ישראל הגיבה נכון כשבחרה להשמיע קול זעקה בעקבות פרשת עלילת הדם השבדית. בדרך זו צריכה ישראל לנהוג נגד כל גורם המפיץ טענות כוזבות נגדה, ובפרט כאשר מדובר בהאשמות על הריגה או רצח של חפים מפשע.
ישראל הגיבה נכון בפרשת עלילת הדם השבדית. שתיקה אינה אופציה והיא תתפרש כהודאה באשמה ותוסיף להזין את אש האנטישמיות. בדרך זו צריכה ישראל לנהוג נגד כל גורם המפיץ טענות כוזבות נגדה, ובפרט כאשר מדובר בהאשמות על הריגה או רצח של חפים מפשע. אל לה לישראל להותיר ואקום בזירת ההסברה, שכן גורמים אחרים מנצלים וינצלו זאת כדי לשכתב את ההיסטוריה בדרכם, לעיתים מתוך כוונת זדון.
כך יש לנהוג גם בדו"חות שמפרסמים ארגוני זכויות האדם. אם יש בהם אמת ראוי למצות את הדין עם האחראים, ואם לאו יש להוכיח ולהוקיע את ארגוני זכויות האדם על פרסום האשמות שווא ולתבוע תיקון המעוות והתנצלות. המחקר על מהימנות דיווחי ארגון 'בצלם', שקיבל ביטוי בעשרות רבות של מאמרים פרי עטי בשלוש השנים האחרונות, לימד כי אין לסמוך בעיניים עצומות על מסד הנתונים של הארגון בכל הקשור לתיעוד ההרוגים הפלסטינים באינתיפאדת אל-אקצה וכי יש לבחון בדקדקנות את שלמותם ומהימנותם. נתוני 'בצלם' על ההרוגים הפלסטינים משמשים את מבקריה של ישראל לנגח אותה על השימוש המופרז בנשק ועל הריגת חפים מפשע, ובהם ילדים רבים. כך, למשל, האשים ארגון 'בצלם' את ישראל בהריגת שני ילדים פלסטינים תושבי ג'נין בשנת 2003, אשר לטענת הארגון "לא השתתפו בלחימה". להלן ציטוט הרשומות המופיעות באתר 'בצלם' תחת הקטגוריה של "פלסטינים שלא השתתפו בלחימה ונהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים":
דיאא נסיף ר'ואדרה – בן 15, תושב ג'נין, נהרג ב-14.05.2003 בג'נין מירי. לא השתתף בלחימה בעת שנהרג. פרטים נוספים: נהרג כשניסה לחצות את גדר המערכת.
מחמוד בסאם מחמוד נסאר – בן 14, תושב ג'נין, נהרג ב-25.03.2003 בג'נין מירי. לא השתתף בלחימה בעת שנהרג. פרטים נוספים: נהרג במהלך אירוע בו יידו ילדים אבנים על טנק בשעת עוצר.
מתיאור נסיבות המוות ע"י ארגון בצלם ניתן לקבל את הרושם שמדובר בשני ילדים פלסטינים תמימים אשר נהרגו על לא עוול בכפם בידי כוחות צה"ל, ובמשתמע – קיים חשד לפשע מלחמה שביצעו חיילי צה"ל בעת שפתחו באש לעבר הילדים אשר לטענת בצלם לא היוו כל סיכון ביטחוני.
דא עקא, שהמקורות הפלסטינים מציגים תמונה שונה מזו שמפרסם ארגון 'בצלם'. על אף גילו הצעיר, לדיאא ר'ואדרה היה עבר ביטחוני עשיר בעימותים עם כוחות צה"ל ובגניבת אמצעי לחימה ממחנות צה"ל ומטנקים שנכנסו לג'נין בפעילות מבצעית. באחד המקרים חדר דיאא להתנחלות קדים וגנב מאחד מאוהלי החיילים רובה סער מסוג אם-16 עליו מותקן רומה רימונים ומחסניות. הפעולה בוצעה בסיוע ילדים אחרים אשר הסיטו את תשומת לב החיילים באמצעות יידוי אבנים לעבר השער הקדמי של עמדת צה"ל בהתנחלות. ילדים פלסטינים, ובהם דיאא, התמחו בגניבת אמצעי לחימה המותקנים על גבי טנקים. דיאא, כך נמסר, הצליח בפעולות בהן נטל חלק ליטול שלל הכולל מכשירי קשר ושרשראות כדורים של מקלע. ב- 25 במרץ, 2003, ארב דיאא עם חברו, מחמוד נסאר, לטנקים הישראליים בשכונה המזרחית של ג'נין כדי לטפס עליהם כמנהגם ולפרק מהם את אמצעי הלחימה. בפעולה זו נהרג מחמוד נסאר מירי חייל צה"ל. אחיו של דיאא מספר כי דיאא נהרג ב- 14 במאי, 2003, מירי חייל צה"ל לאחר שהשליך צינור ברזל לעבר ג'יפ של צה"ל. יש לציין כי מטעני הנפץ המאולתרים שהיו נפוצים באינתיפאדה היו מטעני הצינור שיוצרו במעבדות החבלה של ארגוני הטרור הפלסטיניים.
דוגמה זו, המצטרפת לעשרות רבות אחרות, ממחישה את חשיבותה של הביקורת על ארגוני זכויות האדם ואת כוחה של ההסברה הישראלית, אם יטיבו הגורמים המנהלים אותה לנהל מלחמת מידע כדבעי, המבוססת על בניית מאגרי מידע גלויים והתמודדות עם הטענות נגד ישראל על בסיס עובדות ותיעוד היסטורי. אסטרטגיה הנשענת על אופנסיבה הסברתית תחייב את ארגוני זכויות האדם לנהוג זהירות בדו"חות שהם מפיצים ולבדוק בשבע עיניים שברשותם טרם יטיחו האשמות חמורות בישראל אחרת הם עלולים להסתכן בקלון של עלילת שווא ובפגיעה באמינותם בעיני קהלי היעד אליהם הם מכוונים.
