המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

הדו"ח הדרמטי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) של האו"ם מגיע אחרי שנים שבהן הסוכנות נמנעה מלומר במפורש שאיראן מנסה לפתח נשק גרעיני. מאז שנת 2002 – אז נחשפה לראשונה בפני הציבור תוכנית הגרעין האיראנית – גברו והלכו החשדות כי מטרותיה הגרעיניות של איראן הן צבאיות. ועדיין, איש לא הצליח לספק לכך הוכחה חותכת.

חוקרים רבים שאלו מדוע איראן, שלה מאגרים עצומים של נפט וגז, צריכה להשקיע בתוכנית להפקת חשמל מכורים גרעיניים? הם גם שאלו מדוע איראן היתה צריכה לבנות בעצמה תשתית עצומה להעשרת אורניום עבור כורים גרעיניים שכלל לא היו לה. הרי אחרי הכל, רוסיה כבר הבטיחה לספק לאיראן אורניום מועשר עבור הכור בבושהר, היחיד המיועד להפקת חשמל.

יתר על כן, מדינות רבות בעלות כורים גרעיניים להפקת חשמל, כדוגמת פינלנד, דרום קוריאה, ספרד ושבדיה, מייבאות אורניום מועשר. אם כך, מדוע איראן בנתה בעצמה תעשיית העשרת אורניום שעולה הון עתק? בנוסף, כמויות האורניום במכרות באיראן לא יספיקו עבור הפקת דלק גרעיני שיענה על כל צורכי החשמל של איראן, וממילא ייאלצו האיראנים לייבא אורניום בעתיד. בסופו של דבר, השאלה המרכזית שנותרה בעינה היא – מדוע שמרה איראן על תעשייה זו בסוד אם היא היתה מיועדת ליישומים אזרחיים בלבד?

בעוד צרפת האשימה את איראן כבר ב-2006 בפיתוח תוכנית לנשק גרעיני, שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב, דרש בעקביות מעמיתיו במועצת הביטחון של האו"ם להציג בפניו הוכחות לדבר. במקביל, רוסיה וסין תמיד הגנו על איראן במועצת הביטחון וניסו לדלל את שש ההחלטות שהתקבלו נגדה.

מתברר כי עוד ב-2004 גילתה ארה"ב את ההוכחה לקיומו של צד צבאי בתוכנית הגרעין האיראנית. שגריר ארה"ב לשעבר באו"ם, ג'ון בולטון, מתאר בזיכרונותיו כיצד מזכיר המדינה האמריקני קולין פאוול החליט לחשוף מידע מודיעיני אמריקני חדש על מאמצים איראניים להרכיב ראש חץ גרעיני על טיל. אך באותן שנים נפגעו האמינות של ארה"ב ויכולתה לשכנע את העולם בכך שאיראן אכן פועלת להשגת נשק גרעיני. זאת, בעקבות הפרכת טענות מימשל בוש כי לעיראק היה נשק להשמדה המונית, כאשר פקחים לא מצאו שם דבר לאחר פלישת ארה"ב והפלתו של סדאם חוסיין.

העולם השתכנע

חשיבותם של דו"חות סבא"א גברה, בין השאר, בגלל המוניטין הפגום של ארה"ב אחרי מלחמת עיראק. במקרה של עיראק טענה סבא"א, ממש עד שנת 2003, כי לסדאם חוסיין כבר אין נשק להשמדה המונית. אם סבא"א, שהיתה "יונית" במקרה של עיראק, היתה מביאה הערכות "ניציות" בנוגע לאיראן, אז היה סיכוי שהעולם יקשיב.

נקודת מפנה קריטית בגישתה של סבא"א לאיראן היתה בפברואר 2008, כאשר סגן המנכ"ל שלה, אולי היינונן, העביר תדרוך מסווג לנציגיהן של יותר מ-100 מדינות. במפגש, כפי שתואר על ידי דיוויד סנגר מה"ניו יורק טיימס", הציג היינונן מסמכים איראניים מקוריים והדגיש כי הם הגיעו מכמה מדינות החברות בסבא"א, ולא רק מארה"ב. ה"דר שפיגל" דיווח ביוני 2010 כי החומר הגיע מפעולה משותפת של שירותי הביון של ארה"ב וגרמניה. כאשר סבא"א, שהיא גוף של האו"ם, אישרה את אמיתות המסמכים, מדינות רבות נוספות היו מוכנות לקבל אותם. דיוויד סנגר העריך שהיינונן קיווה שהתדרוך המסווג שלו יודלף, ואכן כך קרה.

המסמכים האיראניים פירטו את האופן שבו יש לתכנן ראש חץ עבור הטיל שיהאב-3, אשר נמצא בשימוש הצבא האיראני מאז 2003. אף שבמסמכים האיראניים אין התייחסות מפורשת לנשק גרעיני, המסמכים מראים את מסלול המעוף של הטיל ואת העובדה כי ראש החץ שהוא נושא חייב להתפוצץ בגובה של 600 מטרים מעל פני הקרקע.

לדידם של המומחים בסבא"א, לפיצוץ קונבנציונלי בגובה כזה אין כל השפעה על השטח תחתיו, אך גובה של 600 מטרים הוא הגובה האידיאלי עבור פיצוץ גרעיני מעל עיר. זהו למעשה הגובה שבו הופעלה הפצצה הגרעינית מעל הירושימה ב-1945. היינונן עדיין לא אמר כי האיראנים יוצרים נשק גרעיני, אבל הוא השאיר את הקהל שלו בווינה עם שאלות רבות שלא נשאלו קודם לכן.

כבר לא רק חשדות

עד מאי 2011 הפכו הדו"חות של סבא"א בנוגע לאיראן להרבה יותר מפורשים מהתדרוך של היינונן. הסוכנות הציגה את חששותיה בדבר "קיומם האפשרי" של שבעה תחומי מחקר צבאי בתוכנית הגרעין, כשהמדאיג מכולם הוא "הסרת המטען הקונבנציונלי הנפיץ מראש החץ של הטיל שיהאב-3 והחלפתו במטען גרעיני עגול". הסוכנות עדיין לא היתה מוכנה לומר כי היא הגיעה למסקנות כלשהן, ורק ביקשה "הבהרות" לחשדותיה.

כעת סבא"א כבר לא מציגה חשדות בלבד. לאור המידע שברשותה, הנוגע למחקר האיראני על פיתוח ראשי חץ גרעיניים ונפצים, יש ביכולתה להציג כעת ראיות שמוכיחות שאיראן נחושה לפתח נשק גרעיני.

לקראת סוף שנת 2007 היו עדיין ספקות גם בקרב חלק מחברי קהילת המודיעין של ארה"ב. אז פורסם הסיכום של הערכת המודיעין הלאומית האמריקנית (NIE), שקבע בצורה חד-משמעית כי האיראנים הפסיקו עוד בשנת 2003 את השלב הקריטי בתוכנית הגרעינית שלהם, שבו הם משדרגים את היכולת שלהם למבצעית (Weaponization). סביר להניח שמחברי הדו"ח ההוא "אוכלים את הכובע" לאור הממצאים החדשים של סבא"א.

אף שכעת ברור כשמש שפניה של ההנהגה האיראנית להשגת נשק גרעיני, מוקדם עדיין להניח שמדינות המערב יאמצו צעדים אפקטיביים מספיק כדי לעצור את טהרן בישורת האחרונה.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"