עבור לתוכן העמוד
Menu

עדויות החיילים ל”שוברים שתיקה” – הכצעקתה?

הפולמוס הציבורי בעניין עדויות החיילים האנונימיות ל”שוברים שתיקה” מלמד כי רק מתי מעט באמת קראו את העדויות במלואן. העדויות מציגות היערכות למצב של מלחמה השונה ממצב של ביטחון שוטף בשטחים כלקח ממלחמת לבנון השנייה, מעידות על מוסר הלחימה של צה”ל ויש בהן גם טענות (להבדיל משמועות) בדבר חשד להפרת דיני הלחימה במספר אירועים בודדים ומקומיים, שאין מקורם […]

הפולמוס הציבורי בעניין עדויות החיילים האנונימיות ל”שוברים שתיקה” מלמד כי רק מתי מעט באמת קראו את העדויות במלואן. העדויות מציגות היערכות למצב של מלחמה השונה ממצב של ביטחון שוטף בשטחים כלקח ממלחמת לבנון השנייה, מעידות על מוסר הלחימה של צה”ל ויש בהן גם טענות (להבדיל משמועות) בדבר חשד להפרת דיני הלחימה במספר אירועים בודדים ומקומיים, שאין מקורם בהנחיות מדרגי הפיקוד הבכירים, ואשר דורשים בדיקה יסודית של צה”ל.

ב- 14 ביולי, 2009, פרסם ארגון “שוברים שתיקה” עדויות של 30 חיילים אנונימיים המתארים את ההתרחשויות מזווית ראייתם במהלך מבצע “עופרת יצוקה” (27 בדצמבר, 2008 – 18 בינואר, 2009).

הפרסום גרר הדים נרחבים בישראל ובעולם. בהודעה שפרסמה, מתייחסת “האגודה לזכויות האזרח” ל”עדויות” החיילים כ”ראיות”, בציינה כי “העדויות שפרסם ארגון “שוברים שתיקה” מתווספות לשורה ארוכה של ראיות הנוגעות לפגיעה באזרחים במהלך “עופרת יצוקה”. האגודה מוסיפה ומאשימה את ישראל בטיוח של החשדות לביצוע פשעי מלחמה במהלך המבצע. “למרות הדיווחים החוזרים ממקורות שונים, ישראל עומדת עד היום בסירובה העיקש לקיים חקירה עצמאית ואמינה של הלחימה בעזה במהלך המבצע, ואף מסרבת לשתף פעולה עם ועדת גולדסטון שמינה האו”ם. התגובה של דובר צה”ל מעוררת חשש כי גם במקרה זה, במקום לחקור בצורה יסודית את העדויות המדאיגות, יימשכו ההכחשות”, נאמר בהודעתה. עוד מציינת האגודה לזכויות האזרח כי “כאשר חיילים, אשר לחמו בעצמם במבצע “עופרת יצוקה”, מדווחים על נהלים בעייתיים ובלתי חוקיים לכאורה, ראוי לצפות מהצבא להתייחסות עניינית, ולא השתלחות מיותרת”.

בצה”ל הביעו צער על פרסום דו”ח המכיל עדויות אנונימיות וכלליות “מבלי לבדוק את פרטיהן או מהימנותן ומבלי לאפשר לצה”ל, בהגינות מינימאלית, את האפשרות לבדוק את הדברים ולהגיב להם טרם הפרסום. זאת, תוך הטלת דופי בצה”ל ובמפקדיו והוצאת דיבתם רעה”. דובר צה”ל קרא לארגון “שוברים שתיקה” לעודד את מוסרי העדויות “לשבור את שתיקתם” ולהעלות תלונות ספציפיות על מנת שניתן יהיה להתמודד עם הטענות באופן הולם ולחקור אותן במידת הצורך, ולא “להתחבא” מאחורי עדויות אנונימיות וכלליות הנעדרות פרטים מזהים כמו דרגה, אות ראשונה של השם, גדוד, מקום ותאריך. “לא ניתן לבצע על בסיס העדויות בדיקה פרטנית שתאפשר חקירה, אישור או הפרכה של הדברים”, אמר דובר צה”ל, וציין כי “מעדויות שפורסמו, כולל בדו”ח זה, ומתחקירי הקרבות עולה בבירור כי חיילי צה”ל נהגו לפי דיני הלחימה שבמשפט הבינלאומי וההוראות, למרות מורכבות הלחימה”.

הפולמוס בעניין העדויות נמשך ביתר שאת באמצעי התקשורת בדיונים ובויכוחים בין המחנות השונים. מניתוח טענות הצדדים, כפי שצוטטו בתקשורת, ניכר כי רק מעטים מבין המתפלמסים אכן קראו את בדקדקנות את כל עדויות החיילים. על מנת להקל על הציבור יוצגו להלן עיקרי העדויות בחתך לנושאים (חלק בפרפראזה וחלק בציטוט מדויק). בנספח למאמר זה תובא תמצית העדויות, הכוללת את עיקרי דברי החיילים תוך הפנייה לעדויות המלאות, אותן מומלץ לקרוא בעיון באתר האינטרנט של “שוברים שתיקה”.

העדויות מציגות היערכות למצב של מלחמה השונה ממצב של ביטחון שוטף בשטחים כלקח ממלחמת לבנון השנייה, מעידות על מוסר הלחימה של צה”ל, ויש בהן גם טענות (להבדיל משמועות) בדבר חשד להפרת דיני הלחימה במספר אירועים בודדים ומקומיים, שאין מקורם בהנחיות מדרגי הפיקוד הבכירים, ואשר דורשים בדיקה יסודית של צה”ל.

טענות של החיילים על חשד לפשעי מלחמה והתנהגות בלתי הולמת

  • ירי לעבר אדם חשוד שהתקרב בלילה באופן חשוד לעמדת צה”ל מבלי שנורה לעברו ירי הרתעתי. הוא אותר במרחק של 150-200 מטר עם פנס בידו ואח”כ נעלם מקו הראייה והתגלה מחדש לפתע כאשר היה במרחק קרוב מאוד לעמדה (15-20). בירי שנפתח לעברו הוא נהרג.  בבוקר נשלח כלב לבדוק אם נשא חגורת נפץ או אמצעי לחימה, אך לא נמצא דבר.
  • אישה התקרבה באופן חשוד עם שק בידיה לעבר עמדת צה”ל. היא נקראה לעצור, אך המשיכה בדרכה גם כאשר נפתח לעברה ירי הרתעתי. כאשר המשיכה למרות כל האזהרות נורתה לעברה אש והיא נהרגה. הכוח עזב את המקום ולא ידוע אם נשאה עליה מטען נפץ.
  • ירי הרתעתי נפתח לעבר שתי נשים זקנות וילד קטן עם מזוודה כאשר התקרבו יותר מדי למבנה בו היה כוח צה”ל. הפלסטינים לא נפגעו.
  • מספר תושבים פלסטינים ששהו בזירת הלחימה נשלחו ל”משימות” ע”י חיילים. באחת מהן פלסטיני התבקש להיכנס לבית בו היו 3 מחבלים חמושים על מנת לשכנעם להסגיר את עצמם. משסירבו נורתה לעברם אש. הוא נשלח שוב ובסופו של דבר שכנע את המחבל האחרון שנותר בחיים להסגיר עצמו.
  • מספר תושבים פלסטינים שימשו מגן אנושי לחיילים וקיבלו הוראה מחיילים לפרוץ קירות עם פטישים.
  • היו חיילים שירו לעבר דודי שמש, שברו ארונות וכלי מטבח, ציירו על הקירות, קרעו מחברות וספרי לימוד, לא שמרו על היגיינה, ישבו על ספות בבתים, שברו בלטות כדי להכין שקי חול, השתמשו במזרונים ובשמיכות של הפלסטינים, דיברו בגסות רוח ובנימה בלתי מכובדת לגבי משימות הלחימה בפלסטינים.

דיווחי החיילים על מדיניות המפקדים לשמירה על מוסר לחימה ויישומה בפועל

  • ההנחיה הייתה – אם נתקלים באזרחים שולחים אותם לאזור מרוחק מזירת הלחימה. החיילים דיווחו בקשר על תנועתם של האזרחים על מנת למנוע פגיעה בהם ע”י כוחות אחרים.
  • ניתנה פקודה מפורשת לא לירות לעבר אנשים הנושאים דגלים לבנים.
  • לפני טיהור בית הוצאו ממנו התושבים. גברים נשלחו לחקירה ונשים וילדים נשלחו למקום מרוחק מאזור הלחימה.
  • משפחות רוכזו בבתים כדי למנוע פגיעה בהן במהלך הלחימה ואח”כ נשלחו לאזורים המרוחקים מזירת הלחימה.
  • בדיקת נשים בוצעה מבלי לחשוף את גופן (למעט רעלות) על ידי הצמדת הבגדים לגוף כדי לאתר אמצעי לחימה או חגורת נפץ.
  • זקן חולה סוכרת שנשאר בבית אליו נכנס כוח צה”ל קיבל טיפול רפואי ומזון.
  • היו תדרוכים של מפקדים על חשיבות אי הפגיעה באזרחים וברכוש בבתים אליהם נכנסו הכוחות וכן ניתנה פקודה האוסרת על שינה במיטות של הפלסטינים.
  • מפקד הורה לחיילים לא לשבת על הספות בבית בו התמקם הכוח.
  • חיילי מילואים ניקו את הבתים אליהם נכנסו ושמרו על הריהוט.
  • מפקדים ביצעו “מסדרי בושה” כדי למנוע ביזה.
  • כוח צה”ל שהיה בבית פלסטיני ניקה אותו והשאיר ערימה של אוכל צבאי בקופסאות שימורים למשפחה הפלסטינית כאשר עזב.

 

הסיבות להריסת בתים ולחישוף שטחים

  • בתים נהרסו ע”י צה”ל מהסיבות הבאות: הבית שלט באש ובתצפית על עמדת צה”ל או הסתיר קווי ראייה, חשש לקיומן של מנהרות לתקיפת הכוחות או לחטיפת חיילים, מידע מודיעיני, הבית שימש לירי לעבר ישראל או הכוחות, הבית היה ממולכד.
  • שטחים פתוחים ופרדסים חושפו ע”י צה”ל מהסיבות הבאות: פתיחת צירי תנועה לצה”ל שאינם חשודים במיקוש, הקמת סוללות עפר להגנה על הכוחות, מניעת מקום מסתור לחוליות הקסאמים, הענקת יתרון לכוחות של תצפית ואש, חשד להימצאות מחבלים במקום, הותרת אזור הסמוך לגבול עם ישראל (בעומק של 200 מטר) נקי מתכסית עבור “היום שאחרי” כדי למנוע מסתור למחבלים.
  • הריסת בתים או חישוף דרשה אישור של החטיבה והיא בוצעה על בסיס ציון במפה של המקום המיועד להריסה.

המניע לשימוש בפצצות המכילות ספוגיות זרחן

שימוש בפצצות המכילות ספוגיות זרחן נעשה כדי להצית בתים שהיו חשודים כממולכדים ו/או משמשים מקום לשיגור קסאמים ועל מנת לוודא את התפוצצות כל התחמושת והנשק שהיו בהם.

הוראות פתיחה באש במבצע “עופרת יצוקה”

  • מפקדים הדגישו בתדרוכים את המשמעות של יציאה למלחמה ואת ההבדלים בין מלחמה לבין מציאות של בטחון שוטף כפי שהחיילים מכירים באיו”ש.
  • ניתנה הוראה לירות לעבר כל גורם העובר את “קו האדום” באופן חשוד ועליו נשק. “קו אדום” הוגדר כאזור הקרוב מאוד לעמדות צה”ל (מספר עשרות מטרים לפני העמדה) המהווה טווח יעיל לפגיעה של אש נק”ל או חגורת נפץ בכוח.
  • ניתנה הנחיה לירות ירי הרתעתי לעבר כלי רכב המתקרבים לעמדות צה”ל באופן חשוד.
  • בעת ירי לעבר כוחות צה”ל הכוחות השיבו אש לעבר נקודות חשודות.
  • ירי פגזי טנק בוצע לעבר בתים שלגביהם היו התרעות או שדווח על ירי מעברם לכיוון כוחות צה”ל
  • הנחיות הפתיחה באש ביום היו מחמירות יותר לעומת הלילה לאור אפשרות הזיהוי הטובה יותר באור יום.
  • לא ניתנה פקודה לירות לעבר אזרחים.
  • ההנחיה הייתה לא לירות לעבר אנשים הנושאים דגלים לבנים.
  • כניסת כוחות לבתים חשודים בוצעה באש בהתאם לפקודות. באחד המקרים פרץ כוח צה”ל דלת של בית ומפקד הכוח ירה מספר כדורים לתוכו כדי בעת הכניסה, אשר פגעו והרגו תושב פלסטיני אשר התחבא מתחת למדרגות במקום הנמצא ממול הדלת שנפרצה. לאחר מקרה זה שונו הוראות הפתיחה באש והחיילים קיבלו פקודה לסרוק ולהימנע ככל האפשר מפתיחה באש בכניסה לבתים. במקרים אחרים דווח על כניסה באש לבתים חשודים.
  • ניתנה הנחיה לבצע ירי הרתעתי או לשם ניסוי כלים לעבר בתים בלתי מאוכלסים.
  • כוחות צה”ל לא ביצעו ירי בהפסקות הומניטאריות.
  • ניתנה הנחיה לירות לעבר שטחים מתים לפני כניסת כוחות אליהם בעת תנועה מבצעית על מנת לוודא אי הימצאות אויב (לדוגמה – עיקול בכביש המסתיר שדה ראייה).
  • בוצע ירי מרגמות 120 מ”מ ממוחשבות בעלות כושר דיוק גבוה לעבר חוליות קסאם בשטחים פתוחים ועירוניים גם בשל היעדר יכולת להפנות את חיל האוויר לתקיפה על כל שיגור קסאם. לאחר שיגור פצצות המרגמה התקבלו דיווחים מתצפיתנים על הפגיעות בחוליות הקסאמים.
  • שיגור פצצות מרגמה בקוטר 60 מ”מ בוצע לעבר מקומות המיועדים לטיהור, מקומות שבוודאות לא היה שם אף אחד, וזאת בטווחים של 200-300 מטרים הנחשבים ככלל למדויקים בשימוש במרגמה.
  • זיהוי מחבלים חמושים/תצפיתנים (בשטח, בבתים או על גגות) בוצע באמצעות תצפיות יום ולילה (תרמיות), המידע היה מועבר לדרג ממונה לבדיקה אם קיימים במקום אזרחים (לעיתים נשלח מזל”ט, לעיתים כוח חי”ר) ובעקבות הערכת מצב ניתן אישור לתקיפה. תצפיתנים הוגדרו ע”י המפקדים כחלק מהכוח הלוחם של האויב ויעד לגיטימי.
  • שיטת הפעולה בשטח הבנוי הייתה כיבוש שטח מסוים ואח”כ טיהורו, תפיסת עמדות ובלילה יציאה לפעילות יזומה בשכונות שנכבשו והשתלטות על בתים ומקומות ממוקדים שנהרסו קודם לכן.

מטרות המבצע ותדרוכים לקראת הלחימה

  • למנוע ירי קסאם לעבר ישראל.
  • לתת מכה קשה לחמאס ולארגוני הטרור באמצעות פגיעה נרחבת בכוח הלוחם.
  • ליצור תנאים למשא ומתן להביא את גלעד שליט.
  • ביתור רצועת עזה למנוע העברת אמצעי לחימה וכוחות חמאס לעיר עזה לקראת אפשרות לכיבושה.
  • הפעלת עוצמת אש גדולה כיוון שחסר מרכיב ההפתעה בפעולת צה”ל ברצועה.
  • הקפדה רבה על שמירה על חיי הלוחמים ובין היתר ניתנו הנחיות מחמירות למנוע חטיפת חיילים.
  • הכנה נפשית של הכוחות למצב של מלחמה.
  • תדרוך בהתרעות על כוונות פיגוע וכן בשימוש של ארגוני הטרור בתשתית אזרחית לשם הסוואה.

שיטות הלחימה של חמאס וארגוני הטרור

  • ירי מתוך בתים, הסתרת חומרי נפץ ואמצעי לחימה בבתים, מלכוד בתים.
  • הטמנת מטעני נפץ.
  • ירי לעבר כוחות צה”ל גם מתוך בתי ספר ובתי חולים.
  • שיגור פצצות מרגמה לעבר אזורי אוכלוסייה פלסטיניים בהם התמקמו כוחות צה”ל וגם לעבר בתים אותם תפס צה”ל.
  • כוונות לביצוע פיגועי התאבדות ע”י נשים.
  • היו התרעות על אנשים הנושאים מטעני נפץ ומחזיקים דגלים לבנים לשם הטעייה.

דיווחי החיילים על שמועות בלתי מבוססות והלך רוח

  • ביזה.
  • הריסת בתים “ללא הפללה”.
  • מחיקת שכונות שלמות ללא סיבה המצדיקה זאת.
  • שימוש בפצצות המכילות ספוגיות זרחן ללא צורך מבצעי.
  • תקיפת מסגד ע”י מסוק ללא סיבה מבצעית הנראית לעין.

גישה ברוטאלית של המפקדים בתדרוכים לחיילים.