חודשיים חלפו מאז הבחירות לפלרמנט בלבנון, וסעד אלחרירי עדיין לא הצליח להקים ממשלה חדשה. פרישתו הדרמטית מהקואליציה של המנהיג הדרוזי, וליד ג'נבלאט, אשר הביאה להחמרה נוספת במשבר הפוליטי במדינה, מהווה מכה למדיניותה של ארצות הברית במזרח התיכון.
בעוד העיניים נשואות לעבר בית לחם, שם נערכת בימים אלה ועידת תנועת הפתח, בלבנון לא נראה באופק פתרון לתסבוכת הפוליטית. חודשיים חלפו מאז הבחירות לפלרמנט, וסעד אלחרירי, עליו הוטלה משימת הקמת הממשלה החדשה, לא מצליח לפרוץ את הדרך.
המהלך הדרמטי של וליד ג'נבלאט
בשבוע שעבר היה נצנוץ של תקווה כשחרירי רמז כי תוך ימים ספורים תהיה ללבנון ממשלת אחדות לאומית, לאחר שחיזבאללה ויתר על דרישתו לשליש חוסם (על החלטות הממשלה). תקוות אלה נגוזו תוך יומיים בעקבות הודעתו הדרמטית של המנהיג הדרוזי, וליד ג'נבלאט, ראש המפלגה הפרוגרסיבית הסוציאליסטית ושותף חשוב בתנועת ה- 14 במרס (הקואליציה הממשלתית בעלת הרוב בפרלמנט), כי מפלגתו פורשת משותפותה בקואליציה. ג'נבלאט הבהיר כי מטרותיה העיקריות של התנועה מומשו עם הסתלקות הסורים מלבנון וכי עם השגת עצמאותה המלאה של לבנון, יש לחשוב על העתיד. מפלגתו, אמר, תחזור למקורותיה ולעקרונותיה שהם "הערביות ופלסטין", עם נטייה לעבר השמאל. הוא הבהיר כי מפלגתו תמקד את עצמה "באמצע" לצידו של מישל סלימאן, נשיא לבנון, הנחשב לדמות ניטרלית. זאת על אף שידוע כי הנשיא מקיים קשרים מיוחדים עם סוריה.
בשבוע שעבר, נועד ג'נבלאט עם נשיא לבנון. בתום השיחה הוא אמר לעיתונאים כי לא הובן כהלכה. אמנם הוא מפסיק את השותפות בתנועת ה- 14 במרס, אך אין בכוונתו להפריע לחרירי להקים ממשלה ולתמוך בה. כיצד ובאילו תנאים, ג'נבלאט לא פירש. על אף שדבריו של ג'נבלאט לא היו לגמרי ברורים וכוונותיו האמיתיות נשארו סתומות, הזירה הלבנונית נשתנה באחת. דומה שהשתנו יחסי הכוחות בפרלמנט. תנועת ה- 14 במרס, שהשיגה בבחירות רוב של 71 צירים מתוך 128, עמדה לאבד את תמיכתם של 10 הצירים של ג'נבלאט. בינתיים לא ברור היה אם האופוזיציה בראשות חיזבאללה, המחזיקה ב- 57 צירים, תזכה באלה של ג'נבלאט.
התגובות במערכת הפוליטית בלבנון
המהלכים להקמת הממשלה נעצרו והמערכת הפוליטית תוהה כיצד תוכל לבנון לצאת ממצב מסובך זה. שותפותיו של ג'נבלאט הגיבו עד עכשיו באיפוק מכיוון שאינן רוצות לשרוף את הקשרים עימו, שהרי בלעדיו אין אפשרות להקים ממשלה הומוגנית ויציבה. זו דרושה מאד ללבנון כדי שתוכל לצאת מהשיתוק המדיני והכלכלי שאחז בה בשנתיים האחרונות על רקע פעילותו התוקפנית של חיזבאללה, אשר ניסה לפלס את דרכו לשלטון באמצעות לחצים פולטים בתמיכת איראן וסוריה. במאי 2008, כזכור, אף הפעיל חיזבאללה כוח והשתלט על מערב ביירות.
פרשנים ופוליטיקאים מזרמים שונים הגיבו בצורות שונות. חלקם אמרו שג'נבלאט ידוע בהפכפכותו וכי ניתן היה לצפות כי יפרק את הקואליציה בהזדמנות ראשונה מתוך רצון לזכות ביתרונות כאלה או אחרים ואולי מדומים. כולם הזכירו שהוא היה הקול האנטי-סורי החריף ביותר במסגרת תנועת 14 במרס, שהוקמה בעקבות רצח רפיק חרירי. אבל בלבנון, כמו בלבנון, כולם נזכרו שבעבר היה ג'נבלאט גם פרו-סורי, על אף העובדה שאביו, כמאל ג'נבלאט, נרצח בזמנו על ידי שרותי הביטחון הסוריים כחלק מכפיית השלטון הסורי על לבנון. הפרשנים גם נזכרו כי מיד אחרי הבחירות בחודש יוני, נועד ג'נבלאט עם נסראללה והצהיר כי הגיע הזמן להתחשב בעדה השיעית שהיא הגדולה בעדות. יתכן מאד שאמר דברים אלה ופעל לאחר מכן להחלשת הקואליציה תחת איומיו של נסראללה. הוא כבר עמד במצב של נחיתות מול חיזבאללה במאי בשנה שעברה (בזמן ההשתלטות על ביירות), כאשר לוחמיו לא הצליחו להתמודד מול אנשי נסראללה והוא נאלץ להכריז כי יניחו את נשקם.
פרשנים אחרים דווקא נוטים להבין את ג'נבלאט. עבד אלרחמן אלראשד, הידוע בכתבותיו הליברליות בעולם הערבי, כתב ב- 5 באוגוסט ביומון הסעודי "אלשרק אלאוסט, כי נראה שג'נבלאט ביצע מהלך הגיוני. השותפות בתנועת ה- 14 במרס הייתה על בסיס זמני ולמען סילוקה של סוריה מלבנון. מטרה זו הושגה שכן הצבא הסורי יצא מלבנון, הוקם בית דין בינלאומי לחקירת רצח אלחרירי וכוננו יחסים דיפלומטים בין שתי המדינות. גם ארה"ב וסעודיה נמצאות בתהליך התקרבות לסוריה. במציאות החדשה, טוען אלראשד, יש לג'נבלאט מחויבויות אחרות הנובעות מהיותו מנהיג העדה הדרוזית. לדבריו, תנועת ה- 14 במרס אף עומדת לפני פירוק מאחר שהאינטרסים המקומיים של מרכיביה יהיו יותר חזקים מאשר זיכרון הוצאת סוריה מלבנון, מטרה שכבר מומשה. הזיכרון של מטרה שמומשה אינו יכול להמשיך וללכד.
לבנון עדיין לא נחלצה מהשפעת איראן-סוריה-חיזבאללה
האם באמת יש לצפות להיווצרותה של מפה פוליטית חדשה בלבנון? האומנם עזבו הסורים את לבנון לצמיתות והמדינה זכתה בעצמאותה המחודשת? האם תוכל לבנון לשכוח מעכשיו את סוריה, איראן וחיזבאללה ולהתפנות לטפל בבעיות הפנים הרבות שלה? ספק רב. נכון שארגון חיזבאללה נחלש פוליטית בתקופה האחרונה, לאחר שהובס בבחירות לפרלמנט ונאלץ לחזות בהיחלשותו של שלטון האייתוללות באיראן. בנוסף, אירועים אחרונים כגון פיצוץ מחסן תחמושת וטילים בדרום המדינה, העמידו את חיזבאללה במצב לא נוח לאחר שנתפס מפר את החלטה 1701 הקובעת שבדרום לבנון רק צבא לבנון יישא בנשק. עם זאת, המציאות הרבה יותר מורכבת. הברחות הנשק מסוריה ואיראן לחיזבאללה נמשכות, הארגון שילש את עוצמתו בטילים ואף מתכוון להכניס ללבנון מערכת טילים אנטי אווירית העלולה לפגוע בחופש התנועה של מטוסי צה"ל.
סוגיית חוות שבעא – תירוץ של החזבאללה
התנתקותה של סוריה מלבנון נראית יותר כאחיזת עיניים מאשר תחילתה של מציאות חדשה. סוריה מסרבת לסמן את הגבול עם לבנון וזו הבעיה המרכזית בין שתי המדינות. היא גם ממשיכה להסית את ממשלת לבנון, באמצעות חיזבאללה, ולדרוש את נסיגת ישראל מאזור חוות שבעא שנכבש מסוריה ב-1967. סוריה טוענת כי השטח שייך ללבנון, אך בו בזמן אינה רוצה לסמן את הגבול. נושא חוות שבעא, כשטח לבנוני, הועלה במקביל לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000. חיזבאללה חיפש באותה עת אמתלה כלשהי כדי שלא יחויב לוותר על נשקו וימשיך, למרות הנסיגה, לטעון כי הוא מגן על לבנון מפני הכיבוש הישראלי. היה זה גנרל ג'מיל אלסיייד, ראש המודיעין של צבא לבנון, שנחשב כ"איש" של סוריה בלבנון, אשר המציא את "כיבוש" חוות שבעא – בעיה שלא הייתה קיימת עד לאותה עת. הוא אף נהג להתגאות בכך שהוא בעל הרעיון וכך "סידר" את הישראלים.
לבנון ממשיכה איפוא לשקוע בבוץ למרות שתנועת ה- 14 במרס זכתה בבחירות ברוב בפרלמנט. היא אף הייתה בדרכה להקים ממשלה יציבה, תוך שיתוף חיזבאללה ושאר מפלגות האופוזיציה, אך מבלי שתינתן להן זכות ווטו על החלטותיה.
מכה למדיניות האמריקאית
ארה"ב סבורה כי היה לה חלק בניצחונה של תנועת ה- 14 במרס, וזאת בשל נאומו הפרו-אסלאמי של הנשיא אובמה בקהיר ואיומי סגן הנשיא, ג'ו ביידן, על סוריה וחיזבאללה בעת ביקורו בלבנון ימים ספורים לפני הבחירות. בוושינגטון האמינו כי תוקם בביירות ממשלה פרו-מערבית וכי ניתן יהיה להגביל את חיזבאללה. פרישתו של ג'נבלאט ממערך מפלגות הרוב מהווה מכה למדיניותה של ארה"ב ומפגינה שוב כי הזירה הפוליטית במזרח התיכון בנויה על חולות נודדים. מה שנראה יציב היום, יכול להיעלם למחרת.
