חמש ההתקפות על הצינור המוביל את הגז המצרי לישראל ולירדן שיתקו לבסוף את הזרמת הגז לשתי המדינות. הייתה זו עדות מרשימה לחולשתו של השלטון המרכזי בחצי האי סיני. השבוע התווסף ביטוי טרגי-קומי לחולשה זו: הקבוצה הסלפית (אסכולה אסלאמית קיצונית הדוגלת בחזרה לחוקי תקופת הנביא) של צפון סיני, שהיא ארגון הגג של הארגונים הסלפיים במחוז, הודיעה על הקמת בתי דין שרעיים שיפסקו ע"פ ההלכה האסלאמית במטרה לפתור סכסוכים בין בני השבטים השוכנים באל עריש, שייח' זואיד ורפיח.
אחד מראשי הקבוצה, סוליימן אבו איוב, הבהיר כי בהעדרו של כוח משטרה אפקטיבי באזור החליטה הקבוצה כי בתי הדין אף יוכלו לכפות את ביצוע פסיקותיהם בכוח, בעזרתם של כ-6,000 צעירים מצוידים בנשק המשתייכים לקבוצה. לדבריו, בתי הדין יפורקו כאשר השלטון המרכזי יחזור וישלוט על האזור. בכל בית דין יהיו חמישה פוסקים. וועדה של 10 מזקני הקבוצה תשמש ערכאה לערעורים. הקבוצה גם תלחם במבריחי הסמים והסחר בנשים, אך לא תפגע במבריחי המזון לעזה מאחר שזו "חובה דתית". הוא הוסיף כי לקבוצה אין מניעים פוליטיים והדגיש כי "לא אנו פגענו בצינור הגז ולא אנו הרסנו קברים כפי שהופץ באופן שקרי". הוא גם אמר כי הם אינם חותרים להקמתה של אמירות אסלאמית בסיני, אך הוסיף כי "ייתכן וסיני תהיה חלק ממדינה אחרת, במידה והגבולות ישתנו" – סתם ולא פירש. האם התכוון להכרזת עצמאות של שבטים בדויים בסיני או להשתלטותם של גורמים פלסטינים קיצונים על סיני?
עד עכשיו לא נודע על תגובה כלשהי של השלטונות. נראה שנאלץ להמתין מספר ימים לתחילת פעולתם של בתי הדין כדי לראות האם הם יפורקו בכוח או שהשלטון במצבו הנוכחי יחליט להניח להם לפעול ובכך יאבד חלק נוסף מהריבונות בסיני.
נראה שיש בסיני מספר קבוצות של קיצונים אסלאמיים המגייסות בדואים ומוצאות אמצעים לרכוש נשק וכלי תחבורה ולהטיל את מוראן על התושבים. כיום, חבורות אלה פועלות בצפון סיני מבלי שניתן לזהות בבהירות את פעיליהן. השלטון המרכזי איבד שליטה ואינו מצליח להפסיק את פעולתן. ההתקפות על צינור הגז הן הביטוי הבולט לכך. למצרים יש אינטרס ברור, במצבה הכלכלי המדרדר, להמשיך בהזרמת הגז לישראל וליהנות מהתשלומים החודשיים הגבוהים במטבע זר שמעבירה לה חברת EMG . אם למרות זאת לא הצליח צבא מצרים, השולט במדינה מאז הדחתו של מובארק, לשים קץ לאנרכיה בסיני, הרי שיש כאן סימן מדאיג לתפקודו של הצבא ולא רק בסיני.
האירועים שהביאו את הקבוצה הסלפית להודיע על הקמתן של מערכות שיטור ומשפט עצמאיות התרחשו ביום ו', ה-29 ביולי, באל עריש. באותו יום, בחמש לפנות בבוקר, עשרות ג'יפים וטנדרים חדישים, שהכילו כ-75 לוחמים נושאי נשק מודרני, הקיפו את משטרת אל עריש ופתחו באש על התחנה. הקרב נמשך כתשע שעות עד לשעה שתים אחר הצהרים .ע"פ תחקיר שערך היומון "אלמסרי אליום", שוטרי התחנה נלחמו בעוז, גילו תושייה והצליחו למנוע את כיבושה. חמישה אנשים, ביניהם קצין משטרה, נהרגו וחמישה עשר מן התוקפים נעצרו, ביניהם שלושה פלסטינים כנראה. במהלך הקרב ירו התוקפים כ-15,000 כדורים. הם היו רעולי פנים, לבושים בשחור ונשאו דגלים שחורים עליהן נכתב "אין אלוהות מלבד אללה" ו"סיני אמירות אסלאמית". אלה מאפייניהם של מחבלים מן האסכולה "התכפירית" הפועלים בהשראת אלקאעידה. בהתאם לעיקריה של אסכולה זו, הנחשבת לקיצונית ביותר מבין הקבוצות הקיצוניות, מוכרזת החברה המוסלמית הנוכחית ככופרת ובכך ניתן פסק הלכתי להרוג אזרחים עד להקמת מדינה אסלאמית הנשלטת ע"י השריעה. רעולי פנים, לבושים בשחור הנושאים דגלים שחורים ביצעו גם כמה מן ההתקפות על צינור הגז.
בהתאם לתחקיר של "אלמסרי אליום", הפעולה באל עריש התחילה להתפתח יומיים-שלושה קודם לכן, כאשר קבוצות של סלפים ושל תכפירים באו למרכז העיר כדי להפגין בעד ונגד ההפגנות בכיכר התחריר בקהיר ולדרוש את שיפור תנאי החיים בסיני. ביום ו' אחרי התפילה, הגיעו למרכזה של אל עריש ג'יפים ואופנועים ובהם עשרות רבות של רעולי פנים לבושים בשחור ונושאי דגלים שחורים עם הכתוביות המוכרות כאמור לעיל, פתחו באש והשתלטו על כיכר רפאעי, הכיכר המרכזית של אל עריש. מושל צפון סיני ניסה לנהל עימם מו"מ לפינוי הכיכר אך נכשל. רעולי הפנים דרשו, בין היתר, את ביטול מערכת המשפט הפלילית של המדינה ואת שחרורם מהכלא של המחבלים שביצעו את הפיגועים בטאבא ב-2004. מחבלים אלה משתייכים לארגון "התוחיד והג'יהאד", ארגון קיצוני הפועל בהשראת אלקאעידה ומופעל, כנראה, ע"י "צבא האסלאם" מרצועת עזה. אחרי כשלון המו"מ פנו רעולי הפנים לכיבוש חלקים נוספים של העיר ולבסוף, אחרי קרב ארוך, נכשלו כאמור בכיבושה של תחנת המשטרה.
תושבי אל עריש הוכו בהלם ואף חששו לדבר עם עיתונאים, אך ע"פ התחקיר של "אלמסרי אליום", אותו סולימן אבו איוב, דובר הקבוצה הסלפית שצוטט לעיל, אמר כי לקבוצתו אין שום קשר למתקפה והאשים את הקבוצות "התכפיריות". עדויות נוספות שלוקטו במקום מאשרות כנראה את ההנחה כי מדובר בארגונים קיצונים ביותר שהשתייכותם ומקורות מימונם טרם הובהרו. עד כה, השלטונות לא פרסמו תגובה וגם לא חשפו את תוצאות חקירת העצורים. הייתכן שהשלטונות מעדיפים להידבר בדיסקרטיות עם התוקפים ולהגיע להבנה עימם מאשר לפתוח במלחמה גלויה שתכניס את סיני לכאוס ותגביר את הסכנות לחיכוך עם ישראל? אין בינתיים תשובה לכך, אך מצב זה ממשיך לשדר את חולשת השלטונות. על כל פנים, בהבינם את גודל הסכנה הודיעו שלטונות הביטחון כי תוגברו אמצעי הביטחון לאורכה של תעלת סואץ ומכוניות, ונוסעים העוברים על הגשרים מעל התעלה המחברת את סיני למצרים גופא נבדקים בקפדנות. מקור מצרי אמר כי התקבל אצלם מידע המצביע כי הקבוצה שתקפה את אל עריש מתכננת התקפות נוספות ברחבי סיני.
מומחים בנושאים צבאיים ואסטרטגיים שרואיינו בתקשורת המצרית אמרו כי מצרים איבדה את השליטה על סיני וקראו להכריז על מצב חירום בחצי האי שיאפשר הטלת עוצר ונקיטת כל הצעדים הדרושים ע"י הצבא. מה שמתרחש בסיני, אמר אחד מהם, הוא חציית קו אדום לגבי ביטחונה של מצרים. כולם האשימו את הארגונים התכפירים והניחו כי הקבוצה הסלפית אכן לא קשורה בהתקפות. אחד המומחים אף האשים את ישראל המעוניינת, לדבריו, לגרום לאנרכיה ולהביא למלחמת אחים. האחים המוסלמים בסיני פרסמו הודעה כי אין להם שום חלק בהתקפות אלה.
האירועים החמורים בסיני מחזירים אותנו לתקופת ההפגנות הגדולות בכיכר התחריר במהלך ינואר ופברואר שהביאו לנפילת שלטונו של מובארק. במהלך ההפגנות נודע על התקפות על בתי סוהר ושחרור אסירים. בין השאר הותקף בית הסוהר "מרג" שבצפון קהיר, שם ריצו את עונשם בכיר חמאס, אימאן נופל, וראש תא חיזבאללה שפעל במצרים ונתפס, סאמי שהאב. בהתאם לתחקיר שנערך בחודש מאי, גם הוא ע"י "אלמסרי אליום", הותקף בית הסוהר ע"י קרובי משפחה של האסירים המצריים בסיוע קבוצות בדואים מסיני שהיו מצוידים בכלי רכב חדישים ונשק מודרני שעלה על זה של הסוהרים. מספר שעות לאחר שהצליח לברוח חצה אימאן נופל את סיני והגיע לעזה דרך המנהרות. סאמי שהאב נראה בביירות ארבעה ימים לאחר הבריחה, כאשר היה מי שדאג להכין עבורו מסלול בריחה מבית הסוהר בקהיר לסודאן ומשם במטוס ללבנון. ע"פ התחקיר, קרובי משפחה של האסירים המצריים הם שפנו לבדואים ושכרו את שרותיהם. עם זאת, הגעתם של קבוצות בדואים מצוידות בכלי רכב ונשק מודרני לקהיר אינה דבר של מה בכך. הם, ללא ספק, אשר אפשרו את המשך הבריחה דרך סיני וסודאן.
השאלה היא, כיצד הגיעו קבוצות של בדואים בסיני ליכולת ארגון ותנועה כה מרשימים, כאשר הם מחזיקים בציוד מודרני המאפשר להם תמרון מהיר ברחבי מצרים ובסיני ובנשק חדיש המסוגל להתמודד עם נשקם של כוחות משטרה או צבא. כמו כן, הקשר המהיר שהקימו חמאס בעזה וחיזבאללה בביירות עם הבדואים, שארגנו את המשך מסלול הבריחה ביעילות מדהימה, הוא בהחלט מפתיע. התשובה היחידה הנראית סבירה היא כי מדובר ברשתות הפועלות להברחת נשק מאיראן ומחיזבאללה לעזה דרך סודאן וסיני. רשתות אלה של בדואים תושבי המקום מאורגנות וממומנות ע"י משמרות המהפכה האיראנים בסיוע חמאס וחיזבאללה. הן פעילות מזה שנים ומכירות את השטח והן המסוגלות לפעולות מורכבות מהסוג שראינו בקהיר ולאחרונה גם בסיני.
איראן היא עדיין מקור הנשק העיקרי של חמאס (וחיזבאללה). שימור רשתות ההברחה והפעלתן הן אינטרס איראני-חמאסי חיוני. גם יצירת כאוס והחלשת השלטון המרכזי בסיני הם אינטרס חשוב של בעלי ברית אלו. כאוס בסיני הוא יתרון הן עבור חמאס והן עבור איראן, הממשיכה את חתרנותה בכל מקום שמתאפשר לה במזרח התיכון. בימים האחרונים הדליפו מקורות ישראלים כי חמאס העביר כמה ממעבדותיו לסיני, שם הן בטוחות מפני התקפה ישראלית, שהרי צה"ל לא יתקוף בשטח מצרים.
פעילותם של ארגונים תכפירים, הפועלים בסיני בעזרת צבא האסלאם העזתי, גם היא משרתת את האינטרס האיראני: הגברת הכאוס במצרים עצמה ובסיס לאיום על ישראל.
חצי האי סיני הופך במהירות לבסיס אסלאמי ע"י גופים קיצוניים בסיוע איראני. איראן מנצלת היטב את קשייו של השלטון הצבאי הזמני של מצרים העסוק בניהולה הבעייתי, ובינתיים הכושל, של המדינה. שלטון זה אינו מסוגל להתמודד כנדרש עם הקואליציה המוזרה של איראן השיעי, חמאס הסוני וארגונים אסלאמיים קיצונים סונים אחרים המוכנים לקבל כל סיוע, אפילו מידי איראן השיעית, כדי לקדם את שאיפותיהם. לנוכח מצב זה, ישראל נמצאת מול דילמה לא פשוטה. היא רואה לנגד עיניה את הקמתו של בסיס אסלאמי קיצוני המאיים על ביטחונה אך מנועה מלפעול.
