעולם עם ישראלי ולא ינהלו איתם משא ומתן".

ביומי גם לא היסס להגיד לארה"ב "ללכת לגיהינום" לאחר שפורסם בתקשורת המצרית כי וושינגטון מפעילה לחץ על מדינות ערב – סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות – לבל יעניקו סיוע פיננסי למצרים כל עוד המועצה הצבאית אינה פועלת בהתאם לדרישתה למנוע את הגעתן לשלטון של המפלגות האסלאמיות. לפי לתקשורת המצרית, לחצים אלו גברו לאחר שכוחות הביטחון המצריים הסתערו על משרדיהם של 17 ארגוני החברה האזרחית, ביניהם שני ארגונים אמריקאיים, החרימו את  מסמכיהם ומחשביהם והחלו בחקירת פעיליהם באשמת קבלת מימון ממקורות זרים לפעילות אנטי-מצרית. בינתיים, גם מצרים וגם ארה"ב הכחישו את השמועות, אבל ביחסים בין שתי המדינות נותר משקע מר שעוד לא נעלם.

מפלגת "אלנור" הסלפית, הכוח הפוליטי השני במצרים כיום, מתנהגת בצורה דומה, אם כי ביתר בוטות, ובסופו של דבר אינה מסתירה את מטרתה להקים מדינה אסלאמית. אחרי מספר הצהרות מרגיעות של ראש המפלגה, עמאד עבד אלע'פור, שאמר בין היתר כי הם יכבדו את הסכמי קמפ דיוויד, הגיעה סדרה של הצהרות קיצוניות המבטאת את האידיאולוגיה הסלפית האוטנטית. השייח' יאסר ברהאמי, ראש  הקבוצה הסלפית הנושאת את השם "הדעווה הסלפית" (הטפת הדת בסגנון הסלפי), אשר הקימה את מפלגת "אלנור", אמר, בניגוד לדברי אלע'פור, כי המפלגה לא תקים ברית עם המפלגות הליברליות הפועלות להקמת דמוקרטיה המבוססת על חקיקת חוקים על ידי בני אנוש כנעשה במערב, שהיא מנוגדת לדרך האסלאם אשר קבע כי החוקים כולם הם מאללה. הוא גם קרא למאמינים שלא לברך את הקופטים בחגיהם ולא להשתתף בטקסיהם מאחר שאמונתם מושחתת, שהרי הם מאמינים בלידתו של אלוהים (ישו) וקימתו לתחייה אחרי שנצלב. דובר אחר של מפלגת "אלנור", מחמד נור, אמר כי מפלגתו לא תסכים להקמת מדינה אזרחית (כפי שמבקשת להקים תנועת האחים), מכיוון שלדעתם הכוונה למדינה חילונית והם תובעים הקמת מדינה המבוססת במלואה על האסלאם מבחינת השלטון, העקרונות והמטרות. עוד נאמר כי העם המצרי לא יסכים לכך שנשיא המדינה יהיה קופטי.

 התקשורת הערבית צופה: סכסוך דתי בפרלמנט

מנגד, המפלגות החילוניות לא השיגו בבחירות אלא כ-15% והשפעתם בפרלמנט תהיה מינורית. השאלה היא האם האחים מוסלמים יחברו למפלגות החילוניות והאם מפלגות אלה ירצו לשמש מעין עלה תאנה לאחים המוסלמים. נשאלת גם השאלה האם יש סיכוי לקואליציה של שני הכוחות האסלאמיים. בשלב זה נראה כי אין ביניהם הסכמה על מהות המדינה שתוקם, דהיינו באיזה מינון היא תהיה אסלאמית. האחים המוסלמים משתמשים במונח "מדינה אזרחית" שאיש אינו יודע את משמעותו ואילו הסלפים מדברים בגלוי על מדינה המבוססת על עקרונות האסלאם. התקשורת הערבית סבורה שיש לצפות לסכסוך על בסיס דתי בפרלמנט העלול לגרום לעיכוב הקמת ממשלה, להזנחת הטיפול בבעיות הבוערות של מצריםולהעמקת המשבר הפוליטי חברתי-כלכלי.

סיומו של תהליך הבחירות אינו מנבא את סיום המשבר במצרים

נראה כי המועצה הצבאית איבדה את השליטה על הזירה הפוליטית, היא נגררת אחרי האירועים ופועלת לסירוגין נגד הרחוב ותחת לחץ הרחוב. כוחה של המועצה הצבאית נובע עכשיו רק מהיותה בעלת אמצעים כוחניים להשליט סדר. תהליך הבחירות אומנם נמשך, אך נראה כי עם היוודע התוצאות הסופיות, יתפתח משבר חדש בין הפרלמנט למועצה הצבאית, אשר תתבקש להעביר את סמכותה כרשות מחוקקת לפרלמנט החדש הנבחר. הצבא מצידו לא ירצה לאבד חלק חשוב מסמכויותיו וישאף להחזיק לפחות בחלק מהן עד להשלמת ניסוח החוקה ובחירת נשיא חדש. הצבא גם אמור להפעיל את מלוא השפעתו כדי למנוע מהרשויות האזרחיות חדירה לאופן השימוש בתקציביו, למסגרת המשפטית שלו ולממלכתו הכלכלית הנרחבת. גם בנושא זה צפויים חילוקי דעות ומשברים.

האכזבה מן המועצה הצבאית, השמועות ההזויות, ההצהרות המנוגדות של המפלגות האסלאמיות שמהוות כיום את הכוחות הפוליטיים המרכזיים שעומדים לשלוט במצרים, הריב הנפתח ביניהן והאלימות המתפשטת, מצביעים על כך שמצרים נמצאת במשבר חמור, מאבדת את דרכה וצועדת לעבר הבלתי נודע.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

הוספת תגובה קישור ישיר לרשומה

לרשימת הפרסומים בבלוג