עבור לתוכן העמוד
Menu

ארגוני זכויות אדם או ארגוני תעמולה?

מאז נסיגתה של ישראל מרצועת עזה, מופרות זכויות האדם ברצועה ברגל גסה ע”י שלטון הטרור של חמאס. עם זאת, ארגוני זכויות אדם ממשיכים לטעון שישראל עודנה “הכוח הכובש”. עיסוקם התכוף של אותם ארגונים בתעמולה מעלה שאלות נוקבות על מהימנות דיווחיהם בתחום זכויות האדם. ב- 18 ביוני, 2009, פרסם ארגון ‘בצלם’ בראש עמוד השער של אתר […]

מאז נסיגתה של ישראל מרצועת עזה, מופרות זכויות האדם ברצועה ברגל גסה ע”י שלטון הטרור של חמאס. עם זאת, ארגוני זכויות אדם ממשיכים לטעון שישראל עודנה “הכוח הכובש”. עיסוקם התכוף של אותם ארגונים בתעמולה מעלה שאלות נוקבות על מהימנות דיווחיהם בתחום זכויות האדם.

ב- 18 ביוני, 2009, פרסם ארגון ‘בצלם’ בראש עמוד השער של אתר האינטרנט שלו הפנייה לסרטון וידיאו שנשא את הכותרת “להסיר את הסגר מעזה”, ומתחתיה נכתב: “במלאת שנתיים לסגר שמטילה ישראל על רצועת עזה, קוראים שמונה ארגונים לזכויות האדם בישראל “להסיר את הסגר – לתת סיכוי לחיים” בסרטון חדש המופץ באינטרנט”. אף ששמה של ישראל אינו מוזכר מפורשות בסרטון, נוסח הדברים ונוסח כתוביות הסרטון מפנה אליה במשתמע את מלוא האחריות על השלכות הסגר על תושבי רצועת עזה. להלן נוסח הכתוביות של סרטון הוידיאו הנושא את השם “להסיר את הסגר – לתת סיכוי לחיים”:

סגורים בבית

אף אחד לא נכנס

אף אחד לא מודח

הכסף הולך ואוזל

אי אפשר לדעת מה יהיה מחר

זו לא תוכנית מציאות

זו המציאות

סגורים בעזה כבר 370 ימים

הפסקות חשמל בכל יום

מחסור חמור בדלק

אין פרנסה

מחליטים בשבילך מה לאכול

ואת ההרס אסור לשקם

זו המציאות בעזה כבר שנתיים

כך חיים מיליון וחצי גברים, נשים, ילדים וקשישים.

שנתיים של סגר לא הביאו ביטחון

וכולנו רק מפסידים

להסיר את הסגר לתת סיכוי לחיים

בסוף הסרטון מופיעים שמות הארגונים הבאים השותפים להפצתו, והם: גישה, מרכז לשמירה על הזכות לנוע, בצלם, האגודה לזכויות האזרח בישראל, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, המוקד להגנת הפרט, יש דין,  עדאלה, רופאים לזכויות אדם.

סרטון הוידיאו חד-צדדי באופן מובהק ומעלה תמיהה רבתי באשר ליושרה המקצועית ולמהימנות הארגונים המכנים עצמם ארגוני זכויות אדם. עסקתי בהרחבה בהיבטים השונים של “הסגר על רצועת עזה” והפעם אתייחס בקצרה בלבד לעיקרי הטענות המופיעות בסרטון הוידיאו כמובא להלן:

“סגורים בבית, אף אחד לא נכנס” – האומנם?

מעבר רפיח נפתח מעת לעת בתיאום בין ממשלת מצרים לממשלת חמאס ובשנים 2008 ו-2009 באו ויצאו דרכו למצרים וממנה אלפי פלסטינים. חולים ופצועים פלסטינים, כולל פצועי ארגוני הטרור, מועברים באופן חופשי ולעיתים קרובות בנוהל חירום מיידי, לטיפול רפואי במצרים או בבתי חולים במדינות אחרות. יתר על כן, הנהגת חמאס יוצאת באופן חופשי למצרים וממנה לביקורים בחו”ל, ודרך מעבר הגבול יצאו מאות פעילים של גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, לאימונים בלבנון ובאיראן.

ע”פ נתוני מתאם הפעולות בשטחים, במהלך שנת 2007 נכנסו 14,000 פלסטינים חולים ומלווים, לתוך ישראל, לצורך קבלת טיפול רפואיים. הדבר מהווה 90% (!) מכלל הבקשות הרפואיות, אשר נבדקות כל אחת לגופה. בשנת 2008 הונפקו למעלה מ-13,700 היתרי כניסה לישראל לצורך טיפול רפואי. אתר השב”כ מציין כי המספר מציין את מספר ההיתרים שהונפקו, ולא את מספר תושבי הרצועה שנכנסו לישראל, כאשר אפשר שחלק ממקבלי ההיתרים נכנסו לישראל מספר פעמים במהלך 2008.

לישראל אין כל השפעה על מעבר רפיח ומצרים אינה מבקשת אישור מישראל על פתיחת המעבר או זהות האנשים העוברים בו. הנשיא מובארק ודוברים מצרים רשמים הבהירו כימצרים מתנגדת לפתיחה רשמית של מעבר רפיח משיקולים פוליטיים מצריים על מנת לטעון שישראל היא עדיין בגדר “כוח כובש” של רצועת עזה.

“הכסף הולך ואוזל” – האומנם?

היקף הכספים לרצועת עזה דווקא גדל באישורה של ממשלת ישראל. במאמר ב- Ynet ב- 8 בפברואר, 2009, כתב בעניין זה העיתונאי החוקר אבי טרנגו את הדברים הבאים: “ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד טען בחודשים האחרונים כי עליו להעביר סכומי שיא למשכורות: 237 מיליון, 285 מיליון, 311 מיליון. סכומים אלו מפתיעים, כיוון שרק לפני שנתיים עמד היקף המשכורות בעזה על כ-120 מיליון שקל. אך פיאד הסביר כי ברצועה יש כבר 77 אלף עובדים. מספר זה מפתיע לכשלעצמו: כשתפס חמאס את השלטון, הודיע פיאד כי הוא עומד לצמצם כ-15 אלף מתוך 50 אלף מקבלי משכורות, משום שעברו לעבוד אצל החמאס. אך נראה כי מספר מקבלי המשכורות הוכפל תוך שנתיים. כיצד מגייסת ממשלתו, שאינה פעילה בעזה, עובדים בקצב שיא של אלפים בחודש?”. טרנגו טוען כי חמאס לוחץ על העברת שקלים במזומן לרצועת עזה בהיקפים גדולים יותר כדי לממן את פעילות מערך המנהרות העצום בגבול מצרים, דרכו עוברים אמצעי לחימה רבים לשימושם של ארגוני הטרור.

ממשלת ישראל אישרה בשנים 2008 ו-2009 מספר פעמים העברת מאות מיליוני שקלים לרצועת עזה ואף עתירה שהוגשה בעניין זה לבית המשפט העליון נדחתה (6.2.09). במכתב ששלח מנכ”ל משרד האוצר, ירום אריאב, לארגון “שורת הדין” (יולי 2008), אישר משרד האוצר את העברת הכספים “לידי הרשות הפלסטינית ברצועת עזה”, כלומר לידי ממשלת החמאס, “בידיעתה של ממשלת ישראל, מטעמים מדיניים” והעברת הכספים לרצועה נומקה כ”אינטרס ישראלי”. מנכ”ל משרד האוצר מנמק החלטה זו ב”אינטרסים מדיניים כבדי משקל” וב”השלכות מדיניות וכלכליות” הכרוכות בהפסקת קשרי הבנקאות עם ממשלת החמאס ברצועת עזה. מעבר לכך, מאות מיליוני דולרים זורמים לרצועת עזה באמצעות תרומות של מדינות וארגונים, וכן בהעברות כספים במזומן ע”י אנשי חמאס.

“מחליטים בשבילך מה לאכול” – האומנם?

ראזי אל-סוראני, חוקר פלשתיני ומראשי החזית העממית/חבש, פרסם באחרונה (אתר האינטרנט “כנעאן”, גיליון 1738) מחקר מקיף על תעשיית המנהרות בגבול רצועת עזה ומצרים, ולהלן עיקריו: מספר המנהרות גדל מ-20 באמצע שנת 2007 (מועד ההפיכה הצבאית של חמאס) לכמעט 500 בנובמבר 2008. (ע”פ “אל-ערביה” קיימות 800 מנהרות). חמאס שולט על רוב המנהרות ומעניק רישיונות למנהרות באמצעות עיריית רפיח. מגוון רב של סחורות עבור דרך המנהרות, ובהן: סולר, בנזין, חלפי מכוניות, כבשים, עגלים, סיגריות, כדורי ויאגרה, זהב ומאות סחורות אחרות, וזאת בנוסף להעברת אנשים מהרצועה ואליה. מערכת המנהרות הביאה לעלייה בייבוא של רצועת עזה ממצרים מ-30 מיליון דולר בשנה בשנים 2006-1994 ליותר מ-650 מיליון דולר בשנה והיא מספקת מקומות עבודה לאלפי פלסטינים. הגורמים הקשורים לניהול המנהרות גורפים רווחים עצומים והם האחראים באמצעות יצירת שוק שחור והאמרת מחירים.

“שנתיים של סגר לא הביאו ביטחון וכולנו רק מפסידים” – טענה מופרכת

ארגוני זכויות האדם תולים בישראל את האשם לבעיית הביטחון שמקורה ברצועת עזה, ובמילים אחרות, לשיטתם מדיניות “הסגר” הינה הגורם לשיגור הטילים לעבר ישראל ולפיגועי הטרור. סרטון הוידיאו מתעלם לחלוטין מעובדת השתלטות ארגון טרור בהפיכה צבאית רווית דם על רצועת עזה ביוני 2007. למעשה, בצלם (וכך גם שאר הארגונים החתומים על סרטון הוידיאו) נמנע מלכנות את חמאס ארגון טרור ומקפיד לעשות שימוש בביטוי “ארגונים חמושים” בהתייחסו לחמאס, הג’יהאד האסלאמי ושאר ארגוני הטרור הפלסטיניים. מעיני ארגונים אלה נעלמה משום מה העובדה שחמאס ושאר ארגוני הטרור חוזרים ומדגישים, כי המלחמה בישראל לא תסתיים עד אשר ישוחרר בכוח כל שטחה של פלסטין מהים עד הנהר וכי הם מתכוונים להמשיך בג’יהאד נגד ישראל עד להשגת המטרה. אין מקור הטרור בסגר, אלא בשלטון הטרור של חמאס, אשר מאפשר אף את פעילותן של שלוחות אל-קאעידה בתחומי רצועת עזה.

הארגונים המפיצים את סרטון הוידיאו חברו יחדיו במהלך מבצע עופרת יצוקה (27.12.08 – 18.1.09) והקימו בלוג הנקרא: “זכויות האדם בעזה ובישראל בצל הלחימה – עדכונים מארגוני זכויות האדם הישראליים”. הבלוג כולל דיווחים רבים על חשד לפשעי מלחמה של ישראל ברצועת עזה ורק דיווח אחד מישראל על המצב בשדרות: “דעה אישית – תושבת שדרות על משמעויות הלחימה”. אין מדובר בעדות של אזרחית ישראלית שנועדה לאזן את הדיווח החד צדדי בבלוג, אלא דווקא בטענות של תושבת שדרות נגד המלחמה בעזה. הנה כי כן, אותם ארגונים המכנים עצמם ארגוני זכויות אדם אינם חוששים אפילו ממראית עין שמא יוצגו כחד צדדיים ומוטים בגישתם.

את הסיבה לחד צדדיות של ארגון בצלם ושאר הארגונים יש לחפש במישור האידיאולוגי.  ראוי לקרוא בעניין זה בעיון רב את משנתן של יו”ר הנהלת בצלם בשנים 2006-2001, פרופסור ענת בילצקי, ומנכ”ל בצלם, ג’סיקה מונטל. בילצקי טענה כי לפלסטינים אין זכות לוותר על זכות השיבה ויש לכפות את מימושה על ישראל בהסבירה כי שיבת מיליוני הפליטים “תעשיר את החיים והתרבות” בישראל. יתר על כן, חשפה בילצקי את היעד הסופי בראייתה לסכסוך הישראלי-פלשתיני והוא: פירוקה של מדינת ישראל במסגרתה הנוכחית והקמתה של מדינה אחת שתכלול את שטח מדינת ישראל, אזור יהודה ושומרון ואזור רצועת עזה. בהקשר זה היא הזהירה מפני הסכנה שיו”ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן יסכים להקמת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון.

גם התמיכה הכספית עשויה לספק הסבר. כך, למשל, אישר האיחוד האירופי סיוע בסך 99,717 יורו לארגון בצלם עבור הפרויקט: “השפעת החוזי – תיעוד הנדיר להיחשף” אשר אמור היה להתבצע מדצמבר 2007 ועד דצמבר 2008. המטרה של פרויקט זה הוגדרה במילים הבאות (תרגום מאנגלית): “המטרה כללית של הפרויקט הינה לפתח ולעשות שימוש באסטרטגיה של הסברה באמצעות וידיאו כדי להביא לשיפור במצב של זכויות האדם של הפלסטינים החיים בגדה המערבית עזה ומזרח ירושלים באמצעות שימוש בסרטים ובחומרי וידיאו”.

ישראל אינה שולטת עוד ברצועת עזה מאז העבירה את הסמכויות לרשות הפלסטינית ברוב שטחה של הרצועה ב- 1994 ונסוגה לחלוטין מהרצועה ב- 2005. זכויות האדם ברצועת עזה מופרות ברגל גסה ע”י שלטון הטרור של חמאס, אשר כבר הכין לאישור חוק שיאשר החלת חוקים בהתאם ל’שריעה’ (ההלכה האסלאמית). ארגון בצלם טוען שהוא נדרש לעסוק במצב זכויות האדם ברצועת עזה גם לאחר ההתנתקות משום שלשיטתו ישראל נשארה “הכוח הכובש” ברצועת עזה. מכאן עולה השאלה הבאה לארגון בצלם (ולשאר הארגונים): אם נאמן אתה לשיטתך שישראל עדיין הכוח הכובש מדוע אינך מתייחס בהרחבה הראויה למצב זכויות האדם ברצועת עזה על ההיבטים הקשורים בכך?

בסיכומו של דבר, סרטון הוידיאו שהפיצו ארגוני זכויות האדם אינו אלא סרטון תעמולה חד צדדי ומוטה נגד ישראל. העיסוק בתעמולה מעלה שאלות נוקבות על מהימנות דיווחיהם בתחום זכויות האדם.