התפכחותה של ארה"ב מתוכניות הגרעין של איראן היא התפתחות חשובה – עד כה עמדה הרשמית של קהיליית המודיעין האמריקנית הייתה שאין לאיראן תוכנית גרעינית צבאית – אבל עדיין יש ספק גדול לגבי נחישותה של ארה"ב להסיק את מלוא המסקנות ומה בדעתה לעשות. יש לשים לב להבדלים בהתנסחויות של הנשיא אובמה מצד אחד ושל הנשיא סרקוזי וראש הממשלה בראון מצד שני. בעוד שני המנהיגים האירופאים התייחסו לסכנה הגלומה באיראן ולתרגילי הרמאות וההונאה שבה היא נוקטת, הנשיא אובמה התייחס לאי מילוי מחויבותה של איראן על פי משטר אי ההפצה של הנשק הגרעיני NPT. פירוש הדבר שאובמה עדיין רוצה להגיע להסכם עם איראן והדיאלוג העומד להתחיל איתה אכן נועד להגיע להסכם, ולא כדי להשיג אליבי לעיצומים או אפילו למלחמה.
מבחינת ישראל ישנם שני עניינים מטרידים, מעבר להיעדר הביטחון בנחישות האמריקנית בעניין איראן. מיקוד הבעיה באמנה לאי הפצת נשק גרעיני פירושה שגם ישראל תידרש להצטרף לאמנה. כיום ישראל איננה חתומה על האמנה. מכיוון שעיקר מדיניות החוץ של אובמה להתקרב אל העולם המוסלמי והערבי, התמקדותו בנושא ה-NPT עלולה להיות כלי בידיו לאזן לחצים על איראן בלחצים על ישראל.
בעיה נוספת היא כפיית פתרון פלסטיני על ישראל. מדובר בהחלטות מועצת הביטחון שיכירו במדינה הפלסטינית בגבולות 1967 והרצון לאזן התעמתות מול מעצמה מוסלמית כמו איראןבשמירת הגשרים לדעת הקהל המוסלמית. עניין זה עלול להביא את אובמה לכפיית פתרון על ישראל.