טילו סרזין, חבר מועצת המנהלים של הבונדסבנק – הבנק הפדרלי של גרמניה – גרם לא מכבר להתפרצותו של ויכוח ציבורי גועש. הסערה נמשכת כבר מעל חודש ימים. בראיון למהדורה הגרמנית של המגזין LETTRE INTERNATIONAL (גליון מס' 89)הוא שוחח על שילובן של קבוצות מהגרים. בתחתית הרשימה של התערות בחברה הוא שם את הערבים והטורקים. סרזין לא נרתע מלהדגיש שקבוצות המהגרים המוסלמים הללו גורמות לבעיות כבדות ביותר בבירה ברלין. הוא ציין שבכמה ערים גדולות אחרות בגרמניה אחוז המהגרים באוכלוסיה גבוה יותר מאשר בברלין אך שם המהגרים גורמים לפחות בעיות.
טילו סרזין איננו איש הימין. משך שבע שנים שימש כשר האוצר של ברלין מטעם המפלגה הסוציאל דמוקרטית והוא ידוע כמי שהביא לשיפור ניכר במצב הפיננסי הקטסטרופלי של בירת גרמניה, כמו גם בהערותיו הפרובוקטיביות בשורה של נושאים. סרזין הציע מדיניות פרובוקטיבית לטיפול בסוגיית ההגירה. הוא אמר שגרמניה צריכה לקלוט רק מהגרים בעלי כישורים גבוהים, ועליה לחדול מלהעניק זכויות סוציאליות למהגרים. לדבריו: "בארצות הברית המהגרים חייבים לעבוד, וכיוון שאינם מקבלים הטבות כספיות הם גם משתלבים הרבה יותר טוב". הוא הזכיר מחקר, שלפיו ערבים בני אותה משפחה הצליחו הרבה יותר בשיקגו מאשר בשוודיה, שבה הם זוכים להטבות סוציאליות.
בטקסטים מסוג זה יכנסו בשלב מסוים גם יהודים. וזה בדיוק מה שקרה כאשר סרזין אמר: "הטורקים כובשים את גרמניה כפי שהקוסובארים כבשו את קוסובו: באמצעות שיעור ריבוי טבעי גבוה. הייתי מאוד רוצה שזה מה שיקרה אם יגיעו הנה יהודים ממזרח אירופה, כי לכל אחד מהם יש איי-קיו הגבוה ב-15 נקודות בממוצע מזה של הגרמנים עצמם". התבטאויותיו הקיצוניות של סרזין משכו תשומת לב גדולה ולמעשה חיבלו ביכולת לנהל דיון ענייני ואובייקטיבי בסוגיות של המהגרים.
מה שהיה צריך להיות תחילתו של דיון על התנהגותם של חלקים גדולים מקבוצות מיעוט מסוימות מאוד, וכיצד על המדינה להתמודד איתן, הפך ל"פרשת סרזין". המערכת הפוליטית ורוב התקשורת התמקדו בהתקפות אישיות נגדו. מועצת המנהלים של הבונדסבנק הענישה את סרזין על ידי צמצום תחומי אחריותו והיתה בשמחה מפטרת אותו אם זה היה במנדט שלה. נשמעו קריאות לגרש אותו מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית.
עם זאת, סקר הראה ש-51 אחוזים מהציבור הגרמני מסכים עם דברי סרזין ורק 39 אחוזים אינם מסכימים.
ושוב העבר הנאצי. בגלל אותו עבר, קיבלה הקהילה היהודית מעמד של פוסקת מוסרית בשאלות חשובות הקשורות לחברה הגרמנית. זה מציב אתגרים שמנהיגות הקהילה מתקשה בהרבה מקרים להתמודד איתם. סטפן קרמר, מזכ"ל ארגון הגג של יהודי גרמניה, פלט שלדעתו, סרזין "עושה כבוד גדול באמירות שלו לגרינג, גבלס והיטלר". אלא שאז דוקא הסופרים היהודים הנריק ברודר ורלף ג'יורדנו נתנו גיבוי לסרזין. במאמר שבו השקיע קרמר קצת יותר מחשבה הוא הודה, כי "ההשוואה על מנהיגי הנאצים היתה שגיאה. זה רק שירת את עניינו של סרזין". מה שכמובן לא כתב זה שההגירה הערבית לגרמניה החדירה לשם גם מספר לא קטן של אנטישמים קיצונים, כולל תומכי חיזבאללה וחמאס. בעת הפגנות אנטי-ישראליות שנערכו בתחילת השנה שוב נשמעו זעקות "מוות ליהודים" ברחובות גרמניה, כמו בימים ההם. הפעם הגזענים הפנאטים היה ערבים. החשש הוא שאם שראש ממשלת טורקיה טאיפ ארדואן ימשיך בחרחור השנאה שלו נגד ישראל, תתחיל הקהילה היהודית לסבול מהקהילה הטורקית.
קהילה יהודית המבטאת סולידריות עם קבוצות של מהגרים, מבלי להתייחס למקבילות הנאציות שקיימות בחלקים של אותן קהילות מיעוטים, עושה עוול לחבריה. זו בעיה רצינית כיוון שהשאלות המרכזיות של הטבות סוציאליות למיעוטים שאינם רוצים להשתלב ולהקלט, ובתוכן קיימים כיסים של גזענות קיצונית ,יישארו וימשיכו לתסוס, בלי קשר למידת רצונה ותקוותה של המערכת הפוליטית בגרמניה שבעיות אלה ייעלמו מעצמן.
ד"ר מנפרד גרסטנפלד הינו יו"ר המרכז הירושלמי לעניני ציבור. ספרו החדש נקרא