עבור לתוכן העמוד
Menu

ביקורו של מובארק בוושינגטון והשלכותיו על הזירה המזרח תיכונית

למרות שעיקר תשומת הלב התקשורתית במהלך ביקורו בוושינגטון של נשיא מצרים, חוסני מובארק, הופנתה כלפי חידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים, המשמעות העיקרית של הביקור הייתה חימום היחסים בין מצרים לארצות הברית. אובמה מבין כעת טוב יותר את בעיותיה של מצרים, ומובארק מגלה כעת יותר אמון ביכולתו של אובמה לטפל בבעיות המזרח התיכון.  ההתחממות ביחסי מצרים-ארצות הברית […]


למרות שעיקר תשומת הלב התקשורתית במהלך ביקורו בוושינגטון של נשיא מצרים, חוסני מובארק, הופנתה כלפי חידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים, המשמעות העיקרית של הביקור הייתה חימום היחסים בין מצרים לארצות הברית. אובמה מבין כעת טוב יותר את בעיותיה של מצרים, ומובארק מגלה כעת יותר אמון ביכולתו של אובמה לטפל בבעיות המזרח התיכון. 

ההתחממות ביחסי מצרים-ארצות הברית לאחר בחירת אובמה

במהלך ביקורו בוושינגטון בשבוע שעבר של נשיא מצרים, חוסני מובארק, עיקר תשומת הלב התקשורתית התמקדה באפשרות חידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. נראה שזו הייתה כוונת שני הצדדים. הסוגיות המרכזיות שעימן מתמודדת מצרים כמעט ולא הוזכרו.

למעשה, המשמעות העיקרית של הביקור הייתה חימום היחסים בין מצרים לארצות הברית אחרי מספר שנים של “קרירות” מביכה. בזמנו, המתח נבע מהחלטתם של הנשיא בוש ושרת החוץ שלו, קונדוליסה רייס, לפעול לקידום הדמוקרטיה במזרח התיכון. על מובארק הופעלו לחצים כבדים לקידום זכויות האדם וקיום בחירות חופשיות ופתוחות. ברגע של חולשה, מובארק אכן אפשר לערוך בחירות חופשיות לפרלמנט בנובמבר 2005. התוצאה הייתה בחירתם של 88 צירים –  20% מהרכב הפרלמנט הנוכחי – המזוהים עם האחים המוסלמים. אפילו ארצות הברית נחרדה ממה שעוללה, אולם הדבר לא מנע ממנה להמשיך ללחוץ על מובארק. הקונגרס קיצץ 100 מיליון דולר מהסיוע למצרים והקציב 50 מיליון דולר למימון פעילותם של ארגונים בלתי ממשלתיים לקידום זכויות האדם. מובארק נפגע עמוקות, ומאז 2004 נמנע מלבקר בארצות הברית. עם זאת, היחסים האסטרטגיים הכה חשובים לשתי המדינות נמשכו כרגיל, בעיקר בצורת דיאלוג דיסקרטי ביחס להתמודדות מול איראן, המאבק בטרור והתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים.

ברק אובמה שינה את המסגרת. הוא בחר בקהיר כבמה לנאום הפיוס ההיסטורי שלו עם העולם המוסלמי, נועד עם מובארק במסגרת מפגש ה- G8 באיטליה בחודש שעבר, והזמינו בחמימות לביקור מתוקשר בוושינגטון. למרות פגרת הקיץ, מובארק נועד עם כל הצמרת האמריקאית: הנשיא אובמה, סגן הנשיא, ג’ו ביידן, שרת החוץ, הילרי קלינטון, היועץ לביטחון לאומי, ג’יימס ג’ונס, ראש הסי.אי. איי., דניס בלייר. בנוסף, הנשיא המצרי קיים מפגש עם נציגי הארגונים היהודיים, כפי שנהג לעשות בעבר, כדי להסביר את מדיניותו כלפי ישראל.

אחרי הפגישה עם אובמה, אמר מובארק כי נאומו של הנשיא האמריקאי בקהיר הסיר את כל הספקות לגבי מדיניותה של ארצות הברית מול העולם המוסלמי.  בכך הוא העניק לאובמה קבל עם ועדה את תמיכתה של מצרים וסתם את הגולל על “התקופה הקרירה” בין שתי המדינות. יוזכר כי בנאומו של אובמה בקהיר הוקדשה התייחסות מועטה לסוגיות הדמוקרטיה וזכויות האדם, מה שהתקבל בברכה על ידי שליטי ערב, ומובארק במיוחד.

המסרים הכפולים של מצרים ביחס לאיראן

בהתאם לדיווחים בתקשורת הערבית, מובארק דן עם מארחיו האמריקאים בהיבטים השונים של הסוגיות המרכזיות באזור. מדובר בעיקר בתוקפנות האיראנית ובמצב בסודאן ובסומליה, המהווים סיכון ליציבות במזרח התיכון, ובפרט במצרים. מצרים חוששת כי כוונתו של אובמה לקיים דיאלוג עם איראן עלולה להחליש את כוח עמידתם של מדינות המפרץ והמחנה המתון בעולם הערבי. מצרים נמצאת על הכוונת של ארגוני הטרור למיניהם ולכן התיאום המודיעיני עם ארצות הברית חיוני עבורה. יש לזכור את חשיבותה של תעלת סואץ, בה עוברות אוניות הקרב ונושאות המטוסים של ארצות הברית ומעצמות אחרות בדרכן למפרץ הפרסי. בחודש שעבר, פורסם כי גם צוללת וסטילים של ישראל עברו בתעלת סואץ. הדיווח העיד על הדיאלוג המתנהל בין ישראל, מצרים וארצות הברית בקשר לאיום האיראני והצורך להיערך לקראתו. עם זאת, יש לשים לב להודעתו של מובארק כי מצרים איננה חלק מן המטריה האמריקאית מול איראן, תוך שהוא מדגיש כי מצרים לא תסכים להצבת כוחות זרים או כלי נשק בשטחה. מצרים עומדת אמנם בראש המחנה הערבי המתון נגד איראן, אך בפני דעת הקהל הערבית, היא מעדיפה לשדר מסרים עמומים ואפילו סותרים. זו דרכו של המזרח התיכון.

המצב החמור במצרים לקראת מערכת הבחירות לפרלמנט ולנשיאות

על פי מקורות ערביים, הרפורמות החברתיות והכלכליות הדרושות לשיפור המצב במצרים תפסו חלק נכבד בשיחתם של מובארק ואובמה. מובארק פרס בפני אובמה את הבעיות הקשות העומדות בפני מצרים לקראת הבחירות לפרלמנט בשנה הבאה והבחירות לנשיאות ב- 2011. בהתאם לדו”ח האחרון של “תכנית האו”ם לפיתוח”, אשר פורסם לפני מספר שבועות, 41% מתושבי מצרים נמצאים מתחת לקו העוני (שני דולרים ליום), ו- 12% חולים במחלת הפטיטיס C. אחוז הבערות נע בסביבות ה- 40 והאבטלה האמיתית עומדת על שיעור של כ-25%. אלה הן הבעיות הקריטיות עמן מתמודד מובארק. הוא מבין היטב שקיום הבחירות בתנאים אלה יכול להביא להפגנות ומהומות קשות. בשנתיים האחרונות, התקיימו במצרים עשרות שביתות והמשטר נאלץ לבצע מספר רפורמות ולהעלות משכורות. כדי להשיג את הכספים הדרושים, ביטלה ממשלת מצרים סובסידיות למוצרים חיוניים, מה שהביא לעליה במחיריהם, בעיקר של הלחם. התוצאה הייתה משבר חמור עוד יותר.

למעשה, מערכת הבחירות כבר החלה עם הכרזתה של תנועת האופוזיציה “כפאיה” כי תחרים את הבחירות בטענה כי “בלתי אפשרי שתהיינה חופשיות”. “כפאיה” אף פתחה במגעים עם מפלגות האופוזיציה במטרה לשכנען להצטרף לחרם. במקביל, ממשלת מצרים פועלת להחליש את תנועת האחים המוסלמים הנחשבת לכוח האופוזיציה המרכזי. מאות מפעילי האחים המוסלמים, לרבות כמה מן הבכירים, נעצרו בחודשים האחרונים במטרה למנוע את התארגנות התנועה לקראת הבחירות.

פרישתו הצפויה של מובארק ושאלת הירושה

השנה מלאו למובארק 81 שנים. הוא מכהן כנשיא כבר 28 שנים. למרות שלא ידוע על בעיות בריאות משמעותיות מהן הוא סובל, אותות העייפות ניכרים על פניו. על פי מקורביו, נשיאמצרים גם ספג מכה מוראלית חריפה בעקבות מותו הפתאומי של נכדו בן ה- 12.

ספק רב, איפוא, אם מובארק יציג את עצמו לכהונה נוספת בבחירות ב-2011. יתכן מאד שיפרוש קודם הזמן מתפקידו, והבחירות לנשיאות תתקיימנה במועד סמוך לבחירות לפרלמנט בשנה הבאה. אפשרות נוספת שנדונה היא הקדמת הבחירות לפרלמנט. מובארק רוצה להפקיד את מצרים בידיו של איש האמון עליו ומבלי להיגרר להרפתקה של בחירות הפתוחות לכל מועמד, אשר יכולה להסתיים באסון כגון בחירת איש אופוזיציה חסר אחריות או אפילו השתלטות של האחים המוסלמים. מצבים כאלה יכולים להביא להתערבות הצבא ולכאוס במצרים ובכל האזור. לפיכך, מובארק החליט להכין את בנו גמאל בן ה- 47 לרשת את מקומו. הוא מינה אותו לתפקיד בכיר ובעל השפעה במפלגת השלטון – ראש הוועדה המדינית – ואף קידם ב- 2007 שינוי בחוקה שיאפשר לגמאל להתמנות למועמד יחיד מטעם המפלגה. מובארק עצמו מסרב להודות שזו כוונתו, אך כל פעולותיו מצביעות על כך בבירור. התקשורת מרבה לדון גם במועמדות אפשרית של עומר סלימאן, ראש המודיעין המצרי המכהן בדרג של שר והמקורב מאד למובארק. הבעיה היא שעל פי החוקה, סלימאן אינו יכול להגיש את מועמדותו אלא אם כן יתמנה קודם למשרה בכירה באחד מן המוסדות העליונים של המפלגה, מה שנראה בשלב זה כבלתי סביר.

ראוי לציין כי גמאל מובארק הצטרף לביקורו של אביו בוושינגטון, ככל הנראה כדי לרכוש ניסיון ולהכיר את קובעי המדיניות בבירה האמריקאית. בימים האחרונים, פתח גמאל בדיאלוג עם הנוער המצרי באמצעות האינטרנט, ממש כפי שעשה אובמה בזמנו. זמר מצרי ידוע פרסם שיר התומך בגמאל תחת הכותרת “מדוע לא ימשול ומדוע לא יחזיק ברסן השלטון”. כך נשמעת אחת משורות השיר: “גמאל מובארק נשיא בן נשיא, אל תאזינו לרכילות על מעבר השלטון בירושה…”.

אין סיכוי לקדם הסכם ישראלי-פלסטיני בתנאים הנוכחיים

כאמור, הסיקור התקשורתי סביב ביקור מובארק בוושינגטון התמקד בנושא הישראלי-פלסטיני. מובארק אמר בראיונות לתקשורת לקראת הגיעו לוושינגטון וגם במסיבת העיתונאים הקצרה עם אובמה כי הוא מתנגד ליישום צעדי נורמליזציה מצד מדינות ערב בטרם תחול התקדמות במו”מ לשלום והקפאה של ההתנחלויות. הוא הזהיר כי לעמי ערב נמאס  מהתארכות הבעיה הפלסטינית וכי היעדר פתרון יגרור אלימות נוספת. אובמה, מצידו, שיבח את צעדיה של ישראל להסרת המאחזים הבלתי חוקיים וסילוק המחסומים בגדה המערבית, והדגיש כי יש צורך במנהיגות אמיצה לא רק בישראל ואצל הפלסטינים, אלא גם במדינות ערב.

גם אם תגובותיהם של מובארק ואובמה היו צפויות,שניהם יודעים היטב כי אין שום סיכוי לקדם הסכם שלום ישראלי-פלסטיני כל עוד רצועת עזה נשלטת על ידי החמאס והרשות הפלסטינית שולטת על מחצית מהעם הפלסטיני. הם גם יודעים שישראל לא תקבל תכתיבים, לא מאובמה ולא ממדינות ערב באמצעות “היוזמה הערבית”. דוברו של מובארק אמר כי אובמה מתכונן להציג תוכנית שלום בנאומו באו”ם בחודש ספטמבר, אך דובר משרד החוץ האמריקאי הכחיש זאת. יחד עם זאת, סביר להניח שאובמה יתייחס בדבריו למסגרת כללית של פתרון.

למובארק אין אשליות ביחס לסיכויי השגת הסדר בין ישראל לפלסטינים בתנאים הנוכחיים. זו הסיבה שמצרים עושה מאמץ עליון כדי להביא לפיוס בין הפתח לחמאס, מאמץ הנמשך כבר שנה וחצי ללא תוצאות. למצרים יש אינטרס להוכיח כי עדיין יש לה השפעה במזרח התיכון, בטח כשמדובר בסוגיה הקשורה ישירות לביטחונה. בסוף השבוע האחרון, ביקרה משלחת בראשות מחמד אבראהים, סגנו של עומר סלימאן, ברמאללה ובדמשק לשיחות עם ראשי פתח וחמאס לקראת מפגש עם משלחות שני הארגונים האמור להתקיים ב- 25 באוגוסט בקהיר.

מצרים ממשיכה גם במאמציה לתווך בין ישראל לחמאס בנשוא שחרורו של גלעד שליט, בינתיים גם כן ללא תוצאות. היא אף נאלצה להסכים להתערבותו של מתווך גרמני בתקווה שיסייע להביא לפתרון בהקדם. פרשנים טוענים כי זו עדות לפיחות בהשפעתה של מצרים, אולם יש לזכור כי הכוחות הרדיקלים הפועלים באזור – איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס – אינם נענים לקודים המדיניים שהיו מקובלים בעבר ומגלים עקשנות בלתי הגיונית, אפילו במחיר של פגיעה באזרחיהם, כמו ברצועת עזה. יש לזכור כי מצרים גם הגבירה את הפיקוח על גבולה עם רצועת עזה וצמצמה במידה מסוימת את הברחות הנשק.

סיכום

ביקורו של מובארק בוושינגטון היה עמוס בתכנים. רק חלק קטן מאד דלף משיחותיו עם הבכירים האמריקאים. מה שחשוב הוא הידוק היחסים הבילטראליים בין שתי המדינות. אובמה מבין כעת הרבה יותר טוב את בעיותיה של מצרים, ומובארק מגלה כעת יותר אמון ביכולתו של אובמה לטפל בבעיות המזרח התיכון. בהתחשב בעובדה שמצרים היא הגדולה במדינות ערב, בעלת הצבא הערבי הגדול ביותר ואשר מנהלת יחסי שלום עם ישראל, יש לביקור זה ערך רב לגבי ההתפתחויות הקרובות באזור.