עבור לתוכן העמוד
Menu

2011 – שנת ההפתעות במזרח התיכון

שר ההיסטוריה יגדיר בוודאי את 2011 כשנת ההפתעות הגדולות במזרח התיכון. איננו מספיקים לעכל התפתחות אחת וכבר נוחתת עלינו התפתחות מפתיעה חדשה. התוניסאים היו הראשונים שנשאו את נס המרד נגד השררה, ותוך זמן קצר הצטרפו אליהם הלובים, התימנים, המצרים וגם הסורים. העמים הערביים שברו את מחסום הפחד, יצאו לכיכרות הערים והפתיעו בהתקוממויות המוניות נגד מנהיגיהם […]

שר ההיסטוריה יגדיר בוודאי את 2011 כשנת ההפתעות הגדולות במזרח התיכון. איננו מספיקים לעכל התפתחות אחת וכבר נוחתת עלינו התפתחות מפתיעה חדשה. התוניסאים היו הראשונים שנשאו את נס המרד נגד השררה, ותוך זמן קצר הצטרפו אליהם הלובים, התימנים, המצרים וגם הסורים. העמים הערביים שברו את מחסום הפחד, יצאו לכיכרות הערים והפתיעו בהתקוממויות המוניות נגד מנהיגיהם העריצים. ההתקוממויות חשפו הבדלים עמוקים בתכונותיהם של העמים הערביים, באופיים של שליטיהם ובהתנהגות צבאותיהם.

ב”אום אל דוניה” (אם העולם, כינוי למצרים) התבשרנו בינואר על בואו של “האביב הערבי”. רבים התעודדו מכך שסוף סוף געגועיה של האומה הערבית לרפורמות מתממשים. כיצד קרה שהעם המצרי הכנוע והצייתן היעז לצאת לכיכר “אלתחריר” שבמרכז קהיר ולהתקומם בהמוניו?! המתקוממים זעקו “חופש לפני כיכר הלחם”, שאף הוא היה חסר להם, והצבא המצרי הפתיע בהצטרפותו אליהם. במקום לדכא אותם, הוא הניח פרחים בקני הרובים ושר יחד איתם את השיר “אני אוהב את חיי החופש”.

תוך זמן קצר נפלו המשטרים בתוניסיה ובלוב, ובמצרים הודח חוסני מובארק והועמד למשפט כאחד העם – תופעה שהפתיעה עמוקות את כל מי שהכיר את השליט הכול יכול. אך המתקוממים לא הסתפקו בכך ושוב יצאו להפגנות והכריחו את השליטים הצבאיים במצרים לערוך בפעם הראשונה בחירות כלליות וחופשיות. תוצאת הבחירות, למגינת לב המתקוממים, היא “חורף אסלאמי”: 75  אחוזים מהבוחרים הצביעו בשני הסבבים הראשונים בעד המפלגות האסלאמיות (האחים המוסלמים והסלפים) ואילו הגוש הליברלי-חילוני, זה שיזם והוביל את ההתקוממות, קבל את יתרת הקולות, ולמעשה מהווה את המיעוט.

ניצחון הגורמים האסלאמיים בבחירות בתוניסיה ובמצרים והשתלטותם בלוב, באים הודות להשפעתם שהלכה וגדלה תחת שלטון העריצות. ביקור במדינות הערביות ממחיש את השפעתו הגדולה של האסלאם על בני העם. מדהים לראות בשעת תפילת הצהריים של ימי שישי את ההמונים, במיוחד הצעירים, אצים להתפלל בחוצות העיר. ההשפעה האסלאמית התרחבה, חלקה גם הודות למפעלי חלוקת מזון לנזקקים. כך נוצר שילוב מנצח בבחירות עבור הגורמים האסלאמיים.

מה היה הגורם להתקוממויות במדינות ערב? האינטלקטואלים הערביים, ללא ספק, הם שזרעו במשך שנים במדינותיהם, ובעיקר מחוצה להן, את ניצני רעידת האדמה הנוכחית. כתיבתם הביקורתית, אשר מהשפעתה התעלמו השליטים, היא שהכינה את הקרקע להתפרצות ההמונים. המשוררים והסופרים באו בחשבון עמם על דיכוי החירות, המחשבה וחופש הביטוי, והתרעמו על ניצול “פלסטין” כתירוץ לשליטתם ללא מיצרים בעמיהם. הוגה הדעות אדוניס (במאמר מה-03.03.2011) קרא למתקוממים לדרוש בראש ובראשונה את ביטול הפיקוח על המחשבה והחיים. החופש, אם כן, הוא העיקר לכל בני האנוש.

בימים אלה חזרה האש למצרים. הצעירים שהביאו לסילוקו של מובארק ושאפו לדמוקרטיזציה נותרו מתוסכלים. תהליך הבחירות חשף את חולשתם המספרית והם חשים שסיכוייהם לקבוע את סדר היום במצרים הם קלושים. לפיכך, יש להניח כי הם ימשיכו להביע את התמרמרותם, במיוחד לנוכח הפגיעה במוסדותיה התרבותיים של המדינה.

המזרח התיכון, אם כן, איננו מקום לנאיביים ולמביעי משאלות לב. טרם התגבשו עמים הומוגניים במדינות הערביות שהוקמו באופן מלאכותי ושרירותי על ידי מעצמות המערב, במחצית הראשונה של המאה העשרים. העמים נאבקים עדיין על צביונם. כל עוד שלטו בהם עריצים אבסולוטיים, המדינות התנהלו, לכאורה, על מי מנוחות. אך כאשר הותר רסן השלטון, עלו הגורמים האסלאמיים בעלי ההשפעה הרבה ותפסו את השלטון בתוניס ובלוב, ואנו צפויים לתופעה דומה גם בתימן, במצרים ויש להניח כי גם בסוריה .

לפיכך, עלינו לפתוח את העיניים ולהימנע מהתייחסות רשמית לאירועים במדינות ערב. התייחסותנו תנוצל על ידי הגורמים העוינים, להסטת תשומת הלב מבעיות הפנים הקשות לכיוון ישראל – שנואת נפשם. במקביל עלינו לנסות לאתר גורמים מתונים, כדי לשמור ביחד איתם על יציבות גיאופוליטית אזורית. מה מצפה לנו ב-2012 – ימים יגידו.

הכותב הינו שגריר וסמנכ”ל משרד החוץ לשעבר ומחבר הספר “השירה-האימפריאליזם היפה”.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

הוספת תגובה קישור ישיר לרשומה

לרשימת הפרסומים בבלוג