לאחרונה פורסמו שלוש ידיעות מעניינות הנוגעות לאיראן. הראשונה היא על קריאת תיגר איראנית כלפי העולם. איראן הודיעה כי תפתח עשרה אתרים להעשרת אורניום. גם אם אין הכוונה לפתיחתם של כל עשרת המתקנים, וודאי שאין מדובר במהלך שיתרחש בזמן הקרוב, המשמעות הסמלית והמעשית של ההכרזה ברורה: איראן החליטה להעמיד את העולם במבחן. בעוד מדינות העולם מתדיינות איתה על המתקן הראשון וקוראות לה לסגור מתקן שני שדבר קיומו התגלה בפומבי רק לאחרונה – איראן מצפצפת על המשא ומתן ומעמידה את המדינות הללו, ובראשן ארה"ב, בפני הצורך להחליט מה הלאה; האם העולם ייכנע לקשיות עורפה של איראן ויאפשר לה להפוך למעצמה גרעינית, או שייצא למאבק נגדה. אמנם אין לאיראנים צורך בעשרה מתקנים נוספים כדי להגיע לפצצה הראשונה והשנייה, אבל מספר כזה של מתקני העשרה, ואף פחות, יאפשר לאיראנים לייצר בעתיד כמויות גדולות ביותר של חומר בקיע ולבנות ארסנל של חימוש גרעיני בקנה מידה שיעשה אותה למסוכנת ביותר. מעבר לכך, עשרה מתקנים נוספים יאפשרו לאיראן לעמוד בפני כל פגיעה צבאית עתידית ביכולת הגרעינית שלה. שתי הידיעות האחרות נעלמו בשולי הדיווחים הכלכליים: האחת היא דיווח על הקמת גוף משותף, שיקל את שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן בתחום הגז, ועל הסכמתן של שתי המדינות לתאם ביניהן את הבחירה של האיש שיעמוד בראש קרטל הגז המייצג את יצואני הגז הגדולים; ההודעה השנייה מקורה בהודו, ולפיה חברה הודית עומדת ליטול חלק בפיתוח שדות גז באיראן.
שתי ההודעות הללו ממחישות את הבעייתיות שבפניה ניצבות מדינות העולם לנוכח האתגר האיראני. מדינות חשובות ביותר, רוסיה והודו וככל הנראה גם סין, רואות חשיבות עליונה בחיזוק היחסים עם איראן גם בעצם הימים שבהם היא לכאורה אמורה להיות מבודדת. הודו וסין הופכות תלויות יותר ויותר באנרגיה איראנית. הן מעדיפות להתעלם מהסכנה לטווח ארוך – הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית – כי דחופה להן יותר השגת האנרגיה בטווח הקצר. גם את ההדלפה על כך שרוסיה ממשיכה בהכנות להפעלת הכור הגרעיני האיראני בבושהר יש לראות כחלק מאותו משחק רוסי כפול.
במקביל ההודעה החריפה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית נגד איראן התקבלה בשבוע שעבר על ידי רוב מדינות הארגון לאחר שברור היה שאיראן הפרה את האמנה שעליה היא חתומה, וסירבה לכל פשרה שרקח עבורה ראש הסוכנות במסגרת מאמציו לחלץ את איראן מהלחץ.
הפשרה טמנה בחובה בעיה גדולה משום שהיתה בה הכרה דה פקטו בזכותה של איראן להמשיך ולהעשיר אורניום בשטחה, ובלבד שתמסור לידי מדינות אחרות את הכמות שכבר ייצרה. ראש הסוכנות ניסה להרוויח זמן אפילו במחיר ויתור על עיקרון בסיסי – וגם לכך איראן סירבה.
על רקע הידיעות הכלכליות ברור שסנקציות נוספות לא יביאו לכדי לחץ של ממש על איראן. אם מדינות כמו רוסיה, הודו וסין ימשיכו לעבוד עם האיראנים בתחומי האנרגיה ובתחומים נוספים – שום מאמץ לא יצליח. אם המדינות האלה ימשיכו לקשור קשרים עם איראן ולהשקיע בפרויקטים בתחומה, שום סנקציה לא תהיה בעלת תועלת.
הנשיא האמריקני ייאלץ להכיר בכך שניסיונותיו לדבר עם האיראנים ובמקביל לגבש את המערכת הבינלאומית נגד איראן – נכשלו. הוא ייאלץ להכיר בכך שאיראן ממשיכה לייצר את החומר הבקיע בניגוד לאינטרס של רוב העולם, בעיקר משום שחלק מהמדינות בעולם לא משתפות פעולה בבלימתה. נהפוך הוא – המדינות האלה מעודדות את איראן להמשיך בדרכה. הן מאותתות לה כי אין לה מה לדאוג, שום חזית אחידה לא עומדת לקום נגדה.
אם השיחות עם איראן ייכשלו סופית וכאשר הסנקציות יתקשו לתפוס תאוצה ותועלתן תתברר כמועטה, אם בכלל יש להן השפעה, תחזור שאלת השימוש באופציה הצבאית לראש רשימת השאלות הקשות. עקב ההצהרות האיראניות האחרונות ייאלצו הנשיא האמריקני וראש ממשלת ישראל להתמודד עם שאלות אלה בקרוב.
