עבור לתוכן העמוד
Menu

הדו”ח של אמנסטי בנושא המים: מניפולטיבי, פשטני ופוליטי

בימים אלו יוצא דו”ח של ארגון “אמנסטי אינטרנשיונל” שכותרתו “מים סוערים – פלסטינים מנועים מגישה הוגנת למים”, ואשר מכיל 112 עמודים. הדו”ח מתוזמן לתמוך בקמפיין החרם נגד ישראל, ובא במקביל לסבב הרצאות בארצות הברית, אשר קושר את נושא המים ל”אפרטהייד” הישראלי. הדו”ח עצמו הוא מסמך פוליטי אשר מקדם גרסה מדומיינת ומעוותת במיוחד של המשפט הבינלאומי. נוסף על […]


בימים אלו יוצא דו”ח של ארגון “אמנסטי אינטרנשיונל” שכותרתו “מים סוערים – פלסטינים מנועים מגישה הוגנת למים”, ואשר מכיל 112 עמודים. הדו”ח מתוזמן לתמוך בקמפיין החרם נגד ישראל, ובא במקביל לסבב הרצאות בארצות הברית, אשר קושר את נושא המים ל”אפרטהייד” הישראלי. הדו”ח עצמו הוא מסמך פוליטי אשר מקדם גרסה מדומיינת ומעוותת במיוחד של המשפט הבינלאומי. נוסף על כך, הדו”ח משמיט תוכן מכריע בחשיבותו לגבי הסכסוך, במטרה לקדם את הנרטיב הפלסטיני, ובכך הוא מקדם את הלוחמה הפוליטית שמובלת בידי ארגונים לא ממשלתיים נגד ישראל.

דו”ח זה הוא הפרק האחרון בקמפיין של אמנסטי נגד ישראל. מטה “אמנסטי אינטרנשיונל” פרסם למעלה מ-20 הצהרות אשר מבקרות את ישראל, בזמן ולאחר מבצע “עופרת יצוקה” בעזה.

הדו”ח של אמנסטי מספק לגיטימיות לסבב הרצאות אשר מתחיל ב-1 בנובמבר באוניברסיטאות בארצות הברית, שמאורגן בידי תנועת החרם התרבותי והאקדמי של ישראל (PCABI) ואשר כותרתו היא “שליטת ישראל במים כמכשיר אפרטהייד ואמצעי טיהור אתני”. הדובר המרכזי, עומאר ברגותי, מנהיג את קמפיין החרם ומשיכת ההשקעות (BDS) נגד ישראל.

הדו”ח של אמנסטי מתעלם מראיות לפיהן לא רק שישראל מספקת לפלסטינים תושבי הגדה המערבית יותר מים ממה שהיא מחויבת על פי הסכמי אוסלו, אלא גם שגנבי מים פלסטינים אחראים לגניבה של עד 50% מאספקת המים באזורים מסוימים.

ארגון אמנסטי טוען שרמת צריכת המים הפלסטינית (60-70 ליטר לאדם ליום), הינה “מהנמוכות ביותר באיזור”. אמנסטי משמיט ראיות נגישות ביותר שמדגימות כי זו רמה דומה, אם לא גבוהה יותר, מאשר רמתן של ערים מרכזיות באיזור כעמאן, תוניס ואלג’יר.

הדו”ח מבוסס על הטענה שישראל מפירה את זכויות האדם הפלסטיניות, מכיוון שמסגרת העבודה של הסכמי אוסלו, אשר עליה מתבססים הסדרי המים הנוכחיים, “הסדירה חוסר-שוויון בגישה למקורות מים”. גישה זו מניחה באופן מתנשא ופטרוני, שההנהגה הפלסטינית לא מסוגלת לשאת ולתת על הסכמים, ובכך היא גם יוצרת את המסגרת, שבאמצעותה ותחת אותה הנחה, יבוטלו הסכמים עתידיים.

הדו”ח ממציא אמות מידה של המשפט הבינלאומי, כאשר הוא טוען באופן מוטעה (כולל בכריכה הקדמית) שלישראל ישנה “חובה לכבד, להגן ולהגשים את הזכות למים” בהתבסס על האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, תרבותיות וסוציאליות (ICESCR). אמנסטי רומז בצורה כוזבת שאמנת ICESCR דורשת זכות למים, כאשר זכות כזו איננה אפילו מוזכרת כלל באמנה. למעשה, ההיסטוריה החקיקתית של ICESCR מגלה כי המדינות החברות בה השמיטו במכוון נושאים הקשורים במים.

הדו”ח של אמנסטי עושה מניפולציה לנושא המים ומתעלם ממורכבויות המשפט וההיסטוריה במטרה לצייר פעם נוספת את ישראל כמשטר אכזרי.

במקום להכיר בכך שאספקת המים היא נושא אזורי מורכב, אמנסטי מתמקד רק במחסור הפלסטיני והדו”ח מאמץ נרטיב פשטני להחריד, אשר מטיל את האשמה באופן בלעדי על ישראל, עד לרמה שבה המנהיגות הפלסטינית נפטרת מאחריותה להסכמים שחתמה תחת מסגרת העבודה של הסכמי אוסלו.

דו”ח זה תוזמן על ידי אמנסטי באופן ציני בשביל לתמרץ גל חדש של קמפיינים של חרם נגד ישראל והוא מהווה דוגמא נוספת לקמפיין העוינות המתמשך של אמנסטי כלפי ישראל”.

פרופ’ ג’רלד שטיינברג הוא נשיא NGO Monitor