עבור לתוכן העמוד
Menu

מצרים מחפשת מדיניות חוץ חדשה

האם המציאות האזורית תאפשר שינוי במדיניות החוץ? היה צפוי שהשלטון החדש במצרים – אפילו הוא זמני – לא יסתפק בשינוי מדיניות הפנים בלבד, אלא גם יחפש מדיניות חוץ חדשה. משימה זו הוטלה על שר החוץ נביל אלערבי, אשר אכן הודיע בסדרת הצהרות בימים האחרונים כי “מצרים המהפכה” תקיים בדיקה מקיפה של יחסי החוץ שלה. הוא […]

האם המציאות האזורית תאפשר שינוי במדיניות החוץ?

היה צפוי שהשלטון החדש במצרים – אפילו הוא זמני – לא יסתפק בשינוי מדיניות הפנים בלבד, אלא גם יחפש מדיניות חוץ חדשה. משימה זו הוטלה על שר החוץ נביל אלערבי, אשר אכן הודיע בסדרת הצהרות בימים האחרונים כי “מצרים המהפכה” תקיים בדיקה מקיפה של יחסי החוץ שלה. הוא הוסיף כי אין למצרים אויבים והיא תשאף לכונן יחסים נורמאליים עם כל המדינות בעולם. השאלה היא כיצד מתיישבים דבריו עם המציאות המדינית-ביטחונית באזור: האם מציאות מורכבת זו תאפשר שינוי נרחב במדיניות החוץ המצרית?

מצרים כבר פתחה במספר מהלכים, שאכן מצביעים על כוונה להקים מערכת איזונים חדשה באזור. נביל אלערבי הודיע במסיבת עיתונאים ב-5 באפריל עם עמיתו האוסטרי, שפינדל אייגר, על שינוי מהותי במדיניות החוץ המצרית ונקב בשמה של רצועת עזה כעדיפות ראשונה. הוא אמר כי מצרים מגנה את הפרת זכויות האדם ברצועה (האם התכוון לישראל או אולי לחמאס?) וכי יפעל להיענות לכל הדרישות לשיפור תנאי החיים שם ובכללן ההתנהלות במעבר רפיח, אך נזהר מלומר כי יפתח אותו באופן קבוע. עם זאת ציין כי נמצא בקשר עם פתח וחמאס כדי לקדם את סיום הפילוג ביניהם. הוא גם אישר כי קיים בקהיר שיחות עם משלחת חמאס ואף שיחות טלפון עם רה”מ הניה בעזה וח’אלד משעל בדמשק. למשלחת חמאס גם הותר לעבור במצרים בדרכה לשיחות בדמשק בניגוד למגבלות על חמאס בתקופת מבארק. מחמוד עבאס שהוזמן לקהיר הגיע לשם כבר ביום ד’ השבוע ואמור לקיים שיחות עם ראש המועצה הצבאית ועם ראש הממשלה ושר החוץ. אלא שלא בטוח שהממשל המצרי  המגשש את דרכו בזירה הבינלאומית והעסוק בעיקר בענייני פנים בקהיר הוא בעל השפעה היכול לקדם פתרון סכסוכים במזה”ת. עם זאת נראה שהוא פועל לפתיחת דלתות. בימים האחרונים נחשף כי ראש המודיעין החדש, הגנרל מוראד מואפי, שהחליף את עומר סלימן, קיים ביקור סודי בדמשק בשבוע שעבר, שם נועד עם בכירי הממשל ותנועת חמאס. מאומה לא זלג מתוכן שיחותיו. האמריקאים, שהופתעו מן הביקור, הביעו מורת רוח. בנוסף, כיסאו של אסד מתחיל להתנדנד ואין לראות במה תוכל לזכות מצרים משיפור יחסיה עם דמשק. מקור מצרי נחפז להודיע ליומון “וול סטריט  ג’ורנל” כי גנרל מואפי וחבריו בצבא דוגלים בשמירת יחסי הידידות עם ארה”ב, כפי שהיו לפני המהפכה.

היחסים עם איראן

גם היחסים של מצרים עם איראן הועלו לדיון מדיני-תקשורתי. במסיבת עיתונאים הנזכרת לעיל אמר נביל אלערבי כי הצהרתו החיובית לגבי היחסים עם איראן מספר ימים קודם, לפיה איראן אינה מדינת אויב “ואנו נפתח דף חדש ביחסינו עם כל המדינות וביניהן איראן,” הביאה “לתגובות טובות” מטהרן. הוא סיפר כי ראש משרד האינטרסים של איראן בקהיר בא לפוגשו והביא לו הזמנה לביקור באיראן מטעם עמיתו האיראני, שגם הביע רצון לבקר בקהיר. הוא הוסיף עם זאת, כי עדיין לא קיבל החלטה וכי הדבר תלוי בעמדתה של איראן. הוא לא פירט ונראה שכוונתו היא לדון בחתרנות האיראנית ונציגיה באזור, המסכנים את מצרים גם אחרי המהפכה לפני שינורמלו היחסים בין שתי המדינות. אין לשכוח כי הייתה זו איראן שניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם מצרים ב-1979 בעקבות חתימת הסכם השלום עם ישראל וכי רחוב מרכזי בטהרן נקרא על שמו של רוצח סאדאת. עד כמה שידוע, שמו טרם הוסר, למרות מספר הבטחות מטהרן. על איראן מוטל איפוא האינוס לקחת את היוזמה.

כאשר נשאל לגבי אפשרות שינוי היחסים עם חיזבאללה כפי שמתרחש עכשיו עם חמאס, אמר כי בניגוד לחמאס הנמצא תחת כיבוש, חיזבאללה הוא חלק מן האומה הלבנונית ומעמדו הוא עניין לבנוני פנימי. הוא הוסיף כי “כל גורם לבנוני שיפנה אלינו יתקבל בברכת ברוך הבא”.

אולם מול הצהרות יפות אלה באה המציאות וטפחה על פניו של אלערבי. מצרים אינה יכולה להתעלם מן המצב החמור השורר בתקופה זו במזרח התיכון על רקע המהפכות המתפרצות במדינות האזור. על מצרים להמשיך לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה למרות הרצון להדברות עם הגורמים הקיצונים. לכן נאלץ אלערבי לפרסם הודעה, כי הוא תומך לחלוטין בהודעתה של מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, שקראה לשמירה על היציבות בבחריין, המהווה מרכיב חשוב בביטחון של כל אזור המפרץ. הכוונה הייתה להזהיר את איראן לבל תתערב באירועים בבחריין, לאחר שאחמדינג’אד קרא להסגת כוחות הצבא של סעודיה מבחריין שבהם הוא רואה כיבוש בלתי חוקי. יוזכר גם שבחריין האשימה את איראן בייזום הפגנות המחאה אצלה. אלערבי קבע בהצהרתו כי אזור המפרץ מהווה עומק אסטרטגי בסיסי לביטחון הלאומי המצרי וכי השמירה על היציבות במפרץ היא צורך לאומי וכורח אסטרטגי. עוד אמר כי השמירה על יציבותן ושלמותן של מדינות המפרץ היא מן החשובים בעקרונותיה של המדיניות המצרית, הרואה בביטחון ובערביות מדינות המפרץ קו אדום שמצרים לא תסכים שיפגעו בו. אלה מילים כדורבנות ומשמעותן ברורה: מצרים לא תנרמל את יחסיה עם איראן אם זו לא תפסיק את החתרנות באזור. הצהרה זו מזכירה את נסיעתו הדחופה של מבארק לבחריין ב-2008, שעות ספורות לאחר שגורם איראני הצהיר כי בחריין היא המחוז מספר 14 של איראן. מבארק יצא אז מיד לבחריין ושיגר אזהרה לטהרן.

חשיבותה של סודאן

בינתיים המהלך הדיפלומטי הראשון שביצעה מצרים החדשה הוא ביקור בסודאן של ראש ממשלת מצרים, עסאם שרף, בליווי משלחת גדולה. זו הייתה הודעה ברורה, שהנושא המרכזי המעסיק את מצרים הוא לא איראן אלא דווקא סודאן, המהווה גם היא עומק אסטרטגי למצרים, אבל הרבה יותר קרובה ממדינות המפרץ, בה נפגשים הנילוס הכחול והלבן הממשיכים את דרכם למצרים ומספקים לה 95% מן המים להם היא זקוקה לשתיה, לחקלאות ולתעשייה. למצרים ולסודאן גבול משותף ארוך של כ-1500 ק”מ, דרכו עוברים למצרים מאות אלפי פליטים הנמלטים מאימת המלחמה בדרפור (בעבר היה זה מהמלחמה בדרום סודאן) וממדינות אפריקה האחרות. חלקם מתיישבים במצרים ורבים מנסים להגיע לישראל. במצרים נמצאים כיום כשני מיליון פליטים אפריקאים המהווים נטל כבד על כלכלתה. דרך גבול זה מוברח גם הנשק מאיראן לחמאס. רק לפני כחודש השמידו המצרים שיירת מכוניות של מבריחי נשק, שחצתה את הגבול מסודאן לתוך מצרים. חשיבותה של סודאן גם נובעת מכך שמצרים זקוקה לה לתיאום מדיניות לגבי הבטחת זרימת מי הנילוס. זאת על רקע התאגדות מדינות אפריקה השוכנות במעלה הנהר לשינוי ההסכמים ההיסטוריים לגבי חלוקת מי הנילוס. בהתאם להסכמים אלה, מקבלת מצרים 55,5 מיליארד מ”ק מים וסודאן 18 מיליארד מ”ק מתוך 87 מיליארד מ”ק הזורמים כל שנה בנילוס. חלקן של שבע מדינות אפריקה באגן הנילוס (אתיופיה, קניה, אוגנדה, טנזניה,בורונדי, רואנדה, זאיר)  הצטמצם בהתאם להסכמים אלה לכמויות זעומות שאינן מספקות את צורכיהם בעקבות הגידול באוכלוסיה והפיתוח הכלכלי. מדינות אלה ניסחו הסכם מסגרת חדש, המעניק לכולן כמויות מים מוגדלות בהתאם לצרכיהן, מה שעלול לפגוע קשות במצרים. בביקורו של ראש ממשלת מצרים נידונו כל הבעיות הנ”ל וסוכם על המשך התיאום בין שתי המדינות. נחתמו תשעה הסכמים כלכליים, ביניהם הסכם המאפשר למצרים לגדל חיטה בשטחה של סודאן. מצרים היא היבואן הראשון בעולם של חיטה וגידול החיטה בסודאן יחסוך לה סכומים נאים במטבע חוץ ויבטיח אספקת חיטה שוטפת. המשלחת המצרית ביקרה גם בדרום סודאן, שאמורה לצאת לעצמאות ב-9 ביולי. מצרים מעוניינת ביחסים טובים עם מדינה חדשה זו, שם עובר הנילוס הלבן המגיע מאגם ויקטוריה.

מי יהיה המזכ”ל החדש של הליגה הערבית?

בעיה נוספת שעימה מתמודדת הממשלה החדשה במצרים היא מינוי מזכ”ל חדש לליגה הערבית בעקבות פרישתו הקרובה של עמרו מוסא. המועמד המצרי היה מופיד שיהאב, השר לעניינים פרלמנטריים, אך מועמדותו בוטלה בשל היותו איש המשטר הישן. על רקע זה הזדרזה קטר להגיש את מועמדותו של עבד אלרחמן בן חמד אלעטיה, בעל אזרחות קטרית ולשעבר מזכ”ל המועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ. התפקיד של מזכ”ל הליגה הערבית היה שמור מסורתית למצרים, הגדולה במדינות ערב, שבבירתה שוכן מטה הליגה. מינוי מזכ”ל לא מצרי יפגע קשות בכבודה של מצרים. בימים האחרונים נודע כי מצרים תציג מועמד חדש – מצטפא אלפקי, שהיה ראש וועדת החוץ של הפרלמנט ודמות מקובלת בעולם הערבי. המועצה הצבאית העליונה ביקשה מנביל אלערבי להציג את מועמדותו, אך הוא סרב. סעודיה וסוריה כבר הודיעו על הסכמתן, אך יש להמתין לפסגה הבאה של מנהיגי ערב, שאמורה להתקיים בעיראק בחודש מאי, שם יתבצע המינוי. ההנחה היא שהמועמד המצרי יבחר מאחר שמדינות ערב עדיין רואות במצרים מדינה מובילה, בעוד קטר אינה זוכה לפופולריות גדולה בעולם הערבי על רקע קשריה הטובים עם איראן והתוקפנות של ערוץ “אלג’זירה” נגד המשטרים הערביים.

מצרים המתחדשת הייתה רוצה לפתוח דף חדש ביחסיה עם מדינות ערב ולהפגין “מדיניות מצרית אוטנטית”. השאלה היא מהי “מדיניות מצרית אוטנטית” והאם אכן המציאות הפוליטית-ביטחונית תאפשר שינויים רדיקליים במדיניות המצרית. הקשרים עם ארה”ב וישראל נראים כבעלי חשיבות עליונה, אף אם נשמעים קולות רבים הקוראים לבדיקה מחדש של היחסים עם מדינות אלה. נראה שהרוב מבין היטב שמצרים זקוקה להשקעות ולטכנולוגיה של ארה”ב ולהמשך הסיוע הכלכלי והביטחוני הנדיב. לגבי ישראל ההתייחסות היא הרבה יותר שלילית. נשמעים קולות רבים הדורשים לבדוק מחדש את הסכמי השלום, אולם ספק אם יש כוונה לבטל או להקפיא את ההסכמים. אין למצרים כל סיבה טובה לחזור ליחסי עוינות עם ישראל, שכן תצטרך להשקיע את מירב מרצה בחימוש הצבא המצרי במקום לפתח את כלכלתה. פגיעה בהסכם השלום גם תרע את היחסים עם ארה”ב. אשר להסכם הגז, למצרים יש אינטרס חשוב להמשיך באספקת הגז, שכן מדובר בעסקה טובה הדורשת הוצאות מינימאליות. המשמעות היא שלמצרים יש אינטרסים פוליטיים וכלכליים כבדי משקל להמשיך לקיים יחסים קורקטיים עם ארה”ב וישראל, מה שלא ימנע ממנה להמשיך בשלום הקר עד להתבססותו של משטר דמוקרטי – אם בכלל – בעוד שנים רבות.