עבור לתוכן העמוד
Menu

עדות נוספת לאחריות הישירה של ערפאת לפרוץ אינתיפאדת אל-אקצה

הפלסטינים ציינו לא מכבר עשור לאינתיפאת אל-אקצה שפרצה ב-28 בספטמבר 2000 בהפגנות האלימות לאחר ביקורו של יו”ר האופוזיציה דאז אריאל שרון בהר הבית. בישראל יש הסבורים, כי אינתפאדת אל-אקצה הייתה ביסודה התפרצות עממית ולא יזומה על ידי הרשות הפלסטינית. כך למשל כותב העיתונאי גדעון לוי במאמרו ” חינגת מותו בטרם עת” (עיתון “הארץ”, 31.10.2004): “למרות […]

הפלסטינים ציינו לא מכבר עשור לאינתיפאת אל-אקצה שפרצה ב-28 בספטמבר 2000 בהפגנות האלימות לאחר ביקורו של יו”ר האופוזיציה דאז אריאל שרון בהר הבית. בישראל יש הסבורים, כי אינתפאדת אל-אקצה הייתה ביסודה התפרצות עממית ולא יזומה על ידי הרשות הפלסטינית. כך למשל כותב העיתונאי גדעון לוי במאמרו ” חינגת מותו בטרם עת” (עיתון “הארץ”, 31.10.2004): “למרות כל שגיאותיו [של ערפאת], והן לא היו מעטות, ישראל לא מיצתה את הסיכוי להגיע אתו להסדר. הוא לא חולל את האינתיפאדה, כפי שכבר די ברור כיום, ואהוד ברק לא הפך כל אבן כדי להגיע אתו לשלום, כפי שברור לא פחות”.

עדויותיהם של בכירים פלסטינים מציגים תמונה שונה בנוגע לאחריות הישירה של ערפאת, בהיותו מנהיג ארגון פתח, אש”ף והרשות הפלסטינית, לאור הירוק שניתן לפעילות האלימה נגד ישראל ולפיגועי הטרור זמן לא רב לאחר ועידת קמפ דיוויד. מחמוד אל-זהאר, חבר הלשכה המדינית של חמאס התייחס פעם נוספת לסוגיה זו בראיון לאתר האינטרנט הרשמי של הארגון Palestine-info.info (8.10.2010):

[שאלה]: “אמרת בהתבטאויות קודמות, כי הנשיא אבו עמאר [יאסר ערפאת] הורה לחמאס לבצע פיגועים במהלך היותו נתון במצור ברמאללה. האם אנו יכולים לצפות למשל ש[יו”ר הרשות הפלסטינית הנוכחי] אבו מאזן יגיע לשלב כזה בהתנהלות שלו עם התנועה [חמאס]?”

[תשובת מחמוד אל-זהאר]: “אבו עמאר לא הורה ל[ארגון] פתח להידבר עם חמאס על מנת לבצע פיגועים מתוך תפיסה התומכת בהתנגדות, אלא בשל רצונו לעשות שימוש בפיגועים למטרות טקטיות. אני זוכר שהשתתפתי בועידה עממית עם [בכירים בארגון פתח] האני אל-חסן, אבו עלי שאהין ועבדאללה אל-חוראני [שנערך] באולם אל-שיח’ עוואד ב[אוניברסיטת] אל-אזהר [בעזה]. באותה עת העלו האנשים שנכחו [בועידה] את הצורך שחמאס יבצע פיגועים נגד הכיבוש הישראלי, ועניין זה לא היה סוד. אבו עמאר רצה שהדבר יהיה אמצעי טקטי ללחוץ על ישראל באמצעות חמאס. לאבו מאזן אין האומץ והתפיסה הזו והוא אינו מסוגל להמר על חייו למען עניין כזה. התכוונתי בדברים אלה להניח לפני הציבור את הרעיון, כי נעשה שימוש בהתנגדות בנקודות זמן מסוימות למטרות טקטיות, ואין היא [כך במקור, וקרוב לוודאי שנשמטה המילה “אלא”] מתוך נקודת מוצא של תפיסה שנועדה לשפר את תנאי המו”מ. לכן, איני מעוניין שיישנה הניסיון שבו נעשה שימוש בפיוס ובהתנגדות כדי לשפר את תנאי המו”מ, ואולם הכרחי הוא שהם [הפיוס וההתנגדות] יהיו מושתתים על תפיסה וראייה אסטרטגית”.

השאלה שהופנתה אל מחמוד אל-זהאר התייחסה לדיווח על דברים שנשא בטקס לציון יום השנה לאינתיפאדת אל-אקצה, ואשר צוטטו בעיתון “א-שרק אלאווסט” (29.9.2010), כמובא להלן: “הנשיא הפלסטיני המנוח יאסר ערפאת הורה לתנועת חמאס לבצע מספר פעולות צבאיות בלב המדינה בעברית, וזאת לאחר שחש שהמו”מ באותה עת עם ממשלת הכיבוש נכשל”. בכנס אחר, חמש שנים קודם לכן, הציג מחמוד אל-זהאר גרסה דומה. בדיווח בעיתון “אלחיאה אלג’דידה” (9 באפריל 2005) נאמר כדלהלן: “אלזהאר הוסיף כי … בעקבות כישלון המו”מ בקמפ דיוויד החלה הארגון [אש”ף] אומרת לחמאס, כי השער פתוח כעת לביצוע פעולות, ואולם חמאס לא בטח בפניות אלה, ולמרות זאת ביצע פעולות תחת השם כוחות עומר אלמוח’תאר”.

אין זו העדות היחידה למתן האור הירוק של ערפאת לגל הטרור והאלימות שזכה לכינוי “אינתיפאדת אל-אקצה”. כחצי שנה לפני התפרצותה הסביר מרוואן ברגותי, ראש הוועדה העליונה של ארגון פתח באיו”ש ואשר לימים הפך לאחד ממנהיגי האינתיפאדה הבולטים, את האסטרטגיה של הארגון, אשר בראשו עמד כאמור באותה העת יו”ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. בראיון לעיתון “אח’באר אלח’ליל”  (גיליון מספר 4, 4 במרס 2000) אמר ברגותי:

“מי שחושב שניתן להגיע להכרעה בענייני הסדר הקבע, דוגמת הפליטים, ירושלים, ההתנחלויות והגבולות בעזרת מו”מ שוגה באשליות. בעניינים אלה עלינו לנהל מערכה בשטח לצד מערכת המו”מ… אני מתכוון לעימות. אנו זקוקים לעשרות מערכות דוגמת מערכת מנהרת אל-אקצה [אירועי מנהרת הכותל בספטמבר 1996]… בהתנחלויות לא נאבקים בעזרת תחנונים אלא באמצעות כוח הנשק… זכותו של עמנו להיאבק בישראלים בגדה המערבית, ברצועת עזה ובירושלים בכל השיטות והדרכים”.

בראיון לעיתון “אל-חיאת” (29 בספטמבר 2001) פרט ברגותי את התפקיד המרכזי שארגון פתח בכלל והוא עצמו בפרט מילאו באירועים שהובילו לפרוץ האינתיאפדה. וכך מספר ברגותי: “בערב שקדם לביקור השתתפתי בדיון בתחנת טלויזיה מקומית וניצלתי את ההזדמנות לקרוא לציבור לבוא לאלאקצא בבוקר, כי לא היה אפשר להעלות על הדעת ששרון יבקר בחרם אלשריף וילך לדרכו בשלום. סיימתי ובאתי לאלאקצא בבוקר… ניסינו ליצור עימותים אבל ללא הצלחה, בגלל חילוקי דעות עם אנשים אחרים. אחרי ששרון עזב, נשארתי שעתיים עם כמה אנשים אחרים ודיברנו על אופן התגובה בכל הארץ ולא רק בירושלים. התקשרנו אל כל הפלגים (הפלסטיניים) והכנתי מנשר בשם הועדה העליונה של פת”ח בתאום עם האחים, (קרי שאר הארגונים), שבו קראנו לתגובה על מה שקרה בירושלים”.

בכירים פלסטינים נוספים הודו באחריות הצד הפלסטיני לאיניתיפאדה על היבטיה הצבאיים השונים. אחד מהם, יועצו של ערפאת, ממדוח נופל, אמר בראיון לעיתון “נובל אובזבטור” (1 במרץ 2001), כי ערפאת תכנן את פתיחת העימות עם ישראל קודם לביקור השר שרון על הר הבית. לדבריו: “מספר ימים לפני ביקור שרון במסגד, כאשר ערפאת ביקש שאנו נהיה מוכנים לפתוח בעימות, אני תמכתי בהפגנות המונים והתנגדתי לשימוש בנשק”. נופל ציין עוד, כי גם ראש מנגנון הביטחון המסכל ג’בריל רג’וב הזהיר את ערפאת מהסכנה של עימות צבאי, אך מאמציו היו לשווא, שכן ערפאת היה משוכנע כי בתוך יומיים או שלושה יחס הכוחות הבלתי שוויוני יהיה בלתי נסבל עד כדי כך שהאמריקנים והערבים ייעצו לברק לחדש את המו”מ”.

שנה לאחר פרוץ האינתיפאדה תיאר ממדוח נופל כיצד התקבלה ההחלטה על פריצת אינתיפאדת אל-אקצה, כמובא להן (אלדראסאת אלפלסטיניה, גיליון 47, קיץ 2001): “היא (האינתיפאדה) אינה תנועת המונים נפרדת מן הרשות או פרצה מעצמה. נהפוך הוא, היא החלה על יסוד החלטה מלמעלה של הרשות, לפני שהפכה להיות פעילות עממית. הדבר אירע מייד לאחר ביקור שרון באלאקצא. באותה העת התכנסו הגופים הפוליטיים והביטחוניים של הרשות הפלסטינית וקיבלו החלטה להגן על אל-אקצא. ערפאת ראה בביקור באל-אקצא נקודת פיצוץ של המצב הקיים, המספיקה להצית שרפה לא רק באדמה הפלסטינית אלא גם להשפיע על המצב מחוץ לגבולות פלסטין. התקבלו החלטות שעסקו בהכנות מעשיות, ונערכו ישיבות של הכוחות הנוטלים חלק ברשות, והוחלט על הנעתם לעבר אל-אקצא ביום שישי. כן תוגברו סידורי האבטחה של המסגד באמצעות הבאת שומרים נוספים והוצאת הנחיות למנגנוני הביטחון להיכנס לאלאקצה ולהגן עליו”.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה