עבור לתוכן העמוד
Menu

חשיבות המאבק על ההיסטוריה בסכסוך הישראלי-פלסטיני

המערכה על דברי הימים היא אחת הזירות העיקריות בסכסוך בין ישראל לפלסטינים. מערכת הביטחון הישראלית חייבת להגיב מיידית ובפרוטרוט על דו"חות ארגוני זכויות האדם על מנת שלא להותיר בידי אחרים את מלאכת כתיבת ההיסטוריה בהתאם לאג'נדה המנחה אותם.    לסכסוך בין ישראל לפלסטינים פנים רבות. אחת מהן היא המערכה על דברי הימים. לכתיבת ההיסטוריה, כפי […]

המערכה על דברי הימים היא אחת הזירות העיקריות בסכסוך בין ישראל לפלסטינים. מערכת הביטחון הישראלית חייבת להגיב מיידית ובפרוטרוט על דו"חות ארגוני זכויות האדם על מנת שלא להותיר בידי אחרים את מלאכת כתיבת ההיסטוריה בהתאם לאג'נדה המנחה אותם.   

לסכסוך בין ישראל לפלסטינים פנים רבות. אחת מהן היא המערכה על דברי הימים. לכתיבת ההיסטוריה, כפי שהצגתי במאמרים קודמים בבלוג, חשיבות עליונה, והיא יוצרת לגיטימציה מדינית או שוללת אותה. הדו"ח השנתי שפרסם לאחרונה ארגון אמנסטי ממחיש היטב סוגיה זו. במאמר הנוכחי אעסוק הפעם רק בפסקה אחת בלבד, המגלמת בתוכה משמעויות רבות על הבנת המציאות, דרך הצגתה והמטרות הפוליטיות העומדות מאחוריה.

בדו"ח מציין ארגון אמנסטי בפרק העוסק בישראל, כי "הפסקת אש עליה סוכם ב[חודש] יוני [2008] בין ישראל והקבוצות הפלסטיניות החמושות בעזה החזיקה מעמד ארבעה וחצי חודשים, אך הופרה לאחר שכוחות ישראליים הרגו שישה פלסטינים חמושים בהתקפות אוויריות ובהתקפות נוספות ב- 4 בנובמבר".

אמנסטי מטיל באופן מלא את האחריות להפרת הפסקת האש (הבנות ה"רגיעה" – תהדיאה) על ישראל, ומעמדה זו משתמע כי פתיחת המערכה הצבאית (מבצע "עופרת יצוקה") נגדחמאס כחודש וחצי לאחר מכן נעדרת לגיטימציה, שכן ישראל היא זו שאחראית לקריסת הרגיעה. את האירוע המכונן של הפרת הרגיעה רואה אמנסטי ב"הריגת שישה פלסטינים חמושים" ע"י צה"ל בהתקפות שונות, ושוב במשתמע ללא כל הצדקה.

מי הגורם האחראי לסיום הרגיעה?

ע"פ נתוני מרכז המידע למודיעין ולטרור (www.terrorism-info.org.il), מתחילת הרגיעה (18 ביוני, 2008) ועד ה- 4 בנובמבר, 2008, שוגרו מרצועת עזה 20 רקטות ו- 18 פצצות מרגמה לעבר יעדים ישראליים. בכל ששת חודשי הרגיעה, נורו כ- 215 רקטות מסוגים שונים וכ- 150 פצצות מרגמה.

בליל 4-5 בנובמבר, 2008, פעל כוח צה"ל סמוך מאוד לגדר המערכת (250 מטר בתוך שטח רצועת עזה) כדי להרוס מנהרה שנחפרה תחת בית, ואשר ע"פ מידע מודיעני "נועדה לצורך חטיפת חיילים בטווח הזמן המיידי". בשיטת פעולה דומה ביצע חמאס ב-25 יוני, 2006, את חטיפת החייל גלעד שליט. בהודעה שפרסם דובר צה"ל (5 בנובמבר 2008), נמסר כי "הפעילות הלילה הייתה נקודתית ומוגבלת ונועדה להסיר איום מיידי וחמור שהציב ארגון החמאס" וכי היא כוונה "נגד הפרה בוטה של הרגיעה בעצם חפירתה של מנהרה התקפית לצורך חטיפה סמוך מאוד לגדר". [1]

בפעולה ובאותו יום נהרגו הפלסטינים הבאים ברצועת עזה (ע"פ נתוני בצלם):

* עומר סלים ח'דר אל-עלמי – בן 20, תושב ח'אן-יונס, מחוז ח'אן יונס, נהרג ב-05.11.2008 בח'אן-יונס, מחוז ח'אן יונס, מירי טיל ממסוק. נהרג בעת שהשתתף בלחימה. פרטים נוספים: נהרג בעת שירה עם חמושים נוספים רקטות קסאם לעבר מעבר כיסופים.

* מוחמד עבדאללה מוחמד עווד – בן 26, תושב ח'אן-יונס, מחוז ח'אן יונס, נהרג ב-05.11.2008 בח'אן-יונס, מחוז ח'אן יונס, מירי טיל ממסוק. נהרג בעת שהשתתף בלחימה. פרטים נוספים: נהרג בעת שירה עם חמושים נוספים רקטות קסאם לעבר מעבר כיסופים.

* ר'סאן יאסר כמאל א-תראמסי – בן 18, תושב בית לאהיה, מחוז צפון עזה, נהרג ב-05.11.2008 בבית לאהיה, מחוז צפון עזה, מירי טיל ממסוק. נהרג בעת שהשתתף בלחימה. פרטים נוספים: נהרג בעת שירה רקטת קסאם על ישראל.

* מחמוד טהא עבד א-רחמאן בעלושה – בן 21, תושב ח'אן-יונס, מחוז ח'אן יונס, נהרג ב-05.11.2008 בח'אן-יונס, מחוז ח'אן יונס, מירי טיל ממסוק. נהרג בעת שהשתתף בלחימה. פרטים נוספים: נהרג בעת שירה עם חמושים נוספים רקטות קסאם לעבר מעבר כיסופים.

* ואג'ד ניזאם א-דין חמזה מוחארב – בן 19, תושב ח'אן-יונס, מחוז ח'אן יונס, נהרג ב-05.11.2008 בח'אן-יונס, מחוז ח'אן יונס, מירי טיל ממסוק. נהרג בעת שהשתתף בלחימה. פרטים נוספים: נהרג בעת שירה עם חמושים נוספים רקטות קסאם לעבר מעבר כיסופים.

* עמאר סלים דרוויש סאלחייה – בן 21, תושב ח'אן-יונס, מחוז ח'אן יונס, נהרג ב-05.11.2008 באל-קרארה, מחוז רפיח, מירי טיל ממסוק. נהרג בעת שהשתתף בלחימה. פרטים נוספים: נהרג בעת שירה רקטת קסאם על ישראל.

* מאזן נזמי עבאס סעדה – בן 32, תושב אל-מר'אזי (מחנה פליטים), מחוז דיר אל-בלח, נהרג ב-04.11.2008 באל-מר'אזי (מחנה פליטים), מחוז דיר אל-בלח, מירי טיל ממסוק. נהרג בעת שהשתתף בלחימה. פרטים נוספים: נהרג בעת שהתכוון לירות רקטת מרגמה לעבר חיילים שפלשו לאזור. [2]

ההרוגים היו פעילים בגדודי אל-קסאם, למעט אחד מהג'יהאד האסלאמי, וכולם נהרגו בעת שהשתתפו בלחימה ובעת ששיגרו רקטות לעבר ישראל. האתרים הרשמיים של חמאסוהג'יהאד האסלאמי מסרו גרסה דומה על נסיבות הריגתם.

צה"ל פעל אפוא סמוך מאוד לגבול כנגד יעד צבאי-טרוריסטי מובהק במטרה לסכל פיגוע. חמאס, ועימו ארגוני הטרור הפלסטיניים האחרים, הגיבו באותו יום (5 בנובמבר) בשיגור 46 רקטות ו- 16 פצצות מרגמה, רובן לעבר יעדים אזרחיים בישראל. שיגור הרקטות ופצצות המרגמה נמשך בהיקף משתנה בשאר חודש נובמבר ובדצמבר.

יתר על כן, את ההחלטה לשים קץ לתקופת הרגיעה קיבל חמאס, ולא ישראל, אשר חזרה והודיעה כי בראייתה הסדר ה"הרגעה" אינו מוגבל בזמן. בהודעה רשמית שפרסמו גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס ב- 19 בדצמבר, 2008, נכתבו בין היתר הדברים הבאים: "אנו בגדודי החלל עיז א-דין אל-קסאם מודיעים בזאת, כי תקופת הרגיעה בינינו ובין האויב הציוני הסתיימה לחלוטין… גדודי אל-קסאם ועימם ארגוני ההתנגדות ימשיכו לפעול בשטח על פי האחריות והחובה הלאומית במסגרת תוכנית השחרור הלאומי… נישאר נאמנים לדם החללים, הפצועים והאסירים שלנו… נוסיף להניף את נס הג'יהאד וההתנגדות מול פניו של האויב הציוני… זה ג'יהאד, ניצחון או נפילה חלל למען אללה".

הודעת גדודי אל-קסאם מדגישה כי הסכם הרגיעה היה מלכתחילה ע"פ פרשנות חמאס לשישה חודשים בלבד, והיא מנמקת את החלטת חמאס שלא להאריכו ב"הפרות" הישראליות של ההסכם ובהקשר זה צוינו: "הפסקת התוקפנות, הסרת המצור, פתיחת המעברים ויישום [הסכם] הרגיעה בגדה המערבית". [3]  משרד החוץ של רוסיה הביע דאגה לאור סיום ה"הרגעה" והפציר בתנועת חמאס לשקול מחדש את החלטתה.[4]  דוברים מטעם האו"ם הביעו דאגה נוכח הודעת חמאס על סיום ה"הרגעה" וקראו להארכתה ולהפסקה מיידית של ירי הרקטות לעבר ישראל.[5]

את ההכרזה על קץ המחויבות לרגיעה ליווה חמאס (ולצידו ארגוני הטרור הפלסטיניים האחרים) במתקפה מסיבית של מאות טילים, רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל. בעקבות מתקפה זו פתחה ישראל במבצע "עופרת יצוקה" ב- 27 בדצמבר, 2008.

סיכום ומשמעויות

טענת ארגון אמנסטי לפיה ישראל אחראית באופן בלעדי לקריסת הפסקת האש עם חמאס אינה עולה בקנה אחד עם העובדות ההיסטוריות שהוצגו לעיל ואף לא עם ההודעות הרשמיות של חמאס, אשר הכריז על התנערותו מהפסקת האש והורה על מתקפת הטילים המסיבית לעבר ישראל מיד לאחר מכן.

מערכת הביטחון הישראלית חייבת להגיב מיידית ובפרוטרוט על דו"חות ארגוני זכויות האדם על מנת שלא להותיר בידי אחרים את מלאכת כתיבת ההיסטוריה בהתאם לאג'נדה המנחה אותם. לישראל אין מה להפסיד באימוץ גישה זו. אם ימצאו עבריינים יש לנקוט כלפיהם בחומרה בבחינת "ובערת הרע מקרבך". אם ימצאו ארגוני זכויות האדם מעלילים עלילות אין להחריש ואסור בתכלית האיסור להשלים עם הטלת דופי המבוססת על מידע בלתי מהימן או על זדון.

בנסיבות המדיניות החדשות ראוי כי הגורמים האחראים על ההסברה בישראל ינקטו במדיניות הסברה יוזמת, שבבסיסה מערך מחקרי איתן היכול ראשית לעקוב ולנתח את האיומים, וכן להמליץ על דרכי פעולה ולהכין מענה הולם. הצלחתו של מערך ההסברה תלויה במידה רבה בנכונותה של מערכת הביטחון לשתף פעולה באופן מלא מתוך הכרת החשיבות של ההסברה.