עבור לתוכן העמוד
Menu

הסכם פתח – חמאס: הסכם נגד הטבע

הסכם הפיוס נוגד את האינטרסים של הצדדים המעורבים הסכם “הפיוס” בין פתח לחמאס שנחתם בראשי תבות ב-27.4 בקהיר במסגרת התיווך המצרי נוגד את האינטרסים הבסיסיים של שלושת הצדדים המעורבים. נראה שהוא בא לענות על צרכי השעה בלבד. מבחינת שני הצדדים הפלסטינים, הוא נועד להפגין את איחוד השורות לקראת ההצבעה על הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 1967 […]

הסכם הפיוס נוגד את האינטרסים של הצדדים המעורבים

הסכם “הפיוס” בין פתח לחמאס שנחתם בראשי תבות ב-27.4 בקהיר במסגרת התיווך המצרי נוגד את האינטרסים הבסיסיים של שלושת הצדדים המעורבים. נראה שהוא בא לענות על צרכי השעה בלבד. מבחינת שני הצדדים הפלסטינים, הוא נועד להפגין את איחוד השורות לקראת ההצבעה על הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 1967 שאמורה להתקיים בעצרת הכללית בספטמבר הקרוב, ולהחזיר לקידמת הבמה את הנושא הפלסטיני על רקע המהפכות בארצות ערב שתופסות את מירב תשומת הלב של הקהילייה הבינלאומית. מטרתה של מצרים הוא להראות כי המהפכה הולידה מצרים חדשה המיישמת אסטרטגיה חדשה וכי היא שומרת על מעמדה המנהיגותי בעולם הערבי. אלא שלגמרי לא בטוח שההסכם יחזיק מעמד בצל  ניגודי האינטרסים של שלושת הצדדים.

ההסכם הסופי יחתם בימים הקרובים בקהיר

בהתאם למה שפורסם בתקשורת, ההסכם המלא והסופי אמור להיחתם בעוד מספר ימים בקהיר על ידי מחמוד עבאס וח’אלד משעל, בנוכחות ראשי כל הפלגים הפלסטינים ואישים פלסטינים עצמאים. נביל אלערבי, שר החוץ המצרי, אמר כי ייצא בקרוב לרמאללה כדי לסכם את הפרטים האחרונים. נראה שיהיה עליו לעמול קשות.

ההסכם כולל הבנות עקרוניות על הסוגיות הקשות שמפרידות בין פתח לחמאס: הקמת ממשלת אחדות, הקמת וועדה עליונה לביטחון שתפקח על כוחות ביטחון בגדה וברצועה (שלא ישולבו), שיחרור כל האסירים – של חמאס בגדה ושל פתח ברצועה, עריכת בחירות לפרלמנט ולנשיאות, רפורמה במבנה אש”ף וקיום בחירות למועצה הלאומית הפלסטינית שהיא הפרלמנט של אש”פ המייצג את הפלסטינים בפזורה. לוח הזמנים לא ברור, אך נאמר שהבחירות תערכנה בעוד כשנה, דהיינו לאחר ההצבעה בעצרת הכללית בהנחה שאכן תתקיים. יש להמתין לפרסום ההסכם המלא כדי להבין מתי ובאלה תנאים ישוחררו האסירים ומתי תוקם הוועדה הביטחונית. למימוש שני צעדים אלה תהיה השפעה שלילת מיידית על הרשות הפלסטינית עצמה ועל ישראל.

ההסכם שנחתם מציב דילמות עקרוניות וקשות לרשות הפלסטינית

מבחינתה של הרשות הפלסטינית יש כאן כניעה מוחלטת לחמאס כאשר ביניהם יש ניגוד טוטאלי. חמאס מעוניין בהשמדת ישראל ובהקמתה של מדינה איסלאמית בכל שטחה של ארץ ישראל מה שאינו מקובל לחלוטין על ידי פתח (אם כי פתח לא יתנגד להעלמותה של ישראל). גם מרבית הפלסטינים, אף אם הצביעו עבור חמאס, אינם רוצים במדינת הלכה איסלאמית. ההסכם שנחתם מציב לכן דילמות עקרוניות וקשות לרשות הפלסטינית:

– על פי ההסכם, חמאס לא יוותר על שליטתו ברצועת עזה וישמור על כוחות הביטחון שלו. המשמעות היא כי הרשות הפלסטינית מכירה במיליציה של חמאס העולה בכוחה הצבאי על כוחות הביטחון שלה ומאפשרת הקמתה של מדינה חמאסית בשטחי הרשות. נוצר כאן “מצב לבנוני” שעיקרו חיזבאללה גוף טרוריסטי-איסלאמי-קיצוני מחזיק במיליציה צבאית ומכתיב את תנאיו הפוליטים.

– שיחרור האסירים גם הוא נוגד לחלוטין את האינטרס של הרש”פ, שהרי אלה יתארגנו מחדש הן כדי להפיל את הרש”פ והן כדי לחדש את הטרור נגד ישראל.

– הקמת ממשלת אחדות תחייב את סילוקו של רה”מ סיאם פיאד “הפרגמטי” המקובל על המערב והמקים את “מוסדות המדינה הפלסטינית שבדרך”, מינויו של ראש ממשלה חמאסי וניהול מדיניות בהתאם לאסטרטגיה חמאסית.

– בתנאים אלה, כאשר לחמאס יהיה מרחב פעולה חופשי בגדה וברצועה, יש להניח כי הוא ישיג, שוב, רוב בבחירות לפרלמנט ואולי אפילו יצליח להביא לבחירת מועמד מטעמו לתפקיד יו”ר הרשות.

– הרפורמה באש”ף משמעותה צירופו של חמאס לארגון ואיוש המשרות הבכירות בהתאם לכוחו הפולטי  שיתבהר בבחירות הבאות. בכך יסתיים המונופול של פתח על אש”ף מאז שערפאת השתלט עליו ב-1968.

בכך גם ישתנה המעמד והמבנה של הרשות הפלסטינית שכן הרשות שואבת את הלגיטימיות שלה מאש”ף שעימו חתמה ישראל את הסכמי אוסלו. עד עכשיו היו אש”ף ופתח זהים בהרכבם ובמחשבתם המדינית. עם צירופו של חמאס – גוף שאינו מכיר בישראל – תעלה מיד השאלה מה יהיו ערכם של הסכמי אוסלו ואיזה שינוי תעבור הרשות הפלסטינית.

– הבחירות למועצה הלאומית הפלסטינית גם הן צריכות להדאיג שכן עשוי להתבהר כי לפתח אין שם רוב – מה שיגביר את כוחו של חמאס.

חמאס זקוק למשענת מצרית

לגבי חמאס יש כמובן בהסכם יתרונות רבים וברורים, שכן הוא הופך למסגרת לגיטימית בגדה ויזכה לחופש תימרון מדיני וביטחוני מלא שהוא ינצל, ללא לספק, לקידום מטרותיו להשתלטות על הרש”פ ולהפעלת הטרור נגד ישראל. מאידך הוא יהיה נתון ללחצים של הקוורטט לקבל את שלושת תנאיו: הפסקת האלימות נגד ישראל, הכרה בה וקבלת כל ההסכמים שנחתמו עימה על ידי אש”ף והרש”פ. חמאס לא יוכל להסכים לכך ומחמוד אלזהר כבר אמר זאת, אך יש להניח כי ינסה למצוא נוסחאות עמומות בתקווה להטעות את המערב. עם זאת, בהתחשב באפשרות שמשטרו של אסד יפול ויפגע גם מעמדו של חמאסבדמשק, זקוק הארגון למשענת המצרית ולהבנה עם הרש”פ כדי שיוכל לשמור על מינימום של תימרון פוליטי – אפילו במחיר ויתורים מסוימים – אם כי בינתיים לא ידוע על ויתורים מהותיים.

מצרים מרוצה מאד מן התוצאה, כך נראה מדבריו של נביל אלערבי. הוא אמר לעיתונאים כי לא יתכן שימשך הפילוג הפלסטיני בעוד נמשכת הפעולה להבטחת ההכרה במדינה פלסטינית. הוא הדגיש כי הדיפלומטיה המצרית עושה מאמצים להשגת הסכמה לעריכתה של וועידה בינלאומית במסגרת האו”ם ואולי בחסות ארה”ב שתביא לסיום הסכסוך הפלסטיני הישראלי “מבלי לחזור לנוסחא של מו”מ ישיר בין הצדדים אשר נולדה מתה”. לדבריו, מטרת הוועידה היא להגיע להסדר שיכלול הקמת מדינה פלסטינית לפני סוף השנה הנוכחית. עוד אמר כי במסגרת מאמציו יתכן שייצא לארה”ב ואף לישראל.

מצוקתה של מצרים

באופן זה מודיעה מצרים כי עדיין כוחה במותניה והיא מסוגלת להשפיע על מהלך העניינים באזור. אולם גאוותו של נביל אלערבי על הדיפלומטיה המצרית החרוצה והתבטאותו האבסורדית על מותו של המו”מ הישיר אינם מראים אלא דווקא על מצוקה והצורך להסתיר את הבעיות המרכזיות שבפניהם עומדת מצרים: הטיפול באנרכיה הפנימית ובנייתו של משטר חדש – משימות שיעסיקו את מצרים רבות בשנים הבאות. נביל ערבי גם מנסה לשכוח ולהשכיח את מטרותיו של חמאס להמשיך בטרור נגד ישראל, תוך ניצול שטח מצרים להברחת נשק והתארגנות חבלנית שמצרים נפגעה ממנה בעבר.

מצרים גם נתקלת בבעיות חוץ כבדות משקל. כוונתה המוצהרת לשקם את היחסים עם איראן זכתה לקיתונות של שופכין מצידן של סעודיה ומדינות המפרץ. ראש ממשלת מצרים עסאם שרף חש לכן לאזור המפרץ כדי להרגיע את מי שהיו בנות בריתה הנאמנות של ארצו עד לפני מספר חודשים במאבק נגד איראן. מצרים, שהנהיגה את מדינות ערב הפרגמטיות מול איראן, משנה את מדיניותה ב-180 מעלות בניגוד לאינטרסים הבסיסיים שלה ושל בנות בריתה, שכן אין עוררין שאיראן לא תפסיק את חתרנותה באזור ולא את הצעידה לנשק הגרעיני המאיימים על כל מדינות באזור ובכללן מצרים עצמה.

לסיכום, הדיפלומטיה המצרית החדשה וההסכם פתח-חמאס מלאים בניגודים פנימיים ואינם משרתים את האינטרסים האמיתים של הצדדים. נותר לראות האם מאמצי מצרים להביא לחתימת ההסכם המלא בימים הקרובים יוכתרו בהצלחה. לגבי הפלסטינים, אומנם דוברי הרש”פ מתגאים בהסכם, אך הם יודעים היטב כי הוא עלול לערער את מרקם היחסים העדין עם ישראל, את הקשרים עם ארה”ב ולסכן את קיומה של הרש”פ כגוף טרום מדינתי מוכר בעולם. אף אם פתח וחמאס יחתמו על המסמך המלא לקראת ההכרה במדינה פלסטינית על ידי העצרת הכללית, מותר להניח כי האינטרסים הבסיסים של הצדדים יגברו ובמוקדם או במאוחר וההסכם ימצא את דרכו לסל האשפה של ההיסטוריה.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה