עבור לתוכן העמוד
Menu

המחלוקת בצמרת חמאס – רקע ומשמעויות

חילוקי הדעות בצמרת חמאס יצאו בחודש האחרון לתקשורת בעקבות סדרת התבטאויות של מחמוד אל-זהאר, חבר הלשכה המדינית של הארגון ושר החוץ בממשלת חמאס ברצועת עזה, המערערות לראשונה על מעמדו של מנהיג התנועה ח’אלד משעל. שני ראיונות לתקשורת שערך זהאר עוררו סערה בתנועת חמאס, ובעיקר ביקורתו הבוטה על הדברים שנשא משעל בטקס חתימת הסכם הפיוס בין חמאס לפתח בקהיר (4.5.11), מהם התפרש […]


חילוקי הדעות בצמרת חמאס יצאו בחודש האחרון לתקשורת בעקבות סדרת התבטאויות של מחמוד אל-זהאר, חבר הלשכה המדינית של הארגון ושר החוץ בממשלת חמאס ברצועת עזה, המערערות לראשונה על מעמדו של מנהיג התנועה ח’אלד משעל. שני ראיונות לתקשורת שערך זהאר עוררו סערה בתנועת חמאס, ובעיקר ביקורתו הבוטה על הדברים שנשא משעל בטקס חתימת הסכם הפיוס בין חמאס לפתח בקהיר (4.5.11), מהם התפרש כאילו חמאס נכון להסמיך את הרשות הפלסטינית לנהל מו”מ מדיני עם ישראל.

בתשובה לשאלה על תגובתו לדברי משעל אמר אל-זהאר בראיון לעיתון אל-קודס הפלסטיני (17.5.11): “הנקודה הראשונה היא שעמדת התנועה בנוגע לנושא המו”מ ולהתנגדות לא השתנתה, אנו [מבטאים בעמדותינו] את דרך התנגדות, ודרך המו”מ הייתה ועודנה דרך המנוגדת לעמדות רוב העם הפלסטיני, אשר הצביע עבור חמאס ב-2006. היום יש מי שאומר שאנו נותנים לאבו מאזן הזדמנות לקיום מו”מ נוסף. אנו לא הענקנו אפשרות למו”מ, לא הסכמנו למו”מ ולא עודדנו אותו [את אבו מאזן] למו”מ, אלא להיפך, הבכנו אותו בסוגית המו”מ יום ולילה, ולכן מה שקרה ביום טקס חתימת [הסכם] הפיוס לא היה מוסכם [בתוך תנועת חמאס] ואיננו מכירים בו, ואני סבור, שהוא אינו מבטא את עמדת התנועה אשר נסמכת על ההתנגדות כמצעה ולא המו”מ.”

על שאלה נוספת ישירה יותר, אם בראייתו דבריו של משעל נאמרו בניגוד לעמדת חמאס, אמר אל-זהאר: “לא הסכמנו לדברים אלה והופתענו שנאמרו. הכרחי שהעולם ידע שלא היה כל שינוי בעמדת התנועה בנוגע לסוגיית ההתנגדות, בהיותה הדרך היחידה. אנו יכולים לשאת לתת על סוגיות [שונות] במסגרת תכנית ההתנגדות.”

בראיון הביע אל-זהאר עמדה המתפרשת כביקורת גם נגד סגנו של ח’אלד משעל, מוסא אבו מרזוק, אשר נמנע מלגבות את ראש ממשלת חמאס איסמאעיל הניה, שגינה את חיסול מנהיג אל-קאעידה אוסאמה בן לאדן וכינה אותו “לוחם ג’יהאד מוסלמי”. אבו מרזוק אמר בראיון לתחנת “אל-ערביה”, כי הניה לא ביטא בדבריו את עמדת התנועה אלא את “תחושותיו האישיות.”

אל-זהאר, בראיון ל”אל-קודס”, חיזק את עמדתו של הניה בתשובה לשאלה ישירה על תגובתו לדברי מוסא אבו מרזוק. לדברי אל-זהאר: “אנו רואים בכל מי שלוחם בכיבוש מוג’אהד ולוחם, ובפרט באלה שיש להם תפיסת עולם אסלאמית. אנו חלוקים עם בן לאדן על שיטותיו ומתנגדים להעברת שדה המערכה לארה”ב ולאירופה ואולם, לא ייתכן לעולם שנסכים עם העמדה האמריקנית.”

בראיון לעיתון הלבנוני “אל-אח’באר” (24.5.11) חזר אל-זהאר על ביקורתו נגד ח’אלד משעל ורמז על שורש המחלוקת בינו לבין הנהגת חמאס שמשרדיה בסוריה. אל-זהאר אמר: “לא ידענו על עמדת ח’אלד משעל ואיש לא התייעץ איתנו לגביה, ולכן העמדה הזו אינה ברורה. מעולם לא הענקנו לפתח אפשרות או ייפוי כוח כדי שינהל מו”מ בשמנו או בשם העם הפלסטיני. המצע שלנו מתנגד למו”מ בדרך זו [כפי שהתנהל] שכן מדובר בזבוז זמן. ההוכחה לכך היא הניסיון המעשי. מאז ועידת מדריד לפני עשרים שנה ועד עתה אנו שומעים על מו”מ, מו”מ ומו”מ ומחדלי המשלחת הנושאת ונותנת ובראשה סאיב עריקאת והדברים גלויים וידועים לכול. מי שאומר שאנו הסמכנו אותה [את המשלחת הפלסטינית] או שנסמיך אותה למו”מ עמדתו נוסף אינו מבטא את עמדת התנועה”.

אל-זהאר התייחס לדיווחים בתקשורת (שהוכחשו ע”י הנהגת חמאס) על מחשבות להעביר את משרדי חמאס מדמשק, באומרו כי “המרכז האמיתי של תנועת חמאס הוא באדמה הכבושה, ומשקלה האמיתי שם, הדם נשפך בה, ההנהגה שם, והחלק המשלים נמצא בחוץ [מחוץ לפלסטין]. הנושא נמצא תחת בחינה בפועל. המציאות הזו הפרידה את הנהגת התנועה במספר מקומות ואנו נדרשים לבחון את הנושא. זו סוגיה לגיטימית ומעת לעת נערכת בחינה כדי ללמוד את החסרונות והיתרונות והשינויים המתרחשים סביבנו”. כשנשאל אם התכוון בדבריו שח’אלד משעל יחזור לעזה, אמר אל-זהאר: “לא התכוונתי לכך, ואולם מי שרוצה לחזור לעזה בברכה, עזה פתוחה. אפילו חברי פתח, אשר לא ביצעו פשעים לאחר 2007 ורצו לחזור חזרו, ויש לנו דוגמאות רבות לכך”.

ביקורתו הגלויה של אל-זהאר עוררה מורת רוח רבה בקרב הנהגת חמאס היושבת בסוריה. הלשכה המדינית, פורום ההנהגה העליון של התנועה, התכנס בדמשק (1.6.11) לדיון בנושא ובסיומו פורסמה ההודעה הבאה:

“הלשכה המדינית של תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) התכנסה בדמשק אתמול יום רביעי ה-1 ביוני 2011 וקיימה דיון במספר סוגיות מדיניות חשובות, ובפרט בנושא הפיוס הפלסטיני ובמעקב אחר יישומו וביצוע סעיפיו בפועל בתיאום עם האחים בתנועת פתח והארגונים הפלסטיניים. כמו כן, נדון הנושא שהתעורר בתקשורת בנוגע להצהרות ופרשנויות על דברי האח ח’אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של התנועה בטקס הפיוס בקהיר, ובענייו זה הדגישה הלשכה המדינית כדלהלן:

“ראשית, דברי האח ח’אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של התנועה, מביעים ומשקפים את עמדות התנועה, מדיניותה ועקרונות היסוד שלה, וכל התבטאות העומדת בסתירה לכך מכל מקור שהוא אינה מייצגת את התנועה ואת מוסדותיה.

“שנית, התבטאויות האחים, ראש הלשכה המדינית וחברי הלשכה המדינית, מייצגות את התנועה ואת עמדותיה, והלשכה המדינית היא הגוף היחיד המוסמך לפרש או לתקן את התבטאויות ראש הלשכה המדינית וחבריה אם יש צורך בכך.”

על המחלוקת העמוקה בין אל-זהאר למשעל מרמזת גם אי השתתפותו של אל-זהאר בישיבת הלשכה המדינית בדמשק, על אף שהינו חבר בה. אל-זהאר טען בראיונות בתקשורת, כי אי השתתפותו אינה קשורה לויכוח הפנימי, אלא לביקור שערך באותה עת באלג’יריה.

בעקבות ישיבת הלשכה המדינית ניסה אל-זהאר להמעיט במשמעות חילוקי הדעות, טען כי מגוון הדעות הוא סימן לחוסנה של התנועה והאשים את כלי התקשורת בניפוח הנושא.  “חילוקי הדעות קיימים בכל הארגונים, אך מה שמבדיל את תנועת חמאס מאחרות הוא שההחלטות מתקבלות ברוב ואנו עדיין דבקים בדרך זו… העובדות והימים הקרובים יוכיחו שאנו התגברנו על חילוקי הדעות הללו”, אמר אל-זהאר והוסיף, כי המחלוקת סביב נאומו של משעל “הסתיימה ואין לה עוד חשיבות… וכי “היו אחדים שניסו לעורר מחדש את הסוגיה בתקשורת.”

העימות הגלוי בין אל-זהאר למשעל מבטא זרמים תת קרקעיים המזינים את המתח ביחסים בין בכירים בהנהגת חמאס בעזה (ובינה לבין עצמה) להנהגה בדמשק. גורמים בכירים בחמאס אמרו לעיתון “אל-חיאת”, כי השתתפות נציגים מעזה (ח’ליל אל-חיה וניזאר עוודאללה) בישיבת הלשכה המרכזית מבטאים את אחדותה של תנועת חמאס ומזימים את הדיווחים על פילוג בשורותיה. במשתמע, טענו גורמים אלה, כי עמדות אל-זהאר חריגות ואינן יוצרות מחנה אופוזיציוני בתוך התנועה המערער על סמכותה של ההנהגה הקיימת.

עוד טענו הגורמים הפלסטינים, כי בכירים בחמאס בעזה מתחו ביקורת על דבריו של אל-זהאר בהם השתמעה תמיכה בהעברת מטה חמאס מדמשק, באומרם כי לסוריה מעמד מיוחד בעיני חמאס לאור התמיכה הייחודית שהעניקה לה במשך שנים יותר מכל מדינה אחרת.

הם גם חשפו נקודת מחלוקת נוספת בין אל-זהאר לצמרת חמאס. לדבריהם, אל-זהאר נתן תשובה חיובית להזמנה לבקר בשוויץ ולהיפגש עם השליח השוויצרי המיוחד למזרח התיכון, דניאל רוך (Daniel Roch), וזאת מבלי לבקש ראשית את אישור הלשכה המדינית של חמאס, ובמעשה זה הוא לא ייצג את עמדות התנועה. בסופו של דבר, הפגישה שהייתה אמורה להתקיים בתחילת יוני בוטלה, ככל הנראה בהתערבות ח’אלד משעל, ואל-זהאר לא קיבל אשרת כניסה לשוויץ.[1]

מנהיג חמאס, ח’אלד משעל, לא התייחס עד כה בפומבי לביקורת הישירה שהטיח נגדו מחמוד אל-זהאר. התייחסותו היחידה והעקיפה לנושא הייתה ביום החתימה על הסכם הפיוס עם פתח (4.5.11) בראיון לערוץ טלוויזיה מצרי, ובו נדרש לביקורת על נאומו במשלחת חמאס בקהיר, שכללה את מחמוד אל-זהאר. משעל הסביר, כי דבריו לא היו בבחינת הסכמה למו”מ עם ישראל, אלא מתוך ראיית השותפות עם פתח על בסיס הסכם הפיוס לפיו מתקבלות ההחלטות יחדיו, הוא נכון לתת לפתח פרק זמן נוסף להיווכח שאין תוחלת לתהליך המדיני, ובסופו של דבר לאמץ את עמדות חמאס בדבר הצורך לשנות את מאזני הכוח האזוריים כדי לאלץ את ישראל להכיר בזכויות של הפלסטינים.

בכירים בהנהגת חמאס בדמשק, ומקורביו של משעל, תקפו בחריפות את מחמוד אל-זהאר. חבר הלשכה המדינית של חמאס, עיזת אל-רישק, אמר בהודעה לתקשורת, כי “התבטאות האח הדר’ מחמוד זהאר הייתה טעות, היא אינה מבטאת את עמדת התנועה ומוסדותיה והיא בבחינת חריגה מהמסורת הארגונית הנהוגה בתנועה, לפיה לא ניתן לפרסם הודעות הפוגעות ביו”ר התנועה ובמנהיגה… [זהאר] אינו מוסמך לפרש את דברי יו”ר התנועה או לתקן אותם, הלשכה המדינית היא הגוף היחיד המוסמך למסור הבהרות או תיקונים אם קיימים כאלה על הצהרות ההנהגה.” רישק הבהיר, כי “אין חילוקי דעות בתנועת חמאס, וכי היא מתאפיינת בגישה אחראית מאוד והחלטתה אחת היא ומאוחדת”.

אוסאמה חמדאן, האחראי על היחסים הבינלאומיים בחמאס, אמר כי “דברי אל-זהאר משקפים את עמדתו האישית”, וכי “אלה המבטאים את עמדות התנועה ומדיניותה הם יו”ר הלשכה המדינית של התנועה ומנהיגה, והאחים חברי הנהגת התנועה”. לדבריו, “דברי יו”ר הלשכה המדינית [ח’לאד משעל] הם ביטוי מדויק לעמדותיה, כל עוד לא פרסמה הלשכה המדינית של התנועה תיקון או הבהרה, בהיותה הגורם היחיד המוסמך בתנועה לפרסם הבהרות להצהרות ועמדות חברי הנהגת התנועה ומנהיגיה.” “על יסוד זה”, הדגיש חמדאן, כי “הדברים אשר אמר האח הדר’ זהאר הם חריגה מהנוהג והכללים הארגוניים, אשר נוהגת בהם תנועת חמאס ועומדים בניגוד למדיניותה שנקבעה”.

בכירים בחמאס אמרו לעיתון “אל-אח’באר” הלבנוני, כי  הם מסתייגים מדברי אל-זהאר וטענו שיחסיו עם רוב הנהגת חמאס בעזה ובחו”ל בעייתיים, וכי הוא מערבב בין תפקידו כשר חוץ של הממשלה הפלסטינית בעזה בהנהגת חמאס לבן תפקיד “שר החוץ של חמאס”. לדבריהם, אל-זהאר דורש להעניק להנהגת חמאס בעזה משקל רב יותר בהנהגה לאור המחיר הגבוה ששילם חמאס בעזה במאבק נגד ישראל, ואילו ההנהגה בחו”ל סבורה שהיא צריכה להמשיך לשהות מחוץ לפלסטין, נוכח המצור שהוטל על עזה ורדיפת אנשי חמאס ע”יהרשות הפלסטינית של אבו מאזן. בנימה, העשויה להתפרש כמזלזלת, הם הוסיפו, כי אל-זהאר אינו נמנה על דור מייסדי חמאס, אלא הצטרף לתנועה בסוף שנות השמונים.

סלאח ברדוויל, מראשי חמאס ברצועת עזה, ניסה למתן את הרושם בדבר מחלוקת חריפה בין אל-זהאר לצמרת חמאס ולהדגיש כי מגוון הדעות אינו מבטא בהכרח עמדות קוטביות.בהתייחסו לנאום של משעל בקהיר, שהיה כלפי חוץ מוקד המחלוקת, אמר ברדוויל כי “בדברי משעל הייתה הטלת אחריות על הצד הישראלי והרשות [הפלסטינית] ודרך התנהלותן במו”מ כסיבה לאי השגת היעדים הפלסטיניים… אם אנו מניחים, כי החודשים הקרובים הם המכריעים, אזי משעל אמר, כי ‘אנו נראה אם החודשים הקרובים יכולים להשיג את היעדים הללו ולא נעמוד בדרכם’, ודבריו כללו הנחה, ולא ביטוי של  עמדות חמאס ושל ראש הלשכה המדינית לגבי תועלת דרך המו”מ, וזו משמעות הדברים שאמר דר’ אל-זהאר.” כלומר, לפי פרשנותו של ברדוויל, המחלוקת בין אל-זהאר לבין משעל הינה סמנטית בלבד ולא נסבה על נושאי מהות.

ברדוויל אמר בהודעה לסוכנות הידיעות הצרפתית, כי דברי אל-זהאר ואל-רישק נאמרו “במסגרת מגוון [הדעות] בתוך מסגרת הגוף התנועתי האחד”, בהכחישו חילוקי דעות בתוך הנהגת חמאס “שהיא הנהגה מאוחדת בפנים ובחוץ בהנהגת ח’אלד משעל.” הוא הדגיש, כי מחמוד אל-זהאר נותר חבר הלשכה המדינית של חמאס וכי המחלוקת שהגיעה לתקשורת עברה והסתיימה.

ניתוח והערכה

המחלוקת, לראשונה בגלוי, בין אל-זהאר למשעל, הינה קצה קרחון למאבקי כוח בתוך הנהגת חמאס. שורשיהם מצויים בנסיגת צה”ל מרצועת עזה, בניצחון חמאס בבחירות ב-2006 שהביא להקמת ממשלה פלסטינית בראשותו ובהשתלטות הצבאית של חמאס על רצועת עזה. ממשלת חמאס השולטת ברצועת עזה צברה מאז 2007 כוח פוליטי וכלכלי רב. היא נתפסת כמתמודדת על הבכורה בזירה הפלסטינית מול הרשות הפלסטינית של אבו מאזן וכמובילה את המאבק המזוין נגד ישראל. ממשלת חמאס מקיימת יחסי חוץ, והייבוא מישראל (דרך מעברי הגבול) וממצרים (מערכת המנהרות ומעבר רפיח הפתוח באופן מלא) העניק לה מקורות הכנסה משמעותיים לממשלה, בנוסף לכספי הסיוע הבינלאומיים המנותבים לרצועת עזה. גורמים אלה הביאו להקטנת התלות של חמאס ברצועת עזה בהנהגת החוץ.

התחזקות כוחו של שלטון חמאס ברצועת עזה, שם התבסס גם עיקר הכוח הצבאי של גדודי אל-קסאם שהצטיידו בנשק מתקדם, שינתה באופן הדרגתי את מאזן הכוחות בתוך חמאס. אל-זהאר בביקורתו לא רק התנצח עם משעל על קווי המדיניות של חמאס, אלא ערער למעשה על סמכותו להנהיג את התנועה וטען, כי מוקד הכוח צריך לעבור מ’החוץ’ ל’פנים’ שנושא בעיקר הנטל של העימות עם ישראל. תהליך דומה עבר ארגון פתח לאחר הקמתה של הרשות הפלסטינית ב-1994, ובסופו של דבר עבר מוקד ההשפעה להנהגת הפנים.

את ההתרסה כלפי הנהגת החוץ ניתן למצוא גם במחלוקת סביב ההתייחסות לאוסאמה בן לאדן ע”י ראש ממשלת חמאס איסמאעיל הניה וסגן מנהיג חמאס מוסא אבו מרזוק, ובתשובה החיובית של מחמוד אל-זהאר שר החוץ בממשלת הניה להזמנה לפגוש את הדיפלומט השוויצרי ללא קבלת אישור מהלשכה המדינית. סביר להניח, כי אל-זהאר אינו בודד בעמדותיו וכי שותפים לו אישים בכירים בהנהגת חמאס ברצועת עזה, וייתכן גם איסמאעיל הניה עצמו, האמור לאבד את תפקידו כראש ממשלה לאחר הקמת ממשלת האחדות עם פתח במסגרת הסכם הפיוס.

קריאת התגר הגלויה נגד משעל מלמדת על מעמדו בתנועה. אמנם הוא מקובל כמנהיג והתנועה על הזרוע הצבאית שלה סרים למרותו, אך הוא חסר את ההילה של השיח’ אחמד יאסין, מייסד חמאס, שהיה גם הרועה הרוחני של התנועה ואת הכריזמה של עבד אל-עזיז אל-רנטיסי, יורשו של יאסין.

בעימות הנוכחי משעל יצא וידו על  העליונה. צמרת חמאס התלכדה סביבו וגיבתה את עמדותיו בהודעה החד משמעית של הלשכה המדינית בה השתתפו גם נציגים מרצועת עזה. לעומתו, אל-זהאר לא קיבל גיבוי פומבי מצד בכיר כלשהו בחמאס (בעזה ובגדה המערבית) והוא ביקש בסופו של דבר להמעיט במשמעות חילוקי הדעות.

עם זאת, סלע המחלוקת נותר בעינו ומאבקי הכוח בצמרת צפויים להימשך. סביר להניח, כי אל-זהאר ינסה לגבש קואליציה פנימית בתמיכת בכירים בגדודי אל-קסאם שתשוב ותדרוש ייצוג גדול יותר של עזה במוקד קבלת ההחלטות של חמאס.

משעל נמנע מלהתייחס ישירות לאתגר שהציב מולו אל-זהאר ככל הנראה על מנת שלא להעניק לו מעמד של מתמודד שווה ערך על ההנהגה. האינטרס העליון של משעל והנהגת החוץ, שאינם שוקלים בשלב זה להגיע לרצועת עזה, הינו לפעול לקדם את תהליך הפיוס עם פתח על מנת להביא להשתלבות חמאס באש”ף, מתוך מטרה להשתלט על ארגון זה המוכר בינלאומית כנציג הבלעדי של העם הפלסטיני.

לצד היעד המדיני האסטרטגי בחתירה להשתלטות על אש”ף, הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית (מל”פ) של אש”ף, בהתאם להסכם הפיוס עם פתח, מהוות מהלך העשוי להשפיע על יחסי הכוחות בחמאס. הבחירות למל”פ אמורות להתקיים בשטחי הגדה המערבית ועזה ובמדינות בהן נמצאת הפזורה הפלסטינית, אשר לנציגיה צפויים לקבל לפחות מחצית המושבים, לעומת מיעוט הנציגים מרצועת עזה, ועמדה משפיעה בהתאם בהנהגה הפלסטינית.

המהלך יעניק משנה חשיבות לתפקידה של הנהגת חמאס בחו”ל, המבדילה את עצמה מממשלת חמאס, אשר בראייתה הינה האחראית על ניהול ענייני תושבי רצועת עזה, בעוד היא רואה לעצמה תפקיד בהנהגת העם הפלסטיני כולו בפלסטין ומחוצה לה. חיזוק הקשרים בין הנהגת החוץ להנהגת חמאס בגדה המערבית אף היא חיונית בשלב הנוכחי בניסיון לרסן את אל-זהאר ואחרים השותפים לעמדתו.

ההתפתחויות במזרח התיכון על רקע גל המהפכות העממית עשויות להשפיע גם מאזני הכוח בתוך צמרת חמאס. ליציבות שלטונו בשאר אסד תהיה השלכה ישירה על בסיס הכוח של הנהגת החוץ שנהנתה מזה למעלה מעשור שנים מתמיכה וגיבוי סורי מלאים. במצרים, האחים המוסלמים הקימו מפלגה פוליטית והם נערכים להתמודדות בבחירות הכללית בעוד מספר חודשים. כוחם העולה של האחים המוסלמים, תנועת האם של חמאס, מעניקים להנהגתם משקל רב יותר על קבלת ההחלטות בחמאס. מסורתית היו האחים המוסלמים קרובים יותר להנהגת חמאס ברצועת עזה, ובשנים האחרונות התהדק הקשר בין הארגונים שבא לידי ביטוי בהעברת סיוע כספי גדול לחמאס בעזה, כולל לרכישת נשק.

עסקת החילופין עם ישראל בסוגיית החייל הישראלי החטוף גלעד שליט עשויה לשמש גורם במאבקי הכוח בתוך חמאס. בעבר טענו גורמי ביטחון בישראל, כי צמרת גדודי אל-קסאם, בהנהגתו של אחמד ג’עברי, ביטאה קו בלתי מתפשר שהכשיל הגעה לעסקה. הנהגת חמאס תתקשה להגמיש את עמדותיה במו”מ מחשש לביקורת פנימית. המהלך של אל-זהאר שהתברר אמנם כעקר, היה בבחינת הצהרת כוונות, והוא השיג את מטרתו העיקרית בכך שנתן פומבי לוויכוח הקיים, כדי לאלץ את הנהגת החוץ להתחשב יותר בעמדת חמאס עזה בקבלת החלטות עתידיות.

עיקר עניינו של הוויכוח בצמרת חמאס נסב על עמדות כוח, והוא אינו מבשר שינוי כלשהו במדיניות של התנועה כלפי ישראל. בנושא זה קיים קונצנזוס מקיר לקיר בחמאס השולל באופן מוחלט הכרה בישראל ובמצדד בחתירה לשחרור כל פלסטין מהים לנהר. מרחב “הגמישות” של חמאס מתמצה בנכונות להקים מדינה פלסטינית בגבולות 67′ ול’הודנה’, הפסקת אש זמנית עם ישראל, וזאת בתנאי שישראל תאפשר את מימוש תביעת השיבה של הפליטים הפלסטינים לשטח מדינת ישראל, שמשמעותה המעשית חורבנה של ישראל והפיכתה למדינה פלסטינית.


[1]http://international.daralhayat.com/internationalarticle/273732 http://aawsat.com/details.asp?section=4&issueno=11875&article=624852&feature=