עבור לתוכן העמוד
Menu

אמנזיה אינטרנשיונל: כיצד נשכחו הנאשמים האמיתיים בעזה

על המשבר שתמיד “ממשמש ובא” נייר העמדה של אמנסטי אינטרנשיונל, שכותרתו “נחנקים: רצועת עזה תחת המצור הישראלי”[1], טוען כי עזתים סובלים במידה רבה מאוד תחת מה שהם מכנים “מצור”. טענות אלה מסתירות את המהות האמיתית של היחסים בין ישראל ועזה. ראשית, אלפי התקפות של טילי חמאס ומחבלים מתאבדים הקדימו והובילו לסנקציות הכלכליות שהופעלו על ידי ישראל. [2] […]


על המשבר שתמיד “ממשמש ובא”

נייר העמדה של אמנסטי אינטרנשיונל, שכותרתו “נחנקים: רצועת עזה תחת המצור הישראלי”[1], טוען כי עזתים סובלים במידה רבה מאוד תחת מה שהם מכנים “מצור”. טענות אלה מסתירות את המהות האמיתית של היחסים בין ישראל ועזה. ראשית, אלפי התקפות של טילי חמאס ומחבלים מתאבדים הקדימו והובילו לסנקציות הכלכליות שהופעלו על ידי ישראל. [2] למרות זאת, כפי שמציין הדו”ח האחרון של משרד הביטחון, זרם הסיוע ההומניטארי לעזה גדל בכמעט 900% בשנת 2009 בהשוואה ל-2008[3]. עם זאת, מבקריה הנצחיים של ישראל, כדוגמת אמנסטי, הפכו לקולניים יותר ויותר. כפי שיודגם במאמר זה, מתיחת הביקורת על המצב ההומניטארי הנורא לכאורה, מסלף את התמונה הכללית בעזה ומשכיח את הסיבה האמיתית לנסיבות הפחות-מאופטימליות, שבהן חיים העזתים.

תחזיות על “משבר הומניטארי שממשמש ובא” החלו כבר בשנת 1996. בשנת 2000, ארגונים לא ממשלתיים שונים, כולל אמנסטי, תקפו את ישראל על כך שהמדינה היהודית הייתה אחראית ל”משבר/אסון ההומניטארי הממשמש ובו” ברצועת עזה. טרמינולוגיה זו גויסה מחדש ב-2001 ומאז מדי שנה בין 2002 ל-2010. כיצד רצועת עזה נמצאת על סף משבר הומניטארי במשך עשר שנים?

אוכלוסיית עזה: בריאה ומשכילה יותר ממקומות רבים בעולם

כדאי להזכיר שתי עובדות שאינם ידועות כל כך על המצב בעזה ביחס ל”משבר ההומניטארי” הנצחי לכאורה שתמיד עומד לפרוץ. ראשית, מרבצי הגז שעל חופה של עזה (שאומת על ידי “בריטיש גז”) שווים כשני מיליארד דולר[4] (אפילו לפני העלייה התלולה במחירי הנפט במהלך השנים האחרונות). אם ממשלת חמאס הייתה יכולה לייצב את המצב הפוליטי לזמן ארוך מספיק כדי להתקין פלטפורמות לשם הבאת הגז מעל פני השטח, העזתים היו יכולים לקצור את הפירות של מרבצי גז אלה. תושבי עזה היו אף יכולים להפוך למעמד ביניים. שנית, האוכלוסייה של עזה בריאה יחסית ומשכילה. למעשה, המדדים הקלאסיים של רמת החיים מציבים את עזה בעמדה חזקה יחסית. תוחלת החיים ברצועת עזה היא 72.34 שנים[5], גבוהה יותר מרוסיה (65.94 שנים) [6], איי בהאמה (65.72 שנים) [7], הודו (69.25 שנים) [8], אוקראינה (68.06 שנים) [9] ומזרח גלזגו (בסקוטלנד) שם תוחלת החיים של גברים היא 69.3 שנים[10]. באופן דומה, בעזה שיעור תמותת התינוקות (21.35 מקרי מוות/1000 לידות תקינות) [11] נמוכה הרבה יותר מבאנגולה (182.31 מקרי מוות/1000 לידות תקינות) [12], איראן (36.93 מקרי מוות/1000 לידות תקינות) [13] וברזיל (26.67 מקרי מוות/1000 לידות תקינות) [14]. אולי העובדה המדהימה ביותר, לאור הכיסוי התקשורתי הסנסציוני ששולל את סיכוייה של עזה לעתיד טוב יותר, היא שהאוריינות בעזה עומדת על 92.4%[15]. שיעור זה גבוה בהרבה מהודו (47.8%)[16], מצרים (59.4%)[17] ואפילו סעודיה העשירה (70.8%)[18].

מדיניות החמאס -בחירה דמוקרטית של תושבי עזה

בה בשעה שישראל מוצגת כאשמה בכל בעיותיה של עזה, אמנסטי לא מזכירים את ההצלחה האלקטוראלית של חמאס. אפילו לפני ההפיכה שהדיחה את הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס, חמאס הצליח להיבחר על ידי רוב הקולות של הבוחר הפלסטיני[19]. חמאס לא הסתיר את הפנאטיות הדתית שלו או את השיטות שבהן הוא ישתמש אם ייבחר. אמנת החמאס ברורה לגבי כוונתו להשתמש באמצעים אלימים כדי להשמיד את ישראל ולהכניס את כל אזרחיה תחת שלטון אסלאמי-פלסטיני[20]. הם מכריזים בבירור שפשרה לא באה בחשבון; “פתרונות שוחרי שלום וועידות בינלאומיות מנוגדות לעקרונות של תנועת ההתנגדות האסלאמית.” [21]  מצביעי עזה הבינו היטב את ההשלכות על תנאי המחיה של ממשל חמסטאן פונדמנטליסטי.

בעבר, כאשר ישראל סיפקה ואפשרה מעבר של סחורות שנתרמו עבור האזרחים של עזה, “היו הוכחות ‘חד משמעיות, לכך שהחמאס מסב את האספקה ל’שימוש טרוריסטי'”[22]  לדוגמה, התלונות החוזרות והנשנות של אמנסטי, שהיצוא של חומרי בניה נחסם על ידי ישראל, מתעלמות מכך שאותו מלט המיועד לבנייה מחדש של בתי ספר, יכול גם לשמש לחיזוק של מנהרות ההברחה ושל בונקרים צבאיים.

המצאת סעיפים במשפט הבינלאומי

נייר העמדה של אמנסטי גדוש בהפניות למשפט הבינלאומי, מבלי להצביע על אף סעיף ספציפי שהופר. יותר מכך, לא ברור מדוע אמנסטי משתמשים במונח “ענישה קולקטיבית”, מאחר ולא הייתה כוונה כזו, וחשוב מכך, כפי שנדון בהמשך, היא גם איננה מתבצעת ישראל.

בניגוד לביקורת של אמנסטי, אין מדינה המחויבת לפתוח את גבולותיה. מאחר ולישראל אין מחויבות משפטית לסחור בדלק או כל דבר אחר עם רצועת עזה, או לשמור על גבולות פתוחים עם רצועת עזה, היא יכולה לעכב פריטים מסחריים ולסגור את גבולותיה על פי שיקול דעתה, אפילו אם הפעולות מיועדות לשמש “עונש” לטרור של חמאס. אכיפת הסנקציות הכלכליות על רצועת עזה של ישראל, כמו עצירת אספקת דלק וחשמל, איננה כוללת שימוש בעוצמה צבאית ולכן מדובר באמצעי חוקי לחלוטין כתגובה להתקפות של עזה, וזאת למרות ההשפעות המצערות על חלק מהאזרחים פלסטינים.

סנקציות כלכליות ולא ענישה קולקטיבית

השימוש בסנקציות כלכליות וסנקציות לא צבאיות אחרות כאמצעי להענשת שחקנים בינלאומיים אחרים על התנהגות לא-הולמת הוא נוהג שידוע במשפט הבינלאומי כ”פעולת גמול”[23]. ידוע כי כל מדינה יכולה להשתמש בפעולת גמול. [24] אכן, ישנה הכרה בכך שמדינות יכולות אף ללכת מעבר לפעולת גמול כדי להוציא לפועל פעולות תגמול לא מלחמתיות, פעולות לא-התקפיות שבנסיבות אחרות היו נחשבות לא חוקיות (כמו השעיית הסכמי תעופה). [25]

בעוד הדין הבינלאומי אוסר על “ענישה קולקטיבית”[26], הרי שבניגוד להאשמות של אמנסטי, אף אחת מן הפעולות המבצעיות של ישראל או פעולות הגמול שלה אינן יכולות להיחשב ככזו. הרף לענישה קולקטיבית אוסר על הטלת עונשים בעלי אופי פלילי על יחידים או קבוצות על בסיס אשמתו של אחר או מעשים שמפירים את החוקים המחייבים אבחנה או מידתיות. [27] אף אחת מהפעולות של ישראל אינה כוללת הטלת עונשים בעלי אופי פלילי או הפרה של עיקרון האבחנה או המידתיות. מסתבר שבאמנסטי שכחו שמעולם לא הייתה תביעה על ענישה קולקטיבית על בסיס של  סנקציות כלכליות. באמנסטי מרגישים צידוק להמצאה מחדש של חוקי המשפט הבינלאומי המסורתי.

לעיתים קרובות אמנסטי מציינים שהם מעוניינים במאמצי שלום פוריים במזרח התיכון. עם זאת, המסמך כולו עוסק בתוצאות של בעיה, שאיננה זוכה לתשומת הלב הראויה -ירי הטילים והמרגמות הבלתי פוסק של החמאס. ההתקפות מקבלות התייחסות שאיננה יותר מאשר מס-שפתיים ואמנסטי אינם מציעים באף שלב דרך להפסקתן. במקום זאת, אמנסטי מתעקשים על כך שהסרת הסנקציות, שאולי מגבילות את החמאס, ישפרו את המצב. למעשה, פגיעה בניסיונות הלא-צבאיים של ישראל להגברת הביטחון יובילו להקטנת הסיכויים לשלום ולהגדלת הסיכויים לאלימות ועימות. עבור אלו שאינם סובלים מאמנזיה, האשם האמיתי בטרגדיה זו הוא ארגון הטרור – החמאס.

ישראל מתאמצת לטובת עזה -החמאס מחפש הזדמנויות לתעמולה

בניגוד לעולה מדיווחי אמנסטי, ישראל לא חסכה במאמצים על מנת למנוע משבר הומניטארי בעזה. ישראל הקימה את המשרד לתיאום עניינים הומניטאריים, שם נציגי צה”ל וממשלה עמלים יומם וליל כדי לענות על צרכים הומניטאריים בתוך עזה. [28] אל”מ ניר פרס, לשעבר מפקד משרד התיאום, דיבר גלויות על “מכונת המדיה והתעמולה המשומנת של החמאס שהצליחה ליצור מאפס ‘משבר’ הומניטארי”.[29]  הוא הביא כדוגמה את החלטת ישראל להשעות את אספקת הדלק בתחילת 2008 לאחר התקפת החמאס על מסוף הדלק בנחל עוז. [30] לפני שאיסור על האספקה נכנס לתוקף, ישראל מילאה עד למקסימום את כל מאגרי הדלק בעזה. ועדיין, “בנצלם את האירוע לצרכי תעמולה” חמאס סירב להשתמש בדלק ו”שלח מאות אנשים לעמוד בתורים ארוכים בתחנות הדלק כשדליים ריקים בידיהם, על מנת ליצור מראית עין שיש מחסור בדלק ברצועה”[31]. התעלול הזה הופסק רק לאחר שעיתונאים “יצרו קשר עם עיתונים פלסטיניים ותעשיינים בעזה, כדי להסביר שהמאגרים היו למעשה מלאים והחמאס איננו שואב את הדלק בכוונה. כתוצאה מכך גבר הלחץ הפלסטיני ולחמאס לא הייתה ברירה אלא לחלק את הדלק”[32]. פעם נוספת, החמאס הטעה את הארגוני זכויות האדם שוחרי הטוב ואת המדיה.

לבסוף, אולי כדאי להמליץ לאמנסטי להפנות את מאמציה לישויות שבאמת ובתמים זקוקות לסיוע הומניטארי ושאינן משליטות טרור על שכניהן. למעשה, העזתים קיבלו את הסכום של סיוע בינלאומי לנפש הגדול ביותר מכל ישות אחרת בעולם. [33] 900 מיליון הדולר שהובטחו על ידי מזכירת המדינה קלינטו כדי לבנות את עזה מחדש, [34] עשויים להיות בעלי השפעה עצומה על הקלת סבלם של המיליונים שחיים בתנאים נואשים בהאיטי. תושבי האיטי לא ייסבו את הסיוע הזר כדי לשגר טילים, מרגמות ומחבלים מתאבדים, לעבר הרפובליקה הדומיניקאנית, שכנתם. [35]

תמונות מעזה, מתוך היומון “פלסטין היום“, 26 נובמבר 2009, נחשף בבלוג של העיתונאי טום גרוס

עזה, נובמבר 2009

השוק של עזה, נובמבר 2009

שוק עזה, נובמבר 2009

השוק בעזה נובמבר 2009

השוק בעזה, נובמבר 2009

השוק בעזה, נובמבר 2009

עזה, נובמבר 2009

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה


[1] “Suffocating: The Gaza Strip Under Israeli Blockade,” Index: MDE 15/002/2010, Jan. 2010,http://www.amnesty.ie/amnesty/upload/images/amnesty_ie/campaigns/Israel%20OPT/Suffocating%20The%20Gaza%20Strip%20under%20Israeli%20Blockade.pdf

[2] “The Hamas Terror War Against Israel,” Israel Ministry of Foreign Affairs, as of January 14, 2010, http://www.mfa.gov.il/MFA/Terrorism-+Obstacle+to+Peace/Palestinian+terror+since+2000/Missile+fire+from+Gaza+on+Israeli+civilian+targets+Aug+2007.htm; “Israel to Impose Hamas sanctions,”BBC News, February 19, 2006, http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/4729000.stm

[3] “Increased Humanitarian Aid to Gaza after IDF Operation,” Coordination of Government Activities in the Territories, Israeli Ministry of Defense, January 9, 2010,http://www.mfa.gov.il/MFA/Government/Communiques/2009/Increased_humanitarian_aid_Gaza_after_IDF_operation_Jan_2009

[4] Tim Butcher, “Gaza Doesn’t Need Aid: It Has a £2bn Gas Field,” Daily Telegraph, November 7, 2007, http://www.telegraph.co.uk/opinion/main.jhtml?xml=/opinion/2007/11/07/do0705.xml.

[5] The World Factbook – Gaza Strip, CIA, 15 July 2008, https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/geos/gz.html#Intro.

[6] “Life Expectancy at Birth – Country Comparison,” as of January 1, 2008, http://www.indexmundi.com/g/r.aspx?t=50&v=30.

[7] Id.

[8] “India Life Expectancy at Birth,” as of May 16, 2008, http://www.indexmundi.com/india/life_expectancy_at_birth.html .

[9] “Ukraine Life Expectancy at Birth,” as of May 16, 2008, http://indexmundi.com/ukraine/life_expectancy_at_birth.html.

[10] “FactCheck: Glasgow Worse than Gaza?,” Channel 4 News, 7 July, 2008, http://www.channel4.com/news/articles/society/health/factcheck+glasgow+worse+than+gaza/2320267.

[11] The World Factbook – Gaza Strip, CIA, 15 July 2008, https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/geos/gz.html#Intro.

[12] “Infant Mortality Rate – Country Comparison,” as of January 1, 2008, http://indexmundi.com/g/r.aspx?c=tp&v=29.

[13] Id.

[14] Id.

[15] The World Factbook – Gaza Strip, CIA, 15 July 2008, https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/geos/gz.html#Intro.

[16] “Literacy – Country Comparison,” as of January 1, 2008, http://www.indexmundi.com/g/r.aspx?c=in&v=39.

[17] Id.

[18] Id.

[19] “The Final Results of the Second PLC Elections,” Central Elections Commission – Palestine, January 29, 2006, http://www.elections.ps/template.aspx?id=291

[20] Hamas Charter, Article 6, http://mideastweb.org/hamas.htm

[21] Hamas Charter, Article 13

[22]  “Rights Groups: Humanitarian ‘Implosion’ Grips Gaza,” CNN, March 6, 2008, http://edition.cnn.com/2008/WORLD/meast/03/06/gaza.crisis/?iref=hpmostpop.

[23] Encyclopedia of Public International Law, 335 (1986); Oppenheim’s International Law, 134 (H. Lauterpacht ed., 7th ed. 1952).

[24] Elisabeth Zoller, Peacetime Unilateral Remedies: An Analysis of Countermeasures 7 (1984).

[25]  קיימות דוגמאות רבות לפעולות גמול ביחסים בינלאומיים. ארה”ב, לדוגמה, הקפיאה את המסחר עם אוגנדה בשנת 1978 אחרי שהאשימה אותה ברצח העם ועם איראן לאחר מהפכת 1979. בשנת 2000, ארבע-עשרה מדינות אירופאיות השעו את יחסיהן הדיפלומטיים עם אוסטריה במחאה על השתתפותו של יורג היידר בממשלה. מדינות רבות השעו מסחר ויחסים דיפלומטיים עם דרום אפריקה כעונש על משטר האפרטהייד. באף אחד מהמקרים האלה לא הועלתה ההאשמה של “ענישה קולקטיבית” “הענשת” ישות על ידי הטלת מגבלות על מסחר בינלאומי איננה זהה ל”ענישה קולקטיבית”.

[26] Article 75(4)(b) of Protocol I Additional to the Geneva Conventions of 12 August 1949, and Relating to the Victims of International Armed Conflict, June 8, 1977, 1125 UNT.S. 3-608. While Israel is not a party to the Protocol, the prohibition on collective punishment is considered to reflect customary international law. See Dinstein, supra note 17, at 21.

[27] Id.

[28] Yaakov Katz, “Security and Defense: A Colonel of Hope,” Jerusalem Post, July 31, 2008, http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1215331161934&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull.

[29] Id.

[30] Id.

[31] Id.

[32] Id.

[33]  Carol Migdalovitz, “Israel-Arab Negotiations: Background, Conflicts, and U.S.,” CRS Report RL33530, Dec. 22, 2006,http://www.au.af.mil/au/awc/awcgate/crs/rs22370.pdf

[34]  Reuters, “U.S. plans to pledge $900 million for Gaza,” Feb. 23, 2009, http://www.haaretz.com/hasen/spages/1066381.html

[35]