עבור לתוכן העמוד
Menu

על חשיבותה האסטרטגית של תכנית E-1

אתר תוכנית הבינוי המכונה אי-1 (מלשון East 1 [1]) משתרע על שטח של כ- 12 אלף דונם, רובו אדמות מדינה, מצפון וממערב לכביש ירושלים-מעלה אדומים. הוגי התוכנית, שנולדה בלשכות התכנון של משרד השיכון הישראלי, ביקשו באמצעותה לחבר את מעלה אדומים – עיר שהוקמה ממזרח לירושלים לפני כחצי יובל שנים, ושבה חיים כיום כ- 36 אלף תושבים […]
      • אתר תוכנית הבינוי המכונה אי-1 (מלשון East 1 [1]) משתרע על שטח של כ- 12 אלף דונם, רובו אדמות מדינה, מצפון וממערב לכביש ירושלים-מעלה אדומים. הוגי התוכנית, שנולדה בלשכות התכנון של משרד השיכון הישראלי, ביקשו באמצעותה לחבר את מעלה אדומים – עיר שהוקמה ממזרח לירושלים לפני כחצי יובל שנים, ושבה חיים כיום כ- 36 אלף תושבים – עם רכס הר הצופים שבתחום שיפוט ירושלים. כל ממשלות ישראל מאז ימי יצחק רבין ועד היום תמכו בתוכנית, מתוך הבנה כי יש לשאוף ליצירת רצף אורבני ישראלי בין מעלה אדומים לבין ירושלים. תפיסה זו הינה חלק מראיית ירושלים והישובים היהודיים הסמוכים לה כמרחב מטרופוליטני אחד, המכונה ‘ירושלים רבתי’. במרכזה של תוכנית אי-1 עומדים הקמתם של 3,500 יחידות דיור, איזור מסחר ואיזור מלונאות.

 

      • התוכנית נתונה במחלוקת בינלאומית קשה על רקע עמדת הפלסטינים, שמבקשים למנוע את מה שהם מכנים ‘ביתור הגדה ומניעת רצף ריבוני ואורבני פלסטיני בין צפון הגדה לדרומה’. ארה”ב מצדדת בעמדה הפלסטינית ומונעת מישראל בניה במקום, כל עוד לא גובש הסדר קבע.

 

      • האינטרס הישראלי למימוש אי-1, בו הקהילייה הבינלאומית נוטה להתחשב פחות, הוא הפוך: ישראל מבקשת ליצור רצף בין המערב (ירושלים) לבין המזרח ( מעלה אדומים בואכה ים המלח) כחלק מחגורת ביטחון יישובית יהודית סביב ירושלים. ישראל חוששת מאד מניתוק בטחוני ואורבני שהפלסטינים יצרו בין מעלה אדומים לבין ירושלים; מחגורת בינוי פלסטינית שתקיף את ירושלים ממזרח; מהשבת ירושלים למצב של ‘עיר קצה’ ( כפי שהייתה ירושלים ערב מלחמת ששת הימים) באופן שיחסום את אפשרות התפתחות העיר מזרחה; ומאיום על כביש ירושלים יריחו, שהבניה הפלסטינית גולשת לעברו. כביש עורקי זה הוא בעל חשיבות ביטחונית-אסטרטגית ראשונה במעלה עבור ישראל, להובלת גייסות דרך בקעת הירדן וצפונה בעת מלחמה.

 

      • בישראל שורר קונסנסוס כמעט מוחלט באשר לצורך לחבר את מעלה אדומים לירושלים באמצעות בניית אי-1, ובעתיד – להחיל את הריבונות הישראלית על מרחב זה, כחלק מגבולות הקבע של מדינת ישראל. ששה ראשי ממשלה, מרבין ועד אולמרט, התחייבו פומבית לבניית אי-1, אבל למעט בניית תחנת משטרת מחוז ש”י בשטח התוכנית, המהלך לא החל, זאת בשל ההתנגדות האמריקנית[2].

 

      • הזמן הרב שחלף מאז אושרו שלביה הראשוניים של התוכנית (13 שנה) הביא לכרסום בשטחה. שבטים בדווים נודדים, ובניה לא חוקית פלסטינית, צמצמו את השטח הפנוי לבניה. תופעה זו גם הצרה את המסדרון לכיוון ירושלים, שבו עובר הכביש העורקי המרכזי בין ירושלים לבין מעלה אדומים ובקעת הירדן. בשטח מפתח של כשני קילומטרים, צומצם המסדרון לרוחב של קילומטר אחד בלבד. שטח מפתח זה הולך ומצטמצם כל העת, בעיקר מכיוון א-זעים.

 

      • בשל סיבות תקציביות, ישראל הפסיקה את סלילתו של כביש ‘מרקם החיים’ שנועד לאפשר רצף תחבורתי פלסטיני בין דרום לצפון הגדה. אי השלמת הכביש, מחזקת את הטיעון הפלסטיני נגד אי-1 בטענה לניתוק בין צפון הגדה לדרומה.

 

תפיסת ירושלים רבתי

במטרה לבסס את מעמד ירושלים כבירת מדינת ישראל ולחזק את מעמדה וחוסנה, בנתה ישראל סביב ירושלים שרשרת של שכונות וערי לווין. מעלה אדומים ממזרח, גבעת זאב מצפון, ואפרת (שבמרכז גוש עציון) מדרום, הוקמו כולן בשנת 1982. ביתר, הנמצאת מדרום מזרח לירושלים, הוקמה בשנת 1990. מסביב לערי הלווין קמו עשרות ישובים קטנים נוספים. ישראל ראתה בהם ובערי הלווין של ירושלים את גוש ‘ירושלים רבתי’, והגדירה אותו פורמלית כמרחב מטרופוליטני אחד[3]. על פי תפיסת כל ממשלות ישראל, גוש זה, כמו  גושי התיישבות גדולים אחרים שהוקמו בשטחי יו”ש וקרובים יחסית ל’קו הירוק’, יישארו בתחום מדינת ישראל ויסופחו אליה במסגרת הסדר הקבע[4].

מכתב ברוח זאת אף שיגר בשנת 2004 נשיא ארה”ב, ג’ורג’ בוש, לראש הממשלה דאז, אריאל שרון. במכתב הצהיר בוש כי עמדת ארצות הברית היא שבכל הסדר קבע ישראלי-פלסטיני, יש להתחשב במציאות הדמוגרפית שנוצרה בשטח מאז מלחמת ששת הימים וכי אין לצפות שישראל תיסוג באופן מלא מכל שטחי יהודה ושומרון[5]. ראש הממשלה לשעבר שרון ראה במכתב הנשיא בוש הישג ישראלי הנובע מהחלטת ממשלת ישראל על תוכנית ההתנתקות.

תוואי גדר ההפרדה שורטט על פי עקרון הכללת גושי ההתיישבות בשטח ישראל. בגושי ההתיישבות חיים כ- 220 אלף מתוך כ- 290 אלף המתנחלים. הקו שורטט כך שממערב לגדר ייכללו גוש עציון, אפרת, מעלה אדומים, גבעת זאב, אריאל, ביתר עילית, מודיעין עילית, אלפי מנשה, קרני שומרון וקדומים. עתירות שהוגשו לבג”ץ בנוגע לתוואי המוצע, התקבלו באופן חלקי בלבד. ככלל, השלים גם בג”ץ עם העיקרון של הכללת גושי ההתיישבות ממערב לגדר, כפי  שנקבע בפסק הדין בנוגע לגדר סביב אלפי מנשה.

הקמת העיר מעלה אדומים[6]

הישוב מעלה אדומים הוקם על פי החלטת ממשלת ישראל משנת 1977. טקס הנחת הפינה לרובעי המגורים הראשונים התקיים שנתיים לאחר מכן, ושלש שנים אחר כך, בשנת 1982, נכנסו ראשוני התושבים לשכונות המגורים החדשות. ב- 1991 הכירה המדינה במעלה אדומים כעיר, העיר הישראלית הראשונה ביהודה ושומרון מאז חודשה הבניה היהודית שם לאחר מלחמת ששת הימים. כיום מונה העיר כ- 36 אלף תושבים ובתום בניית שכונת נופי סלע (2007), שאיכלוסה כבר החל, תמנה מעלה אדומים כ- 50 אלף תושב.

מעלה אדומים ממוקמת כ- 7 קילומטרים מזרחית לירושלים, על דרך ירושלים-יריחו, והיא סמוכה לשכונותיה הצפוניות של ירושלים: פסגת זאב, הגבעה הצרפתית ורמת אשכול. בתי העיר משתרעים על המדרגה העליונה של מדבר יהודה בגובה 450 מ’ מעל פני הים. במערב משקיפים שיפוליה המזרחיים של מעלה אדומים לעבר הר הזיתים, אוגוסטה ויקטוריה והר הצופים, ובמזרח אל מדבר יהודה. העיר מצטיינת באיכות חיים גבוהה, ומערכת חינוך תרבות ופנאי מפותחת. בראש העיר עומד זו השנה ה- 16 בני כשריאל, לשעבר יו”ר מועצת יש”ע ויו”ר פורום ‘ירושלים רבתי”.

תחום שטח השיפוט של העיר משתרע על פני 65 אלף דונם, שכוללים את אזורי המגורים, שטחי ייעור, איזור תעשייה,  איזורי נופש ושטחים אחרים.  קרקעות רבות משטח המתאר של מעלה אדומים אינם ניתנים לניצול לצורך בנייה למגורים, מכיוון שהינם שטחי אש של צה”ל או מיועדים לכבישים וצרכים ציבוריים אחרים. תוכנית המתאר של מעלה אדומים מציבה יעד אכלוס של כ- 15 אלף יחידות דיור וכ- 70 אלף תושבים לשנת 2020.
 

תוכנית אי-1

עוד בימי ממשלתו של יצחק שמיר, בשנת 1991,  חתם שר הביטחון, משה ארנס, על העברת חלק מהשטח המכונה כיום אי-1 לרשות המועצה המקומית מעלה אדומים[7] . בינואר 1994, החליטה ועדת המשנה להתיישבות של מועצת התכנון העליונה יו”ש על הפקדת תוכנית חדשה, המרחיבה את תוכנית המתאר לעיר מעלה אדומים. התוכנית היוותה למעשה את הבסיס לתוכנית העתידית אי-1. היא השתרעה על פני שטח של כ- 12 אלף דונם.[8] רה”מ דאז, יצחק רבין, הורה לשר השיכון בממשלתו, בנימין בן אליעזר, להתחיל בתכנון שכונה במקום. מאז קודמו הליכי התכנון והאישור של שכונת אי-1,  אך לא נשלמו לחלוטין, וזאת עקב האילוץ המדיני. פרנסי העיר אף העניקו לתוכנית שם עברי: ‘מבשרת אדומים’. נקבע כי השכונה תכלול כ- 3,500 יחידות דיור בשלוש תת שכונות וכן את מחוז ש”י של משטרת ישראל, מתחמי תיירות, מלונאות, תעשייה ומסחר[9].

גבולות התוכנית (באיזור המיועד לתעשייה ומסחר)  נוגעים בקצה שטח השיפוט של ירושלים. מדרום-מזרח היא נתחמת בכביש מספר 1, השכונות עזרייה, אבו דיס ומתחמי שבט הג’הלין. ממערב: בעיסוויה והמורדות המזרחיים של הר הצופים והשכונות ענתא וא-זעים, ובצפון: כביש 437, באיזור מחסום חיזמה. התוכנית משתרעת על הגבעות שבין מעלה אדומים לבין ירושלים, ששולטות על הדרכים העיקריות במרחב.[10]

מרכז התעסוקה והמסחר מיועד לקום על רצועת השטח המחבר בין מעלה אדומים לירושלים. מדובר באיזור תעשייה ומסחר מטרופוליטני המיועד לשרת את כל האוכלוסיות  במרחב ירושלים, ולספק אלפי מקומות עבודה לישראלים ופלסטינים כאחד. התוכנית כוללת גם פארק גדול שישתרע על פני אלפי דונמים[11]. בשנת 2002, הוקם בתוך שטח התוכנית בסיס מג”ב ובראשית שנת 2004 , בתקופת כהונתו של ח”כ אפי איתם כשר שיכון, אף החלה עבודת תשתית בקרקע. העבודה כללה פתיחת צירים לדרכים הראשיות המובילות לאיזורי המגורים המתוכננים, והכנת השטח להקמת מבנה גדול למשטרת מחוז ש”י. בהעדר תוכנית בינוי עירונית מאושרת, הופסקה עבודה זאת כעבור זמן קצר.[12] במארס 2006 החלה ישראל לבנות את המטה החדש של משטרת מחוז ש”י על מגרש של 14 דונם בלב שטח אי-1. המבנה, שלמעשה הושלם, משתרע על שטח של כ- 5,400 מ”ר.

תוואי גדר ההפרדה בעוטף ירושלים כולל את שטח אי-1[13]. תוכנית המגורים ובניית השימושים האחרים באי-1 עוכבו על ידי רה”מ אהוד אולמרט, כפי שעוכבה על ידי קודמיו בתפקיד, בשל עמדת ארה”ב.

הלחץ האמריקאי

בראיון לג’רוזלם פוסט בספטמבר 2005, אישר רה”מ אהוד אולמרט פומבית, כי ישראל התחייבה בפני הממשל האמריקני לא לבנות בין מעלה אדומים לבין ירושלים. “מדינת ישראל התחייבה להקפיא את הבנייה… כיוון שכך , אנו נפעל בחוסר אחריות אם נבנה שם”. עם זאת, אולמרט הדגיש שאין זה סופה של התוכנית. דברים דומים אמר אולמרט גם לראש עיריית מעלה אדומים, בני כשריאל, בפגישות שקיים עימו במהלך השנים האחרונות.[14]

מעלה אדומים ואי-1: לב הקונסנסוס הישראלי

בדיון בכנסת ביום 5.10.1994, הצהיר רה”מ יצחק רבין: “ירושלים המאוחדת תכלול גם את מעלה אדומים, וגם את גבעת זאב כבירת ישראל בריבונות ישראל…”. ששה חודשים קודם לכן, באפריל, היה זה יצחק רבין שמסר את מסמכי הסיפוח של שטח אי-1 לראש עיריית מעלה אדומים, בני כשריאל .[15] לאחר רצח רבין, ביום 13 במרץ 1996, חזר ואישר רה”מ שמעון פרס את עמדת הממשלה, לפיה תתבע ישראל את החלת הריבונות הישראלית על מעלה אדומים במסגרת הסכמי הקבע[16]. ראש הממשלה שרון הבהיר בתחילת אפריל 2005, כי “אי-1 היא תוכנית בת 10 שנים, שיש כוונה להמשיך בה”[17]. גם שר הביטחון בממשלת שרון, שאול מופז, אמר בסיור שקיים באי-1 כי הוא מתייצב מאחורי התוכנית ליצירת רצף יהודי בין ירושלים לבין מעלה אדומים[18]. בסרטון הסברה של עיריית מעלה אדומים[19], תועדו אישים מרכזיים כשהם מצהירים אמונים למעלה אדומים ולאי-1 ומסבירים את חשיבותה. ההצהרות, אשר צולמו, ניתנו לכל אורך העשור האחרון. הנה כמה דוגמאות:

אריאל שרון ( לשעבר רה”מ ויו”ר ‘קדימה’): “מעלה אדומים תמשיך ותבנה כחלק ממדינת ישראל לנצח נצחים. אני צופה עתיד גדול למעלה אדומים…”

אהוד ברק (כיום שר הביטחון ויו”ר מפלגת העבודה): “הכרחי לתרגם לפעולה את הבעלות שלנו על המסדרון של אי-1. בלי נכונות לבנות רצף שיחבר את הר הצופים למעלה אדומים, מעלה אדומים בסכנה. אם לא נצא מיד בפעולה מדינית, בקביעת עובדות מעשיות, אנו עלולים לאבד את מעלה אדומים”.

אהוד אולמרט (ראש הממשלה ויו”ר מפלגת ‘קדימה’ לשעבר): “אני רואה בחזוני, לא כדבר רחוק אלא כמציאות חיים, את כל הדרך ממעלה אדומים לירושלים ואת כל הדרך מירושלים למעלה אדומים כרצף אורבני אחד, שאיננו נפסק. יש דברים שהם מעבר לכל ויכוח, מעבר לכל מחלוקת, וכל האיזור של עוטף ירושלים לנצח יישאר חלק מירושלים וממדינת ישראל ומעלה אדומים היא חלק מהאיזור הזה.”

בנימין נתניהו (רה”מ המכהן ויו”ר סיעת הליכוד): “אנו רוצים ליצור את הרצף של ירושלים רבתי ממערב למזרח והפלסטינים רוצים ליצור רצף של בניה מצפון לדרום, ומישהו יגבר על מישהו. הם לא יוותרו. הם מבקשים לחנוק את ירושלים מצד אחד ולהפריד אותה ממעלה אדומים מצד שני. אנחנו חייבים לגבור עליהם ולבנות את אי-1”.

סילבן שלום ( לשעבר שר החוץ, ליכוד): “החיבור של מעלה אדומים לירושלים לטווח הארוך הוא בלתי נמנע”.

ח”כ צחי הנגבי ( ‘קדימה’): “שום ראש ממשלה וממשלה לא יעזו להניף את ידיהם על מעלה אדמים, עיר שמגנה על ירושלים. עיר שבה חיים רבבות תושבים. מעלה אדומים עברה את נקודת האל חזור. אין מה לדאוג.”

ח”כ ראובן ריבלין (יו”ר הכנסת , ליכוד): “תוכנית אי-1 היא משימה שלא נוותר עליה לעולם… אם יצחק רבין היה בחיים היום הוא היה נותן הוראה בלתי מתפשרת לבצע את אי-1”

מאיר פרוש ( לשעבר סגן שר השיכון, יהדות התורה) : “אם רוצים לחנוק את ירושלים, שלא יבנו את אי-1”.

המציאות – הפלסטינים בונים וחוסמים

ישראל לא בנתה עד כה את שכונת אי-1 , למעט תחנת המשטרה, ופריצת מספר צירים. באיזור התוכנית ניכרת מגמה של התפשטות בניה לא חוקית ערבית, בעיקר מכיוון א-זעים. שלשת המקבצים המרכזיים של בניה לא חוקית הסמוכים לאי-1 ואף נוגסים בתחומה הם אלה[20]:

      • מכיוון א-זעים – בין השנים 2002-2007, נבנו 21 בניינים בני שש קומות ומעלה, וכן 48 מבנים בני קומה אחת או שתיים. הבתים נבנו ללא היתר הן על קרקע מדינה והן על קרקע פרטית. בניה זו פוגעת פחות בשטח התוכנית, ויותר במסדרון הגישה בין מעלה אדומים לבין ירושלים, שבו עובר הכביש העורקי, כביש ירושלים-יריחו.

 

      • על הרכס המרכזי של אי-1, מא-זעים לכיוון דרום מזרח בכיוון ‘המחצבה’ – 43 מבנים לא חוקיים כולל בדונים, פחונים, מכלאות ודירי עיזים, כולם של בדווים. ריכוז זה נמצא לא רחוק מאיזור מאגר המים, שמספק מים למעלה אדומים.

 

      • סביב מצודת אדומים – 11 מבנים ללא היתר ו-9 נוספים בסמוך לכפר ענתא.

 

    • בפועל – ישראל ממעטת לאכוף את חוקי התכנון והבניה החלים בשטחי סי, סמוך לירושלים, הן בגלל לחץ בינלאומי, והן בגלל לחץ של תנועות שמאל. הזרוע הממונה על אכיפת החוק באיזור זה, המנהל האזרחי, אינה משתלטת על התופעה. על פי הערכות של גורמי בטחון ישראלים, צומצם מפתח המסדרון בין ירושלים לבין מעלה אדומים מרוחב של כשני קילומטרים, שהיה פנוי עד לפני כ- 15 שנה, למפתח ברוחב של קילומטר אחד כיום.

גורמים ביטחוניים מזהירים שאם לא תנקוט ישראל בצעדים משמעותיים להפסקת השתלטות הפלסטינים על קרקע זו, קיימת סכנה שבעתיד לא ניתן יהיה לממש את תוכנית אי-1, כפי שתוכנן, בעיקר באיזור הצפון מערבי שלה, איזור התעשייה והמסחר הנושק לענתא. הערכת גורמי הביטחון היא שחלק מנדידת הבדווים לתחומי אי-1 נובעת מחששם להישאר מחוץ לתחום גדר ההפרדה שעתידה לכלול את גוש אדומים, ובכלל זה אי-1 בתוך השטח הישראלי.

הפלסטינים, מצידם, אינם מסתירים את שאיפתם למנוע בנייה באי-1. פייסל חוסייני, המנהיג הירושלמי של הפלסטינים, שמת ב -2001, אמר בעבר גלויות כי הבניה ללא היתר באיזור ירושלים הינה אחד מכלי הנשק של הפלסטינים במאבק נגד ישראל.[21]  מוחמאד נחאל, מומחה לתכנון ערים, ב’מכון ללימודים ערביים’ שפעל באוריינט האוס, הכין ב- 1993 תוכנית לבניית שלוש ערים מסביב לירושלים, כדי להקיף את השכונות היהודיות שנבנו סביבה לאחר 1967. אחת הערים שתכנן נחאל הייתה אמורה לקום בשטחי הכפרים אל עזריה ואבו דיס, ומטרתה, כיתור ירושלים ממזרח[22]. אי-1, בראייה ישראלית, היא המכשול הכמעט יחיד למימוש המגמה המגולמת בתוכנית של נחאל. הפלסטינים עצמם ביקשו פורמלית בתקופת ממשלת ברק שאיזור אי-1 יימסר לידם כשטח בי (שבו הם שולטים שליטה אזרחית מלאה, בעוד שהשליטה הביטחונית נותרת בידי ישראל). הם נענו בסירוב.[23]

בשטח ניכרת מגמה של הפלסטינים לחבר בין שכונות מזרח ירושלמיות לבין עצמן ובינן לבין שכונות ועיירות סמוכות בתחומי הגדה: עיסוייה לשועפט וא-טור; א-טור לעזריה ואבו דיס; א-טור לא-זעים;  א-זעים לכפר ענתא.

שטח בבעלות יהודית, בתחום שיפוט ירושלים, המשתרע על כ-180 דונם באיזור ענתא, מהווה פוטנציאל לחיבור מתוך ירושלים, אל שטח אי-1, אולם המדינה אינה מאפשרת כרגע לבעלי השטח, מש’ כוהנים ואחרים, לממש בעלות על שטח זה, וכן אינה פועלת נגד בניה לא חוקית של פלסטינים על קרקע זאת.

מי ינצח במאבק על הרצף?

רצף בניה ישראלי בין ירושלים לבין מעלה אדומים יצור חיץ בין איזורי ההתיישבות של הפלסטינים ביהודה לבין איזורי ההתיישבות של הפלסטינים בבנימין ובשומרון וימנע לכאורה אפשרות להקמת מדינה פלסטינית רציפה בשטחי הגדה. לעומת זאת, אם שטח אי-1 יעבור לפלסטינים, ו/או הבניה הפלסטינית בו תגבר, יתאפשר לפלסטינים לממש את תוכניתם הישנה לחבר ברצף התיישבות אחד את ‘עוטף ירושלים’ הערבי ממזרח. מהכפרים שבמרחב רמאללה, א-רם, חיזמא וענתא מצפון, ועד עזריה ואבו דיס בואכה בית לחם מדרום. משמעות הדבר: ניתוק בין ירושלים למעלה אדומים, החזרתה של ירושלים למעמד של עיר קצה, כלכלית, תכנונית וביטחונית[24], ויצירת הרצף הפלסטיני, שיאפשר מדינה כמעט על כל שטחי יו”ש, מיהודה לבנימין והשומרון.[25] בנייתה של אי-1 תכריע בין רצף יהודי ממערב למזרח, לבין רצף פלסטיני מצפון לדרום. העדר הבניה באי-1 מקרב את ההכרעה לכיוון רצף פלסטיני בין צפון הגדה לדרומה.

הפסקת סלילתו של כביש מרקם החיים

ב-24 באוקטובר, 2007, הפקיעה ישראל 1100 דונמים מאדמות ארבעה כפרים פלסטינים לצורך סלילת ציר מרקם החיים הפלסטיני.[26] רוב האדמות שהופקעו היו אדמות מדינה ורק 225 דונם אדמות פרטיות.

הציר נועד לאפשר רצף תחבורתי מאיזור רמאללה לאיזור בית לחם. קטע הכביש מאיזור חיזמה, העוקף את ענתא ממזרח וממשיך דרומה לעבר מחסום א-זעים, כבר נסלל. ישראל השקיעה בסלילתו קרוב ל- 300 מליון שקלים. הכביש עובר במנהרה מתחת לכביש ירושלים מעלה אדומים. הפלסטינים יכולים לכאורה לזכות ברצף תחבורתי משלהם, בלי לקטוע את החיבור בין מעלה אדומים לבין ירושלים. הקטע האחרון של הכביש טרם נסלל, כנראה בגלל סיבות תקציביות. הוא אמור לפנות לכיוון דרום מזרח, ולהקיף את אל עזריה מצפון ומצפון מזרח עד מחסום אל עזריה. הפלסטינים ותנועות שמאל בישראל מציעים שאי-1 יינתן לפלסטינים ושישראל תהיה זו שתחבר את ירושלים למעלה אדומים במנהרה מתחת לפני השטח.

האפשרות שהבניה באי-1 תופשר כחלק מעסקה לחלוקת ירושלים

על פי נייר הבנות בין השר לשעבר, יוסי ביילין, לאבו מאזן מאמצע שנות ה -90, ירושלים תחולק בין הפלסטינים לבין היהודים, וחלק מהשכונות הפלסטיניות יועברו למדינה הפלסטינית העתידית. במקביל לגריעת השכונות הערביות מהעיר, תספח ישראל את הישובים היהודיים בסובב ירושלים, דוגמת מעלה אדומים, גבעת זאב, ביתר ואפרת. גם על פי מתווה קלינטון לחלוקת ירושלים, שעלה בשיחות בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית בקמפ דיויד 2000, וגם על פי הצהרות של מדינאים בשמאל הישראלי, תהיה התמורה לחלוקת ירושלים סוכריה בדמות סיפוח ישובים ומרחבים כגוש אדומים. אישור אפשרי למגמה זו ניתן למצוא גם בדבריה של שרת החוץ לשעבר, ציפי ליבני, במהלך סיור שקיימה בשטח אי-1 עם ראש עיריית מעלה אדומים, בני כשריאל, במאי 2008. כשריאל אמר לאחר הסיור כי התרשם מליבני שישראל מתכננת לחלק את ירושלים ולפצות את הציבור היהודי בסיפוח גוש אדומים וגושי התיישבות דומים. “זאת התוכנית הישנה של ביילין, לגרוע שכונות ערביות מירושלים, ולצרף לעיר את הישובים היהודיים הגדולים שצמודים לה”, אמר אז כשריאל[27].

קשה להבין כיצד תתרום תוכנית מעין זו לבטחונה של ירושלים, כאשר שכונות ערביות נוספות במזרח העיר, יהפכו להיות חיץ בין מעלה אדומים לירושלים,  בעוד שהחיבור ביניהם יעשה באמצעות מסדרון צר בלבד.[28]

מסקנות

א. מימוש תוכנית אי-1 הינו אינטרס ישראלי חיוני.

ב. השתהות בביצוע התוכנית מסכנת את עצם מימושה וזאת בשל בניה לא חוקית פלסטינית החודרת לאיזור ופלישות בדווים ומאהליהם לתחום שטח התוכנית.

ג. אי מימוש התוכנית ייצר קרוב לודאי רצף פלסטיני ממזרח, שיחצוץ בין מעלה אדומים לבין ירושלים, ואף עלול להחזיר בעתיד את ירושלים למעמד של ‘עיר קצה’, כשהיא מוגבלת כלכלית, אורבנית וביטחונית.

ד. ישראל צריכה להסביר לממשל בארה”ב את חיוניות התוכנית עבורה, ולעמוד על ביצועה ללא קשר להסדר הקבע, וזאת בין היתר בהסתמך על מכתב בוש לשרון מ- 2004. יצוין כי סיטואציה דומה של חילוקי דעות קשים בין ארה”ב לבין ישראל התרחשה גם בסוף שנות ה- 90, סביב סוגיית הקמת השכונה היהודית הר חומה, בתוך תחום השיפוט של ירושלים. ישראל עמדה על ביצוע התוכנית, מכיוון שהעריכה שהעדר בניה תביא במוקדם או במאוחר לבניה פלסטינית, שתתקע טריז בין השכונות היהודית גילה וארמון הנציב. ישראל בנתה את הר חומה למרות התנגדות ארה”ב, שהשלימה בסופו של דבר עם עמדת ישראל, גם אם לא הסכימה עימה.

ה. אם וכאשר תקום מדינה פלסטינית, יוכל הקשר הפלסטיני התחבורתי בין צפון הגדה לדרומה להתקיים באמצעות ‘כביש מרקם החיים’, כאשר יושלם.


[1]  כינוי של משרד השיכון הישראלי

[2]  ההתנגדות האמריקנית הושמעה בהזדמנויות רבות. ראה למשל מחאות משרד החוץ האמריקאי ומזכירת המדינה קונדליזה רייס, ‘הארץ’ 5.4.05, ‘שרון: נמשיך בתוכנית לחיבור ירושלים למעלה אדומים’

[3] להרחבה על תפיסה זו: ראה הדו”ח: ‘מטרופולין ירושלים, תכנית אב ופיתוח”. הוכן עבור משרדי הפנים, השיכון, מנהל מקרקעי ישראל ועיריית ירושלים. 1994. צוות מחקר בראשות שמריה כהן ואדם מזור בשיתוף מכון ירושלים לחקר ישראל, וכן: נדב שרגאי, ‘ירושלים סכנות החלוקה’, עמ’ 24,25,המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 2008

[4] ממשלת רבין השניה וממשלת נתניהו אף קיבלו החלטות על הקמת עיריית גג משותפת לכל המרחב הזה, אולם החלטות אלה לא מומשו, הן בשל לחץ אמריקאי, והן בשל התנגדות פנימית הנוגעת למחלוקת על סמכויות.

[5] ‘הארץ’ 15.4.2004, ‘מכתב בוש: ישראל לא תחזור לקו הירוק. הפליטים לא ישובו לישראל’.

[6][6] חומר הרקע על מעלה אדומים לקוח מהפרסום ‘פרופיל עירוני’ של עיריית מעלה אדומים, מנובמבר 2006 וכן מפרסום על העיר מיוני 2007 –  חוברת מידע שהוציאה לאור עיריית מעלה אדומים. וכן מהיכרות ומעקב לאורך שנים אחרי התפתחות מעלה אדומים.

[7] תקנות בדבר מועצות מקומיות ( החלפת מפות) (מעלה אדומים) התשנ”ב 1991. מובא אצל שמואל ברקוביץ, מלחמות המקומות הקדושים, עמ – 172. הוצאת מכון ירושלים והד ארצי. 2000

[8] ברקוביץ. שם.

[9] מסמכים על התוכנית שהועמדו לרשותי באדיבות רה”ע מעלה אדומים בני כשריאל

[10] מפת התוכנית

[11] שם.

[12] הפרטים על בינוי זה ועל מתקן מג”ב ותחנת המשטרה מסתמכים על מעקב במסגרת עבודת המחבר כעיתונאי ב’הארץ’

[13] ראה מפות באתר ‘מנהלת הגדר’, וכן שיחה עם אחד מאנשי המנהלת

[14] ביום העצמאות האחרון של מדינת ישראל, 8.5.08 העתיק ראש עיריית מעלה אדומים בני כשריאל את לשכתו, כאות מחאה, ולפרק זמן של מספר ימים לאתר אי-1 ( מבשרת אדומים), כדי למחות על הקפאת הבניה באי- 1.

[15] חגי הוברמן, הקרב על מבשרת אדומים, ‘מקור ראשון’, 14.12.07

[16] פרוטקול פגישה בין פרס לבני כשריאל מיום 24.1.96

[17] ‘הארץ’ 5.4.2005 , ידיעה של נתן גוטמן: “שרון: נמשיך בתוכנית לחיבור ירושלים למעלה אדומים”

[18] ‘הארץ’, 3.3.2003, ידיעה של נדב שרגאי: “מופז: רצף התיישבות בין ירושלים למעלה אדומים’.

[19] כותרת התקליטור: ‘זהירות – רוצים לחנוק אותה’.

[20] על בסיס נתונים לא רשמיים של המנהל האזרחים וגורמים נוספים

[21] חוסייני אמר אז: “הפעילות  הפלסטינית החשובה ביותר עתה היא הבניה ואפילו בלי רשיון”. ראה אצל נדב שרגאי, בפרק ‘ירושלים אינה הבעיה אלא הפתרון’, בתוך ‘אדוני ראש הממשלה ירושלים’ בעריכת משה עמירב. הוצאת כרמל – פלורסהיימר,2005.

[22] ידיעה במקומון ירושלים מאותה התקופה. ראה גם אצל חגי הוברמן, הקרב על מבשרת ירושלים, מקור ראשון, 14.12.07

[23] ראה אצל הוברמן. שם.

[24] על משמעות השבת ירושלים למעמד של ‘עיר קצה’, ראה אצל נדב שרגאי, סכנות החלוקה בירושלים, עמ’ 51,52, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. 2008

[25] חגי הוברמן. הקרב על מבשרת אדומים, ‘יומן’, בתוך ‘מקור ראשון’, 14.12.07

[26] ‘הארץ’,9.10.07, ‘ישראל הפקיעה אדמות…” מאת עקיבא אלדר.

[27] ‘הארץ’, 2.5.08, נדב שרגאי, ‘לבני סיירה בשטח אי-1’

[28] עוד על הסכנות הרבות בחלוקת ירושלים, ראה ב”ירושלים, סכנות החלוקה’, נדב שרגאי, פרסום מחקרי של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה 2008