עבור לתוכן העמוד
Menu

האם מצרים מחזיקה בתוכנית סודית לפיתוח אנרגיה גרעינית?

על פי דיווחים שנתפרסמו לאחרונה בתקשורת, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א) גילתה במצרים חלקיקי אורניום מועשר מעבר לרמה הדרושה לשימושים אזרחיים. למרות ההכחשות הנמרצות מצדה של מצרים, נראה כי היא אינה מתעלמת מיכולותיה הגרעיניות של ישראל ומהאיום הגרעיני הגובר מכיוון איראן. הדיון התקשורתי הבינלאומי סביב בעיית הגרעין האיראני ופתיחת המירוץ לפיתוח אנרגיה גרעינית במזרח התיכון […]

על פי דיווחים שנתפרסמו לאחרונה בתקשורת, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א) גילתה במצרים חלקיקי אורניום מועשר מעבר לרמה הדרושה לשימושים אזרחיים. למרות ההכחשות הנמרצות מצדה של מצרים, נראה כי היא אינה מתעלמת מיכולותיה הגרעיניות של ישראל ומהאיום הגרעיני הגובר מכיוון איראן.

הדיון התקשורתי הבינלאומי סביב בעיית הגרעין האיראני ופתיחת המירוץ לפיתוח אנרגיה גרעינית במזרח התיכון התלהט לאחרונה עם הידיעות בדבר האפשרות שמצרים מחזיקה בתוכנית גרעין סודית. בהתאם לדיווחים אמריקאים, שמקורם בהדלפות מהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א), במצרים נתגלו חלקיקי אורניום מועשר מעבר לרמה הדרושה לשימושים אזרחיים. דובר משרד החוץ המצרי דחה על הסף את הדיווחים והבהיר כי הם מתייחסים לממצאי דו”ח ישן של סבא”א משנת 2007, לגביו מצרים כבר סיפקה הסברים שנתקבלו על ידי סבא”א. על פי הגרסה המצרית, מקור החלקיקים הוא במכולות שהעבירו חומרים רדיו אקטיביים לצורכי מחקר. עם זאת, מקורות אמריקאים טוענים כי החלקיקים נתגלו פעמיים בשנים 2007 ו- 2008 ומכילים רמת העשרה המתאימה לשימושים צבאיים.  ראוי גם לציין כי כבר בשנת 2004 חשפה סבא”א, על בסיס מסמכים גלויים שפורסמו באינטרנט, כי מצרים מבצעת ניסויים באורניום מועשר ללא התיאום הדרוש.

התגובה המהירה וההחלטית של דובר משרד החוץ המצרי מחפה על מבוכה גדולה בקרב הממשל. מצרים חתומה על ההסכם לאי הפצת נשק גרעיני מאז 1969 ומוכרת כנושאת הדגל בעניין פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, הנחשבת ליוזמה אישית של הנשיא, חוסני מובארק.

החלקיקים החשודים נתגלו בשני הכורים שמפעילה מצרים בעיר אינשאס, השוכנת כ-150 ק”מ צפונית-מזרחית לקהיר. הכור הראשון נבנה ע”י ברית המועצות בשנת 1961 ושודרג בהמשך בסיועה של הודו. הכור השני הוקם בעזרתה של ארגנטינה בשנת 1998. הכורים משמשים למטרות מחקר ופיתוח בתחומי המדע, הרפואה, החקלאות ועוד. שני מתקנים גרעיניים קטנים יותר, האחד משמש להפקת דלק גרעיני לכור הארגנטיני והשני משמש כמעבדת מחקר לניסויים בהפקת פלוטוניום, פועלים גם הם באינשאס.

מצרים, לפיכך, מחזיקה בתשתית אנושית ומדעית מינימלית בתחומי הגרעין שעשויה לסייע לה בפיתוח התוכנית המשודרגת עליה הכריז מובארק לפני שנתיים, במסגרתה מתעתדתמצרים לפתח תכנית גרעינית למטרות שלום, בעיקר לשם בניית ארבעה כורים להפקת חשמל. בשנתיים האחרונות  עשו המצרים מאמצים גדולים כדי להכין את  התשתית החוקית, המנהלית והבטיחותית לבניית הכורים. הוועדה המצרית לאנרגיה אטומית הורכבה מחדש ונערך מכרז להכנת סקרי היתכנות לבחירת מיקום הכורים. מצרים גם הידקה את שיתוף הפעולה שלה עם סבא”א כדי לקדם את התחיקה והסיוע הטכני להם תהיה זקוקה.

מעניין כי דווקא השבוע, לאחר ההדלפה על גילוי החלקיקים החשודים, הודיע  חסן יונס, שר האנרגיה והחשמל המצרי, כי ממשלת מצרים סיימה להכין הצעת חוק לבניית הכורים. הצעת החוק מבוססת על ניסיונן של מדינות אחרות בבניית כורים להפקת חשמל ועל התחיקה הבינלאומית בנושא. היא תוגש בקרוב לדיון בפרלמנט המצרי ותועבר לעיונה ואישורה של סבא”א. ניתן להניח כי הודעתו של יונס בעיתוי הנוכחי נועדה להעביר מסר לפיו מצרים פועלת בשקיפות מלאה בפיתוח תוכניתה הגרעינית ונמצאת בקשר רציף עם סבא”א. יחד עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות שמדענים מצרים עמלו לפתח תוכנית מחקר מצומצמת של העשרת אורניום מעבר לדרוש לשימושים אזרחיים כדי להכין תשתית ראשונית למקרה הצורך. כמעצמה אזורית, מצרים אינה יכולה להתעלם מיכולותיה הגרעיניות של ישראל ובוודאי שלא מהאפשרות שאיראן תחזיק בשנים הבאות בארסנל גרעיני. המירוץ לפיתוח אנרגיה גרעינית במזרח התיכון, על כל הסכנות הצפונות בו, כבר נפתח וספק רב אם ניתן לעוצרו.