עבור לתוכן העמוד
Menu

מה עומד מאחורי “מתקפת השלום” של ח’אלד משעל?

דבריו של ח’אלד משעל בראיון ל”ניו יורק טיימס” אינם מציגים עמדות חדשות העשויות להשתמע כפרגמאטיות. הצעתו להפסקת אש זמנית אינה שונה במהותה בפרטיה מהצעת אחמד יאסין בשעתה, ואין היא אלא בבחינת הדרך הקצרה והנוחה ביותר לחיסולה המוחלט של ישראל. חמאס מנסה בתקופה האחרונה לפרוץ דרך מדינית לאירופה ולארצות הברית. נציגי הארגון מקיימים זה זמן מגעים […]

דבריו של ח’אלד משעל בראיון ל”ניו יורק טיימס” אינם מציגים עמדות חדשות העשויות להשתמע כפרגמאטיות. הצעתו להפסקת אש זמנית אינה שונה במהותה בפרטיה מהצעת אחמד יאסין בשעתה, ואין היא אלא בבחינת הדרך הקצרה והנוחה ביותר לחיסולה המוחלט של ישראל.

חמאס מנסה בתקופה האחרונה לפרוץ דרך מדינית לאירופה ולארצות הברית. נציגי הארגון מקיימים זה זמן מגעים עם חברי פרלמנט בריטים, ומנהיג החמאס, ח’אלד משעל, נאם לא מכבר בשידור בפני הפרלמנט הבריטי. ב- 5 במאי, 2009, התראיין משעל לעיתון “ניו יורק טיימס” על מנת לפנות ישירות לממשל האמריקאי ולמעצבי המדיניות בארצות הברית. מספר מסרים מרכזיים עמדו בדבריו של משעל בראיון:

פרגמטיזם מדיני – משעל ניסה ליצור את הרושם לפיו חמאס מוכן לקבל את פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. “אנו תומכים במדינה בגבולות 1967, המבוססת על הפסקת אש ארוכת טווח (לדבריו, לעשר שנים). זה כולל את מזרח ירושלים, פירוק ההתנחלויות ושיבת הפליטים”. משעל ניסה אף לצייר את האמנה של חמאס כמסמך היסטורי שאינו בהכרח משפיע על עיצוב המדיניות של התנועה, ובעניין זה ציין כי האמנה קיימת כבר 20 שנה (פורסמה באוגוסט 1988) וחמאס מגבש את עמדותיה בהתאם לניסיונו.

מדיניות אחראית – משעל הציג את מדיניות הפעלת הכוח הפלסטינית כמבוקרת ומבוססת על שיקולים מדיניים ועל הלגיטימציה הבינלאומית למאבק לשחרור מהכיבוש. כהוכחה לטענתו, אמר משעל כי “אי שיגור רקטות בעת הנוכחית הוא פועל יוצא של הערכת המצב של חמאס המשרתת את האינטרס הפלסטיני. אחרי ככלות הכול, הירי (של הרקטות) הוא אמצעי ולא מטרה. ההתנגדות היא זכות לגיטימית, אך ההוצאה לפועל של זכות זו מתבצעת על בסיס הערכת המצב של מנהיגי התנועה”. עוד הוסיף משעל והדגיש כי “יש רק אויב אחד באזור והוא ישראל”, קרי – חמאס אינו מעוניין לפגוע באינטרסים מערביים במזרח התיכון או לחתור תחת המשטרים הפרו-מערביים.

כוח מנע – במסר החיובי (למראית עין בלבד) של משעל מקופל גם איום: “אני מבטיח לממשל האמריקני והקהילה הבינלאומית שאנו נהיה חלק מהפתרון. נקודה”. הווה אומר: כל ניסיון להגיע לפתרון מדיני רק עם הרשות הפלסטינית של אבו מאזן ידחה ויסוכל על ידי חמאס.

משעל הסביר כי החליט להתראיין ל”ניו יורק טיימס” מכיוון ש”כדי להבין את חמאס צריך לשמוע את החזון שלו באופן ישיר. חמאס שבע רצון כאשר אנשים רוצים לשמוע עליו ישירות מפי מנהיגיו ולא באמצעות אחרים”. הליכה על פי עצתו של משעל מלמדת מה באמת עומד מאחורי “מתקפת השלום” של חמאס.

ימים אחדים בלבד לאחר שפורסם הראיון, מיהר משעל להכחיש את הדברים המשתמעים שיוחסו לו והבהיר שלא אמר בפני גורם תקשורת אמריקני כלשהו שחמאס מוכן לקבל את פתרון שתי המדינות. בראיון עיתונאי בדמשק, אמר משעל כי “חמאס דחה ויוסיף לדחות את תנאי הקוורטט (הכרה בישראל והתנערות מהטרור)” וכי “לא הודענו על קבלתנו (את פתרון שתי המדינות), אלא אמרנו שנסכים עם קבוצת הכוחות הפלסטיניים באמצעות מסמך ‘ההסכמה הלאומית’ על מדינה פלסטינית בעלת ריבונות בגבולות 1967 ובירתה ירושלים ובעלת ריבונות מלאה על הגבולות”.

משעל אינו מעניק כל מקום לפרשנות העשויה להשתמע לשני פנים. “היוזמה המדינית” של חמאס פשוטה בתכלית הפשטות. חמאס נכון להסכים ל”הסדר מדיני” עם ישראל למשך 10 שנים ובתנאי שישראל תיסוג לגבולות 1967 ובכלל זה מירושלים המזרחית, תפרק את כל ההתנחלויות ביהודה ושומרון, תסכים למדינת אפרטהייד פלסטינית “נקייה מיהודים”, ובמקביל תאפשר למיליוני פלסטינים (פליטים וצאצאיהם) להיקלט בתחומה על ידי טרנספר המוני שיכלול את פינוי האוכלוסייה היהודית ממאות ישובים לשם אכלוס התושבים הפלסטינים.

זה השלום הצודק שתמורתו מוכן משעל לנצור את האש לעשר שנים בלבד. ובמילים אחרות – משעל מוכן בנדיבותו כי רבה שלא להפריע לישראל אם זו תחליט לבצע תהליך שמשמעותו התאבדות מדינית ופיזית.

כפי שאמר משעל, יש לשמוע את החמאס במקור ולא באמצעות מתווכים. בהודעה רשמית שפרסם החמאס ב- 30 במארס, 2009, לרגל יום האדמה, הבהיר הארגון את עמדותיו:

“עמנו (הפלסטיני) מאשר, כי דרך ההתנגדות (המאבק המזוין) הוא המסלול להכשלת המזימות הציוניות והדרך לנטילה בכוח של זכויותינו ואדמתנו הכבושה”.

“נחישות אדירה של העם הפלסטיני להמשך דרך הג’יהאד, ההתנגדות, ההקרבה וההקרבה העצמית כשהוא דבק בעקרונות היסוד ובזכויותיו הלאומיות עד שחרור כל אדמת פלסטין מטומאת הכיבוש הציוני הגזלן”.

“אנו מדגישים, כי זיכרון יום האדמה… יוסיף לחזק את דבקותנו בעקרונותינו הלאומיים, בזכויותינו הלגיטימיות ובאי הויתור על שעל מאדמתנו המבורכת”.

“אנו מדגישים, כי… פלסטין היא זכות של הפלסטינים ואדמת הקדש אסלאמי שאין לוותר על שעל ממנה… וכי החזרת זכויותינו גזולות וטיהור אדמתנו מטומאת הכובשים אינה אלא שאלה של זמן”.

בסיכומו של דבר, משעל אינו מציג עמדות חדשות העשויות להשתמע כפרגמאטיות. אמנת חמאס, אותה מציג משעל כמסמך היסטורי, תקפה גם תקפה בימינו אלה ומשמשת מקור והשראה למנהיג חמאס. הצעתו להפסקת אש זמנית אינה שונה במהותה בפרטיה מהצעת אחמד יאסין בשעתה, ואין היא אלא בבחינת הדרך הקצרה והנוחה ביותר לחיסולה המוחלט של ישראל כישות מדינית וליצירת התנאים להשתלטות פלסטינית על כל שטח ארץ ישראל.

חמאס מציג אפוא את הסכסוך כ”משחק סכום אפס” שבו אין מקום לפשרות או לויתורים. על בסיס זה צריכות ישראל וארצות הברית לגבש את מדיניותן כלפי חמאס, המנסה לזכות בתמיכה מערבית על מנת להשיג בסופו של דבר הכרה בשלטונו ברצועת עזה, ובהמשך גם בשטחי הרשות הפלסטינית, כחלק מהחתירה להקים מדינת הלכה אסלאמית אנטי מערבית ברוח האחים המוסלמים וכחלק מהתוכנית לחיסולה של מדינת ישראל.