לעיתים קיים פיתוי לבחון התפתחויות משמעותיות בזירה הבינלאומית, כמו עצמאותה של דרום סודאן, בפריזמה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לדוגמא, במאמר המערכת של עיתון "הארץ" מיום ראשון האחרון נכתב ברוח זו שישראל חייבת להפנים שחלוקה לשתי מדינות, בתמיכה של הקהילה הבינלאומית, היא הדרך היחידה לפתור משבר דמים כמו זה שבין ישראל והפלסטינים.
עם זאת, בעולם הערבי עצמאותה של דרום סודאן נבחנת בהקשר שונה לחלוטין. בעיתונות הערבית לא קיים אותו שפע של מאמרים המשווים בין דרום סודאן והפלסטינים. מאז קיומו של משאל העם בדרום סודאן בתחילת השנה, מתמקד הדיון הציבורי בעולם הערבי כמעט באובססיביות בהשלכות הדבר על התפצלותן של מדינות ערביות בעתיד. ב-2010 דיבר מועמד קדאפי על כך שחלוקת סודאן תתפשט כמו "מחלה מדבקת".
דוגמאות רבות לכך ניתן למצוא כבר בשנה זו כתוצאה מההתקוממות בעולם הערבי. לוב עצמה מועמדת לחלוקה בין קירינאיקה במזרח וטריפוליטניאה במערב, בהתאם לקווי מתאר שבטיים. תקומתה המחודשת של דרום תימן הולכת ומתבררת כאפשרות ממשית בעתיד. גם חלוקת עיראק למדינות: כורדית, שיעית וסונית מונחת על השולחן עוד מאז תחילת המלחמה בעיראק ב-2003.
רבים שוכחים כי בזמן המנדט הצרפתי הונהגה בסוריה מדיניות של "הפרד ומשול". הדבר הוביל ליצירת מיני-מדינות, בין היתר עבור העלווים במחוז ההררי של נוציירה מעל לטקיה ועבור הדרוזים בג'בל דרוז בדרום מערב סוריה סמוך לרמת הגולן. אמנם, כל עוד העלווים ומשפחת אסד בשלטון, למרות המצב הקשה בסוריה, הסבירות לפיצול למיני-מדינות איננה ממשית. ועדיין, במידה והעלווים יודחו, הרי שאין לשלול אפשרות של "לבנוניזציה" של סוריה. עצמאותה של דרום סודאן מהווה תזכורת עבור מדינות ערב שמיעוטים חסרי-מנוחה מהווים פוטנציאל מסוכן להתפוררות.
ארגון האחים המוסלמים הביע אף הוא את התנגדותו, מסיבות אסלמיות-דתיות, לעצמאותה של דרום סודאן. "האקונומיסט" דיווח בינואר השנה, שמנהיגי הארגון רואים בעלייתה של דרום סודאן מזימה "לנעול בפני האסלם את שעריה של אפריקה," שם קיימת תחרות בין המסיונרים המוסלמים לכנסיות הנוצריות. שייח יוסוף קרדאווי, מנהיגה הרוחני של האחים המוסלמים, אמר שעצמאותה של דרום סודאן מהווה תזכורת ש"הערבים והמוסלמים עדיין נמצאים בתהליך של התפצלות ופרגמנטציה מואצים". קרדאווי דיבר על "קונספירציות" שעומדות מאחורי היפרדותה של דרום סודאן.
בקצרה, בעולם הערבי החגיגות על עצמאותה של דרום סודאן כגורם שיפעל לטובת הכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר הן נחלתם של בודדים. ישראל הכירה בדרום סודאן כמו שאר מדינות המערב ועליה להציע את עזרתה למדינה החדשה. בד בבד, עליה להבהיר לעולם הערבי שאין לה אינטרס בהתפוררותו. אובדן השליטה של הממשלות הערביות על מחוזותיהן ישחק בעיקר לידיה של אלקעידה, שמנסה לחדור למדינות כושלות על מנת להקים מקלטים לפעילותה המבצעית. חולשתו של העולם הערבי תפעל גם לטובתה של איראן.
האם יש בעצמאותה של דרום סודאן בכדי להעיד על מגמה בה צועד העולם? מה שברור הוא שלא מדובר בשנות ה-60, כאשר תופעת הדה-קולוניזציה סחפה את אסיה ואפריקה ועשרות מדינות חדשות זכו לעצמאות מהמעצמות האירופאיות והצטרפו כחברות באו"ם. את הולדתה של דרום-סודאן יש לראות בהקשר היסטורי שונה לחלוטין, בו מדינות רב-אתניות גדולות שהוקמו בעיקר על ידי בריטניה וצרפת לפני למעלה מחמישים שנה, מתמודדות עם מגמות גוברות של התפוררות. היחלשותן של ממשלות מרכזיות רבות כתוצאה מ"האביב הערבי" רק הגבירה את הלחצים על אותן מערכות שלטוניות. בקצרה, לעניין הפלסטיני יש מעט מאוד במשותף עם המגמות ההיסטוריות להן אנו עדים.
תגובות
1. לקחים מדרום סודאן
סטפן קרנצדורף מרכז (24/07/2011 17:29:25)
