עבור לתוכן העמוד
Menu

הקמפיין לדה-לגיטימציה של ישראל באמצעות ההאשמה השקרית של אפרטהייד

תקציר מתוך המאמר: The Campaign to Delegitimize Israel with the False Charge of Apartheid זוהי תמיד דילמה עבור פרט או מדינה כיצד יש להגיב לפרסום של דברי דיבה. על פי ההגדרה, הוצאת דיבה היא הצגה מורשעת ומסולפת במתכוון של עובדות על עניין מסוים, במטרה להרוס את המוניטין של מי שנמצא על הכוונת. התעלמות מדברי דיבה יכולה להתפרש […]

תקציר מתוך המאמר: The Campaign to Delegitimize Israel with the False Charge of Apartheid

זוהי תמיד דילמה עבור פרט או מדינה כיצד יש להגיב לפרסום של דברי דיבה. על פי ההגדרה, הוצאת דיבה היא הצגה מורשעת ומסולפת במתכוון של עובדות על עניין מסוים, במטרה להרוס את המוניטין של מי שנמצא על הכוונת. התעלמות מדברי דיבה יכולה להתפרש כהודאה או הודאה חלקית בשקר והיא משאירה עבור השקר זירה פנויה להתפשטות ללא מעכבים. תגובה לדברי הדיבה מציבה את המגיב בעמדה שבה עליו להוכיח את חפותו ולהיכנס לדיאלוג בנושא, דיאלוג שמעצם טבעו יכול לשמש להפצת הדיבה.

ניסיונות להשמיץ את ישראל בתופעה המתועבת של גזענות ואפרטהייד הגיעו לרמה שבה אני מאמין שישראל צריכה להגיב, למרות הדילמה שהוזכרה מעלה. בלוגים של משפט בינלאומי בנושא מתפשטים במהירות וארגון אחד פרסם מאמר בן 300 עמודים שנכתב על ידי עורכי דין בולטים, ש"מוכיח" שישראל מיישמת אפרטהייד.

אם משמיצי ישראל יצליחו ליצור אסוציאציה בין התנועה היהודית להגדרה עצמית לבין משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, הדבר יגרום לנזק קבוע ואולי אף בלתי הפיך. עם זאת, השוואתה של ישראל לדרום אפריקה תחת השלטון של המאמינים בעליונותו של הגזע הלבן נדחתה מכל וכל על ידי אלו, המבינים לעומק את מערכת האפרטהייד הישנה.

ישראל היא חברה רב גזעית ורב גונית והמיעוט הערבי משתתף באופן פעיל בתהליך הפוליטי. ישנם חברי כנסת ערבים, שופטים ערבים, כולל בבית המשפט העליון, שרים ערבים בקבינט, ראשי מחלקות ערבים בבתי חולים, פרופסורים ערבים באוניברסיטה, דיפלומטים ערבים בשירות החוץ וקצינים ערבים בכירים במשטרה ובצבא. בישראל, הסתה לגזענות היא עבירה פלילית, כמו גם הפליה על רקע גזע או דת.

מאשימים את ישראל בכך, שעצם העובדה שהיא נחשבת למדינה יהודית מהווה הוכחה למציאות "דמויית אפרטהייד". עם זאת, למאשימים אין ולו מילה אחת של ביקורת נגד עשרות מדינות דמוקרטיות וליברליות, שצלב נוצרי משולב בדגליהן, או נגד המדינות המוסלמיות וחצי הסהר, סמל האסלאם. מותר למדינה מערבית, עם מיעוט יהודי ומוסלמי,  לקיים את חג המולד כחג לאומי, אך חגיגות חג הפסח בישראל הן איכשהו גזעניות. גם העובדה שמגוון מדינות ערביות מגדירות את עצמן כרפובליקות ערביות איננה מעוררת מחאה.

נראה שהשימוש הנפוץ ביותר במילה אפרטהייד בביקורת נגד ישראל הוא בהקשר של גדר הביטחון. צה"ל כבר הסביר את הצורך הביטחוני והיעילות של הגדר במניעת טרור בתוך מדינת ישראל. אלו המבקרים את הגדר, משתמשים לרוב במילה "חומה" וקוראים לה "חומת הפרדה", זאת למרות שפחות מ-3% ממנה באמת עשויה מבטון, ולמרות שכל גדר מכל סוג שהוא תמיד תיצור הפרדה בין שטחים. אלה הקוראים לגדר הביטחון "חומת האפרטהייד" מתייחסים לרוב לחוות הדעת הבלתי מחייבת של בית הדין הבינלאומי בנושא, אך הם אינם מציינים שבשום מקום בחוות דעת זו לא נעשית השוואה לאפרטהייד ולא נעשה שימוש במושג "חומת האפרטהייד". יתרה מכך, למרות הביקורת על התוואי, בשום מקום לא נמתחה ביקורת על עצם זכותה של ישראל להקים גדר ביטחון.

ייתכן וציונות היא התנועה הלאומית היחידה שקיבלה אישור ותמיכה ברורה גם מחבר הלאומים וגם מהאו"ם. היה זה חבר הלאומים שאישר את המנדט עבור פלסטין, עם ההכרזה המהדהדת בדבר "הקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלשתינה וההצדקה להקמה מחדש של הבית הלאומי שלהם בארץ זו."

המטרה האמיתית מאחורי קמפיין האפרטהייד היא הכחשת הלגיטימציה של מדינת ישראל וההכרעה שהסטאטוס היחידי אליו יכולה האוכלוסייה היהודית בישראל לשאוף הוא של מיעוט אתני "מוגן" במדינה ערבית פלסטינית.