עבור לתוכן העמוד
Menu

מדוע נוכחותה של ישראל בשטחים עדיין נקראת “כיבוש”?

  לעיתים קרובות, נעשה במונח “כיבוש” שימוש פוליטי, בהתעלם ממשמעותו הכללית או המשפטית. בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מנוצל המונח “כיבוש” לקידום הטענה לפיה ישראל נושאת באחריות לרווחתם של הפלסטינים, במקביל להגבלת או הכחשת זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני הטרור הפלסטיני ופטירת הצד הפלסטיני מאחריות למעשיו והשלכותיהם. בלוג זה הינו תקציר מתוך המאמר הבא: Why Is […]

 

לעיתים קרובות, נעשה במונח “כיבוש” שימוש פוליטי, בהתעלם ממשמעותו הכללית או המשפטית. בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מנוצל המונח “כיבוש” לקידום הטענה לפיה ישראל נושאת באחריות לרווחתם של הפלסטינים, במקביל להגבלת או הכחשת זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני הטרור הפלסטיני ופטירת הצד הפלסטיני מאחריות למעשיו והשלכותיהם.

בלוג זה הינו תקציר מתוך המאמר הבא: Why Is Israel’s Presence in the Territories Still Called “Occupation”? J

כאשר כוח חמוש תופס טריטוריה הנמצאת מעבר לגבולותיו הלאומיים, המונח “כיבוש” עולה מיד בראש. עם זאת, לא כל המצבים העובדתיים עליהם אנו חושבים בדרך כלל כ”כיבוש” מתאימים להיקפו המצומצם של המונח “כיבוש”, כפי שהוא מוגדר במשפט הבינלאומי. לא כל סיטואציה הנתפסת בעינינו כ”כיבוש” אכן נתונה תחת המשפט הבינלאומי, אשר מפקח על פעולת הכיבוש ומטיל מגבלות על הכוח הכובש.

לעיתים קרובות, נעשה במונח “כיבוש” שימוש פוליטי, בהתעלם ממשמעותו הכללית או המשפטית. השימוש במונח “כיבוש” במסגרת רטוריקה פוליטית מצמצם מצבים מורכבים בהם מתחרים ביניהם טיעונים וזכויות שונים, לקטגוריות קבועות מראש של “צודק” ו”לא צודק”. במונח “כיבוש” נעשה שימוש בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני על מנת לקדם את הטענה לפיה ישראל נושאת באחריות הסופית לרווחתם של הפלסטינים, במקביל להגבלת או הכחשת זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני הטרור הפלסטיני ופטירת הצד הפלסטיני מאחריות למעשיו והשלכותיהם. המונח “כיבוש” גם משמש כחלק מהמתקפה הכללית על הלגיטימציה של ישראל, במסגרת נרטיב גיאו-פוליטי שאין לו הרבה קשר למעמדה של ישראל ככובשת בהתאם למשפט הבינלאומי.

עיראק נכבשה על ידי כוחות הקואליציה מאביב 2003 ועד ה- 28 ביוני, 2004, אז נמסרה האחריות לממשלה העיראקית הזמנית. כוחות הקואליציה נשארו בעיראק, אך עיראק כבר לא נחשבה לשטח כבוש. אם מסירת האחריות לממשלה הזמנית הביאה לסיום הכיבוש בעיראק, האם אין הדבר תקף גם לגבי מסירת האחריות לרשות הפלסטינית מידיה של ישראל?

בהתאם להסכם שנחתם בין ישראל לארגון אש”ף ב- 28 בספטמבר, 1995, נראה כי לפחות אותם אזורים שהועברו לשליטתה של הרשות הפלסטינית, אשר מהם הסיגה ישראל את כוחותיה הצבאיים, לא יוכלו עוד להיקרא “שטחים כבושים”. יתרה מזאת, מאחר שהצדדים אישרו והסדירו בהסכם את המשך נוכחותם של כוחות צה”ל באזור, אין לראות עוד בנוכחות הישראלית כיבוש.

נסיגתם המלאה של האוכלוסיה האזרחית וכוחות הצבא של ישראל מרצועת עזה, אשר הביאה בעקבותיה לסילוק הרשות הפלסטינית ולהשתלטות ממשלת החמאס על האזור, נראתה כעדות ברורה לסיום הכיבוש הישראלי של עזה. למרבה הצער, למרות שעזה אינה נתונה עוד למרותו של צבא עוין, ועל אף היעדר גורם שליטה החיוני כדי לספק שירותים ממשלתיים הנדרשים מכוח כובש, עדיין נשמעת הטענה כי ישראל היא עודנה הכוח הכובש בעזה.

עו”ד אבינועם שרון הינו בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. שרון שירת בצה”ל כפרקליט צבאי בדרגת סגן אלוף.