עבור לתוכן העמוד
Menu

מדיניות החוץ של ישראל בצל איראן והסכסוך הישראלי-פלסטיני

מתוך תדריך לדיפלומטים ועיתונאים זרים: במהלך מלחמת העולם ה-2, אמר דוד בן גוריון את האמירה המפורסמת: “עלינו לסייע לבריטים במלחמה כאילו לא קיים הספר הלבן ועלינו להתנגד לספר הלבן כאילו אין מלחמה.” היום נדמה כי ישראל נחושה לפתור את הנושא הפלסטיני כאילו לא קיים האיום האיראני, וכחלק מהקהילה הבינלאומית היא נחושה לסלק את האיום האיראני כאילו […]


מתוך תדריך לדיפלומטים ועיתונאים זרים:

במהלך מלחמת העולם ה-2, אמר דוד בן גוריון את האמירה המפורסמת: “עלינו לסייע לבריטים במלחמה כאילו לא קיים הספר הלבן ועלינו להתנגד לספר הלבן כאילו אין מלחמה.” היום נדמה כי ישראל נחושה לפתור את הנושא הפלסטיני כאילו לא קיים האיום האיראני, וכחלק מהקהילה הבינלאומית היא נחושה לסלק את האיום האיראני כאילו הנושא הפלסטיני לא קיים. עם זאת, לשתי הבעיות יש שורש משותף.

הערוצים הפלסטינים

כרגע ישנם שלושה ערוצים עבור יחסי ישראל-פלסטינים. למרות שהם נמצאים בדרגות שונות של התפתחות, יש לשאוף אליהם בו זמנית.

ראשית, אמצעים לבניית יכולת (capacity-building measures). הממשלה הישראלית תומכת במאמץ המובל על ידי ארה”ב לאמן את כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, בראשות הגנרל דייטון. אנחנו גם מעריכים את המאמצים של האיחוד האירופי לחזק את שלטון החוק ונורמות האכיפה ברשות הפלסטינית. יש לנקוט בצעדים נוספים כדי להבטיח תרבות פלסטינית של שקיפות שלטונית, הכוללת את המוסדות הנכונים, הפרדת רשויות ואת שלטון החוק. היינו רוצים לראות מדינה שיכולה לדאוג לעצמה, מתנהגת באחריות כלפי אזרחיה וכלפי אומות אחרות ומצייתת לנורמות הבינלאומיות.

הערוץ השני הוא של פיתוח כלכלי. ישראל מייחלת לראות את הפלסטינים נהנים מאותו סטנדרט מחיה שמגיע לכל אדם. ישנם כבר שינויים לטובה באינדיקטורים של רמת החיים ברשות הפלסטינית: האבטלה ירדה, התיירות עלתה ויש גידול של 8% בתל”ג בגדה המערבית. אך כדי ליצור אלפי מקומות עבודה פלסטיניים, מטרה בהישג יד, אנחנו צריכים סוג של תוכנית מרשל שתייצר בסיס תעשייתי. אף על פי שהממשלה הישראלית עשתה הרבה בנושא, בכך שהתירה כניסה ותנועת סחורות, מדינות ערביות יכולות לעשות הרבה יותר. ארה”ב והאירופאים קראו לליגה הערבית לסייע. וסעודיה, שהתעשרה ממיליארדי הדולרים מייצוא נפט, ממוקמת היטב כדי שתוכל לתרום משמעותית לשיפור הכלכלה הפלסטינית.

בניית יכולות ושיתוף פעולה כלכלי יכולות להוביל להתקדמות בערוץ השלישי, דיאלוג פוליטי, שיש לשאוף אליו במקביל לשני הערוצים האחרים. אני מאמין, שללא קשר לתאריך קיום הבחירות הבאות ברשות הפלסטינית, תוך כמה חודשים נוכל לראות את חניכתו של דיאלוג משמעותי. מבחינת ישראל, זו בוודאי הכוונה. אנו רוצים להתחיל מחדש תהליך שלום ללא תנאים מקדימים. כפי שאנחנו לא דורשים מהפלסטינים להסכים לתנאים מקדימים, כך גם אנחנו לא נקבל תנאים מקדימים שנכפו עלינו.

עם זאת, הדיאלוג נקטע באופן מוזר על ידי הצד הפלסטיני, למרות העובדה שאותה הרשות הפלסטינית הובילה דיאלוג אינטנסיבי כאשר הממשלה הישראלית הקודמת הייתה בשלטון. שום דבר לא השתנה חוץ מהממשלות בוושינגטון וירושלים. מאז שבנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה, הצעתה של ישראל להיפגש עם נשיא הרש”פ מחמוד עבאס נדחתה. הצעה זהה הגיע משר החוץ אביגדור ליברמן. בינתיים, אפילו פגישות בדרג נמוך עם הנציגים הפלסטינים לא מתקיימות, מהסיבה הפשוטה שהפלסטינים בוחרים שלא להיפגש איתנו.

אבן הפינה של הדיאלוג כבר הונחה במכתבו של בוש ב-14 באפריל, 2004, שבו התחייבה ארה”ב לגבולות בני הגנה לישראל, לכך שישראל תשמור על גושי ההתנחלות הגדולים ובנושא הפליטים הוצע כי כל הפליטים הפלסטינים יחזרו למדינה הפלסטינית העתידית ולא לישראל. אך תוכניתו האחרונה של ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד להכריז חד צדדית על מדינה, אחרי תהליך בניית מדינה בן שנתיים, היא לא ריאלית. הופעתה של מדינה פלסטינית עתידית תהיה רק תוצאה של קונצנזוס ומשא ומתן מוצלח, לא כתוצאה של לוח זמנים מלאכותי.

ניהול דיאלוג עם הפלסטינים הוא עניין בעל חשיבות רבה ביותר לישראל. זה האינטרס שלנו כפי שהוא האינטרס שלהם, כפי שהוא האינטרס של המדינות הערביות השכנות שלנו ומעבר. מאחר והדיאלוג הזה חייב להמשך בהקדם האפשרי במספר ערוצים, הבחירה להתמקד בנושא כמו ההתנחלויות היה צעד מוטעה, לא רק מבחינה מוסרית, אלא גם מבחינה פוליטית. במקום זאת, יש לדון במגוון רחב של נושאים: שטח, משאבים, ריבונות, עצמאות, דה-מיליטריזציה, מה שמכונה “זכות השיבה”, ירושלים, התנחלויות, טרור, הסתה והכרה בישראל לפי מה הגדרתה העצמית- מדינה יהודית.

הקשר האיראני

אם אנו רוצים להמשיך בתהליך דיפלומטי בר-קיימא עם הפלסטינים, על ישראל לסלק את המכשולים הקיימים בצורה של ארגוני טרור כמו חמאס, חיזבאללה, הג’יהאד האסלאמי וקבוצות אחרות, המבקשים להוריד את התהליך מהפסים. ארגונים אלה מקבלים סיוע איראני בהיקפים הולכים וגדלים. אחרי המבצע בעזה, לדוגמה, חמאס לא רק השלים את כל הציוד הצבאי שהוא איבד במהלך הלחימה, אלא אף שידרג את יכולות הטילים שלו על ידי השגת טילים שהכניסו את תל אביב לטווח המטרות. חמאס נתמך באופן כמעט אקסקלוסיבי על ידי קרנות סיוע, אימונים וציוד איראני. אותו הדבר נכון גם לגבי החיזבאללה וארגוני טרור אחרים, שבאמצעותם רוצה איראן לערער את הממשלות הסוניות באזור. כך שעל מנת לשפר את סיכויי הדיאלוג עם הפלסטינים, ללא איומי הטרור, הקיצוניות וההסתה -חשוב יותר לרסן את ההשפעה האיראנית.

איראן – משטר רדיקאלי עם אידיאולוגיה קיצונית – היא עדיין מדינה בעלת שאיפות גלובאליות ואזוריות. האיראנים מדברים על הגמוניה ועל חזרתו של האימאם ה-12, הידוע גם כאימאם החבוי או המאהדי. בכך שהם טוענים לקשר ישיר עם אללה, אנשי הדת במדינה מאמינים כי הם מוסמכים לשלוט במזרח התיכון על ידי חוקי השריעה. הם גם מאמינים שימי התהילה של האסלאם עוד לפניהם. דבר מטריד במיוחד הוא שהטילים שלהם יכולים להגיע לאירופה. לכן איראן היא בעיה עולמית, לא רק בעיה ישראלית. במובן מסוים, ישראל מתיישבת במושב האחורי ומקווה כי שאר 192 המדינות החברות באו”ם יוכלו לעצור את העשרת האורניום באיראן ולכפות מכניזם של פיקוח אפקטיבי. אחרי הכל, השגת נשק גרעיני על ידי איראן זו לא גזירה משמים. ניתן עדיין למנוע את האפשרות הזו.

החדשות הטובות הן שלמשטר המונהג על ידי אחמדינג’אד נשארים פחות ופחות קלפים לשחק בהם. כפי שהדגימו ההפגנות שלאחר הבחירות, איראן פגיעה פוליטית וחברתית. היא גם נשארת חלשה כלכלית, ללא יכולת להתמודד עם סנקציות כלכליות ארוכות טווח, שיכולות לשחוק את כלכלתה ולהחליש עוד את המשטר הנוכחי שלה. הקהילה הבינלאומית חייבת להבהיר לאיראנים שיש מחיר גבוה להפרות המתמשכות של החלטות האו”ם ושהקהילה הבינלאומית עומדת מאוחדת במטרה ובמדיניות.

דני איילון הוא סגן שר החוץ של מדינת ישראל