"ביום שאחרי" ועידת הפתח בבית לחם, עומד יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בפני הכרעה קשה: קידום תהליך השלום עם ישראל, או תמיכה באגף הנצי של הפתח, המושך לכיוון של חידוש האינתיפאדה. אבו מאזן חייב להחליט בין תמיכה בראש ממשלתו, סלאם פיאד, לבין התפייסות עם החמאס.
"ביום שאחרי" ועידת הפתח בבית לחם, עומד יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בפני הכרעות לא קלות. מצד אחד, ממשל אובאמה מצפה שייפוי הכוח שקיבל אבו מאזן מהפתח והתדמית של התחזקות מעמדו יתועלו לקידום תהליך השלום עם ישראל. מצד שני, הרוח הלוחמנית ששרתה על באי ועידת הפתח, והאגף הנצי החזק שנבחר לוועדה המרכזית של הארגון, מושכים את אבו מאזן לכיוון הפוך – חידוש האינתיפאדה נגד ישראל.
הויכוח אינו סובב סביב הבחירה בין שלום לאינתיפאדה, אלא סביב הבחירה בין שני סוגים של אינתיפאדה – בנוסח האבן וההפגנות, או בנוסח הטרור. הכרעה לכאן או לכאן עלולה לטלטל את אבו מאזן בין כוחות סותרים. אם יחליט על מהלך של מאבק, הרי שעליו להתפייס עם החמאס, אשר דורש את פיזור כוחות דייטון ושחרור כל פעיליו המוחזקים בבתי הכלא הפלסטיניים. זוהי גם בדיוק הדרישה שמציב האגף הנצי בוועדה המרכזית החדשה של הפתח. מנגד, רה"מ סלאם פיאד, שכוחות דייטון פועלים תחת פיקודו, מתנגד בתוקף הן לפיזור הכוחות והן לשחרורם של כלל עצירי החמאס. אבו מאזן חייב להחליט אם הוא מתייצב לצד ראש הממשלה שלו, או לצד הוועדה המרכזית החדשה, או לפחות לצד האגף הנצי שלה.
אם ילך אבו מאזן בכיוון של חידוש המאבק, הוא צפוי להיתקל בקשיים מצד ירדן ומצרים, החוששות מהסערה הציבורית שיעורר חידוש האינתיפאדה ברחבי העולם הערבי. יו"ר הרשות הפלסטינית גם לא יכול להיות בטוח כיצד תגיב ממשלה ישראלית בראשות הליכוד להתפתחות כזאת.
לעומת זאת, אם יכריע אבו מאזן לכיוון של שיחות שלום ואי נקיטת צעדי אינתיפאדה, מהלך שכזה יסתום את הגולל על הסיכויים הקלושים ממילא של אחדות בין עזה לגדה. בוועדה המרכזית החדשה של הפתח ישנם כוחות המקורבים לאבו מאזן, כמו עזאם אלאחמד, הקוראים להכריז על עזה כעל "טריטוריה מורדת" ולהכריח את הליגה הערבית לשלוח כוחות צבא ערביים על מנת לדכא את מרד החמאס. איש בעולם הערבי, כולל מצרים, לא נלהב מן האפשרות להכניס כוחות צבא לעזה, ולפיכך גם האפשרות הזו היא קלושה ביותר.
אפשרות סבירה מאד היא שאבו מאזן יכרוך את כל ההחלטות באגודה אחת: גם יכריז על עזה כעל "טריטוריה מורדת", גם יחדש את השיחות עם ישראל, וגם יסלים את אינתיפאדת בילעין-נעלין, שעלולה לצאת מכלל שליטה. במצב עניינים שכזה, אבו מאזן יסדר לעצמו מלחמה בכל החזיתות – מול חמאס, מול העולם הערבי, מול ישראל, ומול סקטור נרחב בחברה הפלסטינית אשר עייף מהאינתיפאדות.
