עבור לתוכן העמוד
Menu

על הדוח הבעייתי של ועדת גולדסטון

ועדת הבדיקה של האו"ם פרסמה ב-15 בינואר 2009 את הדו"ח המסכם למבצע "עופרת יצוקה" (27 בדצמבר 2008 – 18 בינואר 2009) המאשים את ישראל בהפרת החוק ההומניטארי הבינלאומי ואמנת ז'נבה ובביצוע פשעי מלחמה.[1] בתגובה לדו"ח החמור פרסם משרד החוץ הישראלי הודעה רשמית בה הוא מאשים את הועדה בגישה מוטה וחד צדדית מלכתחילה ובהתעלמות מאלפי התקפות הרקטות […]


ועדת הבדיקה של האו"ם פרסמה ב-15 בינואר 2009 את הדו"ח המסכם למבצע "עופרת יצוקה" (27 בדצמבר 2008 – 18 בינואר 2009) המאשים את ישראל בהפרת החוק ההומניטארי הבינלאומי ואמנת ז'נבה ובביצוע פשעי מלחמה.[1] בתגובה לדו"ח החמור פרסם משרד החוץ הישראלי הודעה רשמית בה הוא מאשים את הועדה בגישה מוטה וחד צדדית מלכתחילה ובהתעלמות מאלפי התקפות הרקטות של חמאס נגד אזרחים ישראלים בדרום, שהפכו, לטענת ישראל, את מבצע עופרת יצוקה להכרחי. "הן המנדט למשלחת והן ההחלטה שהביאה לכינונה קבעו מראש את תוצאת החקירה, העניקו לגיטימיות לארגון הטרור חמאס והתעלמו מהאסטרטגיה המכוונת של חמאס, שניצל אזרחים פלסטינים כמחסה לביצוע התקפות טרור", מסר משרד החוץ.[2]

האם וועדת האו"ם נקטה בגישה חד צדדית כלפי ישראל או שנהגה בחוסר משוא פנים ואובייקטיביות, כפי שחזר והדגיש יו"ר הועדה ריצ'רד גולדסטון? עדויות מוקלטות של פלסטינים שגבתה ועדת גולדסטון ואשר פורסמו באתר האינטרנט של האו"ם מספקות צוהר אותנטי החושף את המתודולוגיה של הועדה כפי שבאה לידי ביטוי הלכה למעשה ומעלה סימני שאלה נוקבים באשר לכוונתה של הועדה מלכתחילה להגיע לחקר האמת. חברי ועדת הבדיקה של האו"ם לא שאלו את העדים הפלסטינים כל שאלה שתכליתה לברר פעילויות של חמאס ושל שאר ארגוני הטרור הפלסטיניים ברצועת עזה עצמה,  שהינן בגדר פשעי מלחמה ו/או בעלות פוטנציאל לפגיעה בתושבים פלסטינים חפים מפשע, כדוגמת: ניצול המחסה של בנייני המגורים לשיגור טילים לעבר ישובים ישראליים, שיגור פצצות מרגמה לעבר שכונות פלסטיניות בעת שכוחות צה"ל פעלו באזורי מגורים פלסטיניים, או בסמוך להם, ירי פצצות נ"ט, אש נק"ל ומקלעים לעבר בתים, שעלה חשד כי כוחות צה"ל נכנסו אליהם, תפיסת בתים כעמדות צבאיות לצורך ביצוע מארבים נגד כוחות צה"ל, מלכוד בתים לפני המלחמה ובמהלכה, ופיצוצם, פריסת מטעני נפץ מסוגים שונים (גחון, חודר, מנתר, נגד אנשים ועוד) בסביבת מגורים ופיצוצם, ניהול לחימה וירי צלפים לעבר כוחות צה"ל כאשר אלו פעלו במרחב הפלסטיני הבנוי, ירי מקלעים כבדים מתוך המרחב הפלסטיני הבנוי.

בכל העדויות שנמסרו לוועדה (כפי שפורסמו באתר האו"ם) לא מסרו העדים הפלסטינים ולו דיווח אחד על הימצאות פעילים פלסטינים חמושים; או עדות ראייה לירי של חמושים פלסטינים לעבר ישראל או לעבר כוחות צה"ל, שפעלו ברצועת עזה. בכל העדויות נמסר, כי במהלך הלחימה לא הייתה כל התנגדות לפעילות כוחות צה"ל. חברי ועדת הבדיקה של האו"ם לא היקשו על העדים הפלסטינים בסוגיה זו ולא עימתו אותם עם דיווחים של ארגוני הטרור הפלסטיניים עצמם, שפירטו את מהלך הלחימה באופן הסותר את טענות העדים הפלסטינים. כמו כן, עדים פלסטינים הסתירו פרטי מידע חיוניים מהוועדה, פרטים המלמדים על הימצאותם של פעילי טרור חמושים בזירת האירוע או על חילופי אש במקום, עובדה המטילה צל על מהימנותם.

למאמר המלא המנתח את המתודולוגיה הבעייתית של וועדת גולדסטון