אין ספק שחמאס יפיק את המקסימום מן העסקה שבה חילץ אלף טרוריסטים תמורת חייל שבוי אחד. אבל יש לשים לב כי העסקה יצרה בעיות לא פשוטות עבור חמאס, ואולי אפילו בקנה מידה אסטרטגי. קודם כל, סימן שאלה גדול מתנוסס לגבי עמדתה של איראן. העובדה שאיראן אפשרה לנציגה בעזה, ראש הזרוע הצבאית אחמד אל-ג'עברי, לצאת למצרים על מנת לשאת ולתת, הובנה נכון כי הייתה בעד העסקה, וזאת מכמה טעמים טובים מבחינתה: בתקופה שמיד לאחר פרוץ המהפכה במצרים היא ניסתה למשוך את מצרים החדשה לכיוון השפעתה. היו לכך כמה סימנים חיוביים מבחינתה. עוד לפני המהפכה, מזכיר הליגה הערבית, עמאר מוסא, תמך בצרופה של איראן כמשקיף בליגה הערבית. הצעתו של מוסא הוכשלה בידי סעודיה והמפרץ. אחר כך אשרה מצרים את מעברן של אוניות מלחמה איראניות בתעלת סואץ ומאוחר יותר התייצבה בטהראן משלחת של האחים המוסלמים. באותו שלב, סיוע למצרים בהשלמת עסקת שליט נחשב באיראן להשפעה כדאית, בייחוד אם הדבר היה גם מסייע לחמאס. אבל לאחר מכן השתנו פני הדברים, התברר כי מצרים וישראל דווקא מתקרבות וכי חמאס קורץ לטורקיה. כל זאת המיר את איראן לשנות את עמדתה. ההוכחה לכך מצויה באתרי האינטרנט של חיזבאללה, שכמעט מתעלמים לגמרי מן העסקה ואינם נותנים קרדיט לחמאס על ביצועה אלא למושג הכוללני "התנגדות". לאחרונה הופיעו ידיעות שאיראן הביע את מורת רוחה על ידי צמצום הסיוע הכספי לעזה. השלמת העסקה תעמיד את חמאס בפני דילמה נוספת. תהיה ציפייה הן מן הציבור בעזה והן מהקהילייה הבינלאומית לכך שחמאס יחדל מירי הטילים על ישראל על מנת לאפשר את הסרת המצור. ציפייה זו בעצם מעמידה את חמאס בפני האתגר של שינוי מהותו. חמאס גם התחייב להמשיך בחטיפות על מנת לשחרר את יתר האסירים, אבל הוא עלולה להיתקל במציאות חדשה בישראל של "אפס סובלנות" ואובדן התמיכה הבינלאומית. בנוסף לכך, חמאס כבר מתמודד עם יריביו בעזה מהמחנה האסלאמיסטי, הטוענים כי גנב מהם את הקרדיט על ביצוע החטיפה. כזכור, את החטיפה ביצעו אנשי ועדות ההתנגדות וחמאס מעלים עובדה זו בכלי התקשרות שלו. כרגע ועדות ההתנגדות לא רוצות להיות מואשמות בהכשלת העסקה, אבל יש לצפות לפרוץ מריבה קולנית בעזה לאחר ביצוע העסקה. שוב, חמאס יצבור דיבידנדים רבים, קרנו תעלה בציבור הפלסטיני, אך בפינה ממתינות לו איראן וועדות ההתנגדות, ואם יתפתח עימות בין חמאס לבין איראן הדבר עלול להיות הרה אסון מבחינת הארגון. הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה |
הוספת תגובה | קישור ישיר לרשומה |