עבור לתוכן העמוד
Menu

ישראל צריכה להסיר את הכפפות במאבק נגד קמפיין האפרטהייד

במסגרת תגובת הנגד לקמפיין הבינלאומי להטלת חרם על ישראל, על ישראל להסיר את הכפפות ולחשוף את המניעים האמיתיים (המוסווים והגלויים) העומדים מאחורי יוזמי “קמפיין האפרטהייד” ולהציג את הצביעות בגישתם המזדהה דווקא עם האוניברסיטאות הפלסטיניות, המהוות חממה גלויה לארגוני הטרור. הקמפיין הבינלאומי להטלת חרם על ישראל, המזכיר את הצעדים שנקטה הקהילה הבינלאומית נגד דרום אפריקה בתקופת […]

במסגרת תגובת הנגד לקמפיין הבינלאומי להטלת חרם על ישראל, על ישראל להסיר את הכפפות ולחשוף את המניעים האמיתיים (המוסווים והגלויים) העומדים מאחורי יוזמי “קמפיין האפרטהייד” ולהציג את הצביעות בגישתם המזדהה דווקא עם האוניברסיטאות הפלסטיניות, המהוות חממה גלויה לארגוני הטרור.

הקמפיין הבינלאומי להטלת חרם על ישראל, המזכיר את הצעדים שנקטה הקהילה הבינלאומית נגד דרום אפריקה בתקופת משטר האפרטהייד, מגיע גם לכינוס האסיפה הכללית של איחוד הכנסיות בקנדה, הנערך בימים אלה (15-9 באוגוסט) בעיר קלאוונה שבפרובינצית בריטיש קולומביה. איחוד הכנסיות של קנדה הינו ארגון פרוטסטנטי אוונגליסטי, השני בגודלו לאחר הכנסייה הרומית הקתולית, והוא מייצג 250 אלף איש הנוטלים חלק פעיל בטקסים הדתיים וכ- 3 מיליון קנדים המזהים עצמם עם הארגון.

באג’נדה של 400 חברי האסיפה הכללית הועלו לדיון ארבע הצעות החלטות אנטי-ישראליות, הקוראות להטיל חרם כולל על ישראל בשל מדיניותה “הגזענית” כלפי הפלסטינים, ואשר מגנות את ממשלת קנדה על תמיכתה ב”כיבוש הישראלי”. בנוסח ההצעות נאמר כי על האסיפה הכללית “לתמוך בחרם על מוסדות התרבות והאקדמיה הישראליים, הן בקנדה והן בזירה הבינלאומית, ולהפסיק את כל דרכי המימון והסיוע הפיננסי למוסדות אלה”. “המוסדות הישראליים כולל האוניברסיטאות”, נטען, “מעורבים באופן מתמשך בפיתוחו ובקיומו של משטר שלילת (הזכויות) המכוון נגד הפלסטינים”. למוסדות התרבות והאומנות הישראליים ניתן “חבל הצלה” מפני סנקציית החרם אם יביעו עמדה ברורה נגד “הכיבוש”. מנגד, נקראה האסיפה הכללית “לתמוך במוסדות תרבות ואקדמיה פלסטיניים באופן ישיר ללא צורך לחייב אותם להיות שותפים עם שותף ישראלים כתנאי לקבלת סיוע”.

בנוסף, קוראות ההצעות המועלות לדיון להטיל חרם על חברות כלכליות המסייעות בדרך ישירה או עקיפה ל”כיבוש” ול”משטר האפרטהייד” כאמצעי “להפעיל לחץ בינלאומי על המדינה הגזענית ישראל”. על הכוונת שלהן ניצב גם שיתוף הפעולה הצבאי והביטחוני בין קנדה לבין ישראל ואגודות צדקה קנדיות המעבירות כספים לגורמים הקשורים לצה”ל. אחת מהם, המוזכרת בהצעות ההחלטה, הינה קרן “הישג” שהוקמה ע”י אנשי העסקים היהודים-קנדים ג’רי שוורץ והת’ר רייסמן, אשר מעניקה מידי שנה מלגות לחיילים משוחררים שהוכרו כ”חיילים בודדים” בצה”ל. היעד האסטרטגי של החרם, על פי כותביו, הוא לאלץ את ישראל “להכיר בזכות הבלתי ניתנת להכחשה של העם הפלסטיני להגדרה עצמית וליישם באופן מלא את הוראות החוק הבינלאומי, כולל זכות הפליטים הפלסטינים לשיבה לבתיהם ולרכושם כפי שנקבע בהחלטת האו”ם 194”.

התגובות הזועמות בקהילה היהודית לא איחרו לבוא. ברני פרבר, נשיא הקונגרס היהודי, שיצא לקלאוונה בניסיון לשכנע את הצירים לדחות את הצעות ההחלטה, תהה במאמר ב”וונקובר סאן”: “האם  איחוד הכנסיות מפנה את גבו לקהילה היהודית?”. הוא קבל על כך שהצעות ההחלטה אינן מאוזנות כלל ועיקר, אינן מזכירות האיומים הקיומיים עימם מתמודדת ישראל, מתעלמות לחלוטין משיגור הטילים מרצועת עזה לעבר ישראל ואין ולו מילה אחת המתייחסת לחמאס, חיזבאללה או איראן. פרבר האשים כי הצעות ההחלטה תומכות למעשה באסטרטגיה של ועידת דרבן ומאחוריהן עומד ניסיון להציג את ישראל כמכשול היחיד לשלום, לגנות את ישראל כמדינה נאצית חדשה או כמחליפה של דרום אפריקה ולנקות מכל אשמה את הפלסטינים. לדבריו, בהחלטות קיימות גם רמיזות המטילות ספק בנאמנותם של יהודי קנדה למדינה בשל זיקתם לישראל. בהתבטאות אחרת, הדגיש נשיא הקונגרס היהודי-קנדי כי אישור ההחלטות ע”י איחוד הכנסיות יהיה בבחינת ביטוי של אנטישמיות.

באיחוד הכנסיות של קנדה דחו את ההאשמות מצידם של הארגונים היהודיים. בהודעה שפורסמה באתר האינטרנט הרשמי של הארגון, הסבירה וונדי גיצ’ורו, מנהלת תיק המזרח התיכון, כי איחוד הכנסיות חתר תמיד למען כינון “צדק בפלסטין” וכי מדיניותו עוצבה ועודכנה לאורך כל הדרך בשיח עם השותפים הפלסטיני והישראלי. היא ציינה מתקיים דיאלוג קבוע בין איחוד הכנסיות של קנדה והקהילה היהודית.

בהתייחסה לשאלת ההסדר המדיני, ציינה ג’יצ’ורו כי ישראל צריכה לפרק את כל ההתנחלויות ולהכיר במדינת פלסטין עצמאית בגבולות בטוחים אשר שני חלקיה הגדה המערביתורצועת עזה מחוברים טריטוריאלית, ובמקביל צריכה להיות הכרה של המדינה הפלסטינית העתידית “בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית בגבולות בטוחים”. לצד דברים אלה, היא הודתה שהיו קיימים בעבר ביטויים של גישה אנטי-יהודית ואנטישמית בתוך איחוד הכנסיות. הכומר דיוויד גיליאונו, חבר בכיר באיחוד בכנסיות, לא שלל בשיחה עם סוכנות הידיעות הקנדית CP את העובדה שבחלק מהצעות ההחלטה מופיעים ביטויים העשויים להיחשב אנטישמיים ופוגעים בקהילה היהודית, אך לדבריו מרגע שהן הועלו חייב הארגון לקיים דיון בעניינן.

אין זו הפעם הראשונה שארגונים קנדיים דנים בהחלטות להטיל חרם על ישראל. איגוד העובדים הגדול ביותר באונטריו (CUPE Ontario), המייצג כ- 200 אלף עובדים, קיבל השנה החלטה הקוראת לאוניברסיטאות באונטריו לא לשתף פעולה עם אוניברסיטאות ישראליות בתחומי מחקר העשויים לסייע לצבא הישראלי. “קמפיין האפרטהייד” ו”החרם על ישראל” הולך וצובר תאוצה בזירה הבינלאומית וניתן למצוא לו הדים במדינות נוספות דוגמת בריטניה, נורבגיה ועוד. במסייעים לשיווקו של הקמפיין ניתן למצוא רשימה ארוכה של ארגונים ישראליים, חלקם מגדירים עצמם ארגוני זכויות אדם, הרואים בחרם אמצעי יעיל לשינוי המדיניות הישראלית.

תגובתה של ישראל הרשמית לקמפיין האפרטהייד נדמית כחיוורת. יש הגורסים כי עימות חזיתי עם הקמפיין יעניק לו משנה תנופה ואחרים סבורים כי הדרך ההסברתית המועדפת היא קמפיין מיתוג חדש, אשר יחשוף את ההיבטים החיוביים של ישראל בתחומי המדע, הכלכלה ועוד. עיקר הפעילות הישראלית מתמקדת בניסיונות – לא תמיד בהצלחה – לסיכול יוזמות מעין אלה כאשר הן מבשילות לאיום של ממש. לעיתים ניסיונות אלה מאחרים את הרכבת.

ישראל שוגה קשות באסטרטגיית ההסברה שהיא נוקטת. היא חייבת להתמודד אחת לאחת עם הטענות שמושמעות נגדה ולאמץ מדיניות המנהלת במגננה ובמתקפה את המערכה בזירת התקשורת המודרנית, בה האינטרנט ומאגרי המידע הגלויים הם כלי מרכזי לפעולה. במסגרת תגובת הנגד, על ישראל להסיר את הכפפות ולחשוף את המניעים האמיתיים (המוסווים והגלויים) העומדים מאחורי יוזמי “קמפיין האפרטהייד” ולהציג את הצביעות בגישתם המזדהה דווקא עם האוניברסיטאות הפלסטיניות, המהוות חממה גלויה לארגוני הטרור.