עבור לתוכן העמוד
Menu

מצוקת הנוצרים במזרח התיכון: הצעת חוק בלבנון אוסרת על מכירת אדמות מנוצרים למוסלמים

מצוקת הנוצרים במדינות המזרח התיכון, שקיבלה לאחרונה ביטוי מחריד בפיגועים הקשים בכנסיות בעיראק ובמצרים, משתקפת בלבנון בהגשתה של הצעת חוק שתאסור על מכירת אדמות מנוצרים למוסלמים. אומנם ההצעה מתייחסת לאיסור על מכירת אדמות בין בני עדה שאינם מאותה דת, אך הכוונה ברורה – למנוע העברת אדמות בבעלות נוצרית למוסלמים שיעים, הפועלים כנראה במצוות איראן. ההצעה […]

מצוקת הנוצרים במדינות המזרח התיכון, שקיבלה לאחרונה ביטוי מחריד בפיגועים הקשים בכנסיות בעיראק ובמצרים, משתקפת בלבנון בהגשתה של הצעת חוק שתאסור על מכירת אדמות מנוצרים למוסלמים. אומנם ההצעה מתייחסת לאיסור על מכירת אדמות בין בני עדה שאינם מאותה דת, אך הכוונה ברורה – למנוע העברת אדמות בבעלות נוצרית למוסלמים שיעים, הפועלים כנראה במצוות איראן.

ההצעה הוגשה לממשלת לבנון על ידי שר העבודה, בוטרוס חרב, נוצרי מרוני ואישיות פוליטית ידועה. חרב טוען כי בשנים האחרונות אובחנו מקרים רבים של מכירה למוסלמים של שטחי אדמה נרחבים השייכים לנוצרים. הקונים היו יחידים או חברות שפעלו כמתווכים ולא ניתן היה לדעת מיהם הקונים האמיתיים. בהתאם לבדיקות שנעשו התברר כי מדובר בגורמים שיעים הרוכשים את האדמות בכספים המועברים להם על ידי איראן וכי המדובר במערכה מאורגנת שמטרתה לסלק את הנוצרים מאדמתם, לבודדם ולאלץ אותם לעזוב את המדינה. הצעת החוק באה, לדברי חרב, למנוע את הפגיעה באיזון העדתי העדין הקיים – שהוא הבסיס לחיים המשותפים בין העדות –  העלולה להוביל לחידוש מלחמת האחים.

בהתאם להצעת החוק, האיסור יחול על שטחים בנויים ולא בנויים כאחד, יהיה תקף ל-15 שנים ואף יופעל רטרואקטיבית כדי לבטל הסכמי מכירה פיקטיביים, כלומר כאשר זהות הקונה אינה ידועה. העונשים יהיו כבדים לגבי הקונים והמוכרים כאחד: מאסר בין חמש לחמש עשרה שנים וקנס בגובה פי שניים מערך העיסקה.

כצפוי, ההצעה עוררה מיד תגובות חריפות והגבירה את המתיחות הקיימת במדינה על רקע הפירסום הקרוב של כתב האשמה נגד החשודים ברצח רוה”מ לשעבר,רפיק אלחרירי, שככל הנראה יכלול פעילים של חיזבאללה ואיומי הארגון להשתלט על ביירות בכוח הנשק.

המתנגדים, בעיקר מן האופוזיציה, אך ביניהם גם נוצרים ממפלגתו של המנהיג הנוצרי מישל עון הקרובה לחיזבאללה, טוענים, כי זהו חוק פוליטי שיפגע בדו-קיום בין העדות וגם יגרום נזק חמור לכלכלה. מימושו יביא לאובדן אימון המשקיעים, שכן עיסקותיהם תבחנה על פי קריטריונים עדתיים. המשמעות היא כי תפחתנה ההשקעות הזרות. על כך הגיב בוטרוס חרב באומרו כי החוק לא יכלול עיסקאות בתחומי התעשייה והתיירות, בתנאי שתהיינה גלויות.

לעומת זאת אומרים המגינים על החוק, כי הוא ישמור על האיזון הדמוגרפי של לבנון בשנים הבאות ולא תהיה לו כל השפעה שלילית, אם הוא אכן יבוטל אחרי 15 שנים כנאמר בו. הם טוענים כי רכישת שטחי אדמה גדולים במקומות ישוב נוצריים הביאה לעליית מחירי הדירות, שכיום הם הגבוהים ביותר במזרח התיכון. הצעירים הנוצרים מתקשים כבר עכשיו לרכוש דירה למגורים.

במהלך הדיון התקשורתי צפו ועלו על פני השטח זיכרונות מן העבר ונראה כי הצביעות מושלת בכיפה. התברר כי הצעתו של חרב אינה חדשה והיו מספר התייחסויות לנושא בעבר. וליד ג’נבלאט, המנהיג הדרוזי שעבר לאחרונה למחנה סוריה-חיזבאללה, כינה את הצעת החוק כ”טרוף”. אולם היה מי שהזכיר כי הוא עצמו נתן הוראה לצאן מרעיתו – כלומר העדה הדרוזית – לא למכור אדמות ללא דרוזים באזורי המחיה שלהם ובעיקר בהרי השוף.  השר חרב עצמו סיפר, כי כבר ב-1983, בעקבות מלחמת האזרחים והגירת נוצרים רבים מלבנון, הוא העלה רעיון דומה שלא עורר כל כך הרבה התנגדויות כפי שקורה היום. הוא גם חשף כי סגן ראש המועצה השיעית העליונה, האימאם מחמד מהדי שמס אלדין (שבינתיים נפטר), פירסם ב-1984 פתווה (פסק דין הלכתי) האוסרת על מכירת אדמות ממוסלמים ללא מוסלמים. בנו של האימאם אבראהים שמס אלדין יצא מיד להגנתו של אביו ואמר כי היה מדובר “בנסיבות מיוחדות”, כפי שנאמר בפתווה עצמה –  “כיבוש דרום לבנון על ידי ישראל” (ישראל תמיד אשמה, איך לא). הוא עצמו סבור כי אין למכור אדמות של מוסלמים ללא מוסלמים, במיוחד באזורים המאוכלסים במוסלמים. כך גם לגבי נוצרים. הוא מסכים לכן להצעתו של חרב, אם כי הוא טוען שיש בעייה חוקתית, שכן משמעותה של הצעת החוק היא הגבלת חרותו של האדם, בעוד שהפתווה הייתה מעין הנחייה שיישומה היה קשור “בנסיבות מיוחדות”.

עוד התבר במהלך הדיון הנוקב המתנהל בתקשורת, כי אכן מתפתח מאבק מאורגן בנוצרים בלבנון במטרה לסלקם מארצם על ידי כוחות אסלאמים רדיקלים. יש שמועות שקשה לאמתן כי במקומות שונים מופצים כרוזים הקוראים לנוצרים להסתלק מלבנון, אוסרים על מכירת משקאות אלכוהולים ופוגעים בכנסיות.

ההנחה השלטת אצל גורמי ממשל, חברי פרלמנט משני המחנות ובתקשורת היא שלהצעתו של חרב אין שום סיכוי לעבור מאחר שפורמלית היא נוגדת את החוקה אבל בעיקר מכיוון שהממשלה הנוכחית אינה ממסוגלת להתמודד עם סוגיה הנתונה לויכוח מול חיזבאללה המופעל על ידי איראן (יוזכר שסוריה נשלטת על ידי מיעוט עלאווי שהיא נגזרת שיעית. אומנם העלאווים נחשבים ככופרים, אך ניתנה להם לגיטימציה על ידי חכמי דת שיעים בלבנון ובאיראן, כנראה על רקע פוליטי, במטרה לרצות את חאפז אל אסד, אביו של הנשיא הנוכחי, ולקרבו לציר השיעי איראן – חיזבאללה).

מכל מקום, משרד ראש הממשלה בביירות, שאצלו הופקדה הצעת החוק של חרב בהתאם להליך החוקתי, עדיין לא הגיב. ספק רב אם ההצעה תובא אפילו לדיון, שכן הממשלה אינה מתכנסת זה מספר שבועות בהמשך להודעת חיזבאללה, כי לא יאפשר את פעילותה אם ראש הממשלה לא יקבל את דרישותיו בנושא בית הדין הבינלאומי החוקר את רצח אביו, רפיק אלחרירי.

הצעת החוק של חרב צריכה להיבחן בהקשר של רדיפת הנוצרים במדינות ערב ובעולם המוסלמי בכלל. מספרם של הנוצרים בלבנון הולך ומצטמצם בעקבות הגירה מתמשכת למדינות המערב על רקע לחצים הולכים וגוברים של תנועות האיסלאם הרדיקלי למיניהן מאז מלחמת האזרחים שפרצה ב-1975. מעמדן של העדות הנוצריות ובמיוחד העדה המרונית נמצא בסכנה. העדות הנוצריות מנו בזמנו 51% מן האוכלוסיה – מתוכם המרונים  30% – על פי המפקד האחרון שנערך ב- 1932. כיום ההנחה היא כי הנוצרים מונים לא יותר מ-35% והשיעים הפכו לעדה הגדולה ביותר עם כ-35-40% מהאוכלוסיה.

הפיגועים הקשים בכנסיות בבגדאד ובאלכסנדריה הם הביטוי הבוטה האחרון של המתרחש במזרח התיכון מזה שנים רבות. בעיראק, מרבית האוכלוסיה הנוצרית כבר עזבה, כמו גם בשטחי הרשות הפלסטינית ובעזה. גם במצרים קיימת הגירה גדולה של הקופטים לאירופה ולארה”ב, אך הם עדיין מהוים לפחות עשרה אחוז מן האוכלוסיה. בהחלט קיימת אפשרות מצידם אף לתגובה אלימה שעלולה לפגוע ביציבות המדינה. גורמי האסלאם הרדיקלי ובראשם אלקאעידה ימשיכו ללא ספק את מאבקם בנוצרים. מטרתם היא לזעזע את המשטרים באזור ובאמצעות הכאוס שיווצר לתפוס את השלטון. המערב כדרכו עומד חסר אונים ומסתפק בגינויים רפים. אפילו הותיקן אינו מראה סימנים כי הוא מוכן לפתוח במאבק למען מאמיניו במזרח. אחרי הפיגוע באלכסנדריה קרא האפיפיור לנוצרים בעולם המוסלמי להישאר במקומם למרות מצוקתם. לא נראה שקריאתו שכנעה אותם. מי שיכול יברח והשאר יצטרכו להתעמת עם מצב שילך ויחמיר.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה