עבור לתוכן העמוד
Menu

התוכנית החד צדדית של סלאם פיאד

התוכנית החד צדדית של ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד להגיע למדינה פלסטינית היא תוכנית מאיימת יותר על ישראל ממה ששמענו עד כה מהתקשורת הישראלית. בעצם, התוכנית של פיאד וכוונתו להכריז על מדינה פלסטינית תוך 24 חודשים לא זכתה להרבה תשומת לב מהתקשורת הישראלית, אם בכלל. אפשר להסביר זאת בכך שתקשורת ישראלית באופן מסורתי מעניקה חשיבות […]


התוכנית החד צדדית של ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד להגיע למדינה פלסטינית היא תוכנית מאיימת יותר על ישראל ממה ששמענו עד כה מהתקשורת הישראלית. בעצם, התוכנית של פיאד וכוונתו להכריז על מדינה פלסטינית תוך 24 חודשים לא זכתה להרבה תשומת לב מהתקשורת הישראלית, אם בכלל. אפשר להסביר זאת בכך שתקשורת ישראלית באופן מסורתי מעניקה חשיבות פחותה למה שנאמר, מאשר למתרחש בשטח. אבל במקרה הזה אפשר לראות במו עיננו תוכנית פלסטינית שזוכה לתמיכה של ממשל אובמה, שכבר הזרים כ-200 מיליון דולר לאוצר הפלסטיני תחת שליטתו של פיאד, כדי לעזור לו לממש את חזונו. פיאד אף אמר כי הכסף היה הצהרת אמון אמריקאית במדיניות שלו.

הסיבה לכך שהתוכנית עצמה מסוכנת היא מכיוון שיש בה גם חלקים טובים, שיכולים להסית את תשומת הלב מהחלק המאיים. לדוגמה, לראשונה בתולדות ההיסטוריה הפלסטינית פיאד הכריז על כוונתו לבנות “מלמטה למעלה”, מה שעולה בקנה אחד עם הדרישה הישראלית של “bottom up” ונטישת העמדה הפלסטינית הקלאסית של “שחרור פלסטין” במאבק מזוין. הוא מתכוון לבנות מוסדות, תשתיות, למשוך משקיעים זרים ולהקים רכבת למדינות השכנות.

אז מה הבעיה? פיאד מתכוון לבנות ולפתח את הפרויקטים הגדולים באזור C, שכולו תחת שליטה ישראלית מלאה לפי ההסכמים החתומים עם הפלסטינים. לעומת זאת, פיאד לא מתכוון להתמקד רק באזור A, שנמצא תחת שליטה פלסטינית מלאה. החשיבות האסטרטגית של אזור C לישראל היא בלתי ניתנת לערעור. פיאד רוצה לבנות שדה תעופה דווקא בבקעת הירדן, שהיא חלק אינטגראלי של הצורך הישראלי לגבולות בני הגנה לכל הסכם עתידי עם הפלסטינים. בנאומו ביוני 2009 באוניברסיטת בר אילן הציב ראש הממשלה נתניהו  בפירוש את התנאי הזה כאחד מהתנאים הביטחוניים שישראל דורשת בתמורה למדינה פלסטינית מפורזת.

לפיאד יש תוכניות נוספות לאזור C. למשל, תוכניתו להמשיך לפתח את הפרויקט באזור “תרקומיה” בהר חברון בעזרת כסף שמגיע מתורכיה וגם תוכניות מים לאזור. הבעיה הגדולה היא לא שפיאד רוצה לבנות “מלמטה למעלה” – זה טוב לו וטוב לישראל, אבל אחרי שהוא יבנה את התשתית והמוסדות באזור C, הוא יזכה בתמיכה רחבה על העובדות שהוא קבע בשטח. תמיכה זו תהפוך לתמיכה בינלאומית למדינה פלסטינית דה-פקטו בכל האזורים האלה, מה שיגרום ללחץ אדיר על ישראל לסגת מאזור C לגבולות 49 הקו הירוק. ישראל ככל הנראה תתנגד ולכן תצטייר כמחוז האחרון של קולוניאליזם וכ”הספוילר” הגדול של הרצון של הדמוקרטיה הפלסטינית להקים מדינה.

על ישראל לצאת בפומבי עם תמיכה ואזהרה בו זמנית לתוכנית: מצד אחד לתמוך בכוונתו של פיאד לבנות מוסדות ותשתיות באזור A ולא באזור C, מצד שני לצאת בפומבי בהתנגדות נחרצת לכל כוונה של פיאד להכריז חד צדדית על מדינה פלסטינית ולהזכיר לעולם שתוכנית חד צדדית מנוגדת לחלוטין לכל הזכויות הישראליות בתהליכי השלום מאז מלחמת ששת הימים, כולל בשנים האחרונות את אוסלו, מפת הדרכים ואנאפוליס, שכולן מבוססות על הדדיות ומו”מ הדדי להסכם בין הצדדים, כפועל יוצא של החלטת מועצת הביטחון של האו”ם 242 מ-22 בנובמבר 1967.