עבור לתוכן העמוד
Menu

דוגמא נוספת ליחסו החד-צדדי של Human Rights Watch כלפי ישראל

ארגון זכויות האדם Human Rights Watch האשים לאחרונה את ישראל כי סירובה לאפשר את כניסתם לעזה של מומחים לפירוק פצצות הביאה לכך שארגונים פלסטינים חמושים השתלטו על נפלים ותחמושת. בדיקת העובדות לאשורן מגלה כי התחמושת נגנבה, ככל הנראה בשיתוף פעולה מלא של “המשטרה הפלסטינית”, שאינה אלא הלכה למעשה אחת הזרועות הצבאיות של חמאס. ארגון זכויות האדם […]

ארגון זכויות האדם Human Rights Watch האשים לאחרונה את ישראל כי סירובה לאפשר את כניסתם לעזה של מומחים לפירוק פצצות הביאה לכך שארגונים פלסטינים חמושים השתלטו על נפלים ותחמושת. בדיקת העובדות לאשורן מגלה כי התחמושת נגנבה, ככל הנראה בשיתוף פעולה מלא של “המשטרה הפלסטינית”, שאינה אלא הלכה למעשה אחת הזרועות הצבאיות של חמאס.

ארגון זכויות האדם Human Rights Watch ממשיך במתקפה השיטתית שלו נגד ישראל. בהודעה  רשמית שפורסמה באתר האינטרנט של הארגון, נמסר כי ב- 30 באפריל, 2009, שלח HRW מכתב למזכירת המדינה האמריקאית, הילרי קלינטון, ובו הפציר בפניה להפעיל לחץ על ממשלת ישראל על מנת שזו תמלא את מחויבותה כ”כוח כובש” ותדאג לרווחתה של האוכלוסייה הפלסטינית הנתונה תחת “כיבוש”. בחינת נוסח המכתב מעלה שאלות נוקבות על מהימנות הדיווחים של HRW, אמות המידה המוסריות המנחות את הארגון ומניעיו.

במכתבו לקלינטון, טוען HRW כי ההגבלות שמטילה ישראל על הכניסה לרצועת עזה עשויות לגרום נזק ביטחוני לישראל עצמה. הארגון מאשים את ישראל כי אינה מאפשרת את כניסתם לעזה של צוותי מומחים לפירוק פצצות לצורך נטרול/פיצוץ נפלים שנמצאו לאחר המלחמה בעזה. עוד טוען הארגון כי מדיניות זו של ישראל הביאה לכך ש”קבוצות חמושות, כפי הנראה מהחמאס” השתלטו על כ- 5 טון של נפלים ותחמושת. [1]

בדיקת העובדות לאשורן אינה תומכת בטענה של HRW לפיה האחריות על השתלטות חמאס על נפלי הפצצות והתחמושת מוטלת על ישראל. כבר ב- 17 בינואר, 2009, הודיע דובר רשמי של האו”ם, ריצ’רד מירון, כי 5 טון של נפלי פצצות ותחמושת אוחסנו למשמורת במחסן בדרום רצועת עזה. מירון מסר כי הנפלים והתחמושת נמצאו תחת אבטחה של “המשטרה הפלסטינית” בין התאריכים ה- 4 עד ה- 14 בפברואר.

צוות פירוק פצצות מטעם האו”ם שהה באותה עת ברצועת עזה ונציגים מטעמו קיימו פגישות תיאום עם קציני צה”ל על מנת לאתר שטחים מוסכמים בהם יבוצע הפיצוץ המבוקר של הפצצות והתחמושת. ביום חמישי, ה- 12 בפברואר, סוכם בין הצדדים על שני אזורים לפיצוץ מבוקר של הפצצות, האחד בצפון רצועת עזה באזור הקרוב לגבול עם ישראל, והאחר בח’אן יונס בשטח אימונים לשעבר של חמאס. ביום ראשון, ה- 15 בפברואר, כאשר אנשי האו”ם חזרו למחסן בו הייתה התחמושת, הם גילו שהיא נעלמה כלא הייתה. 2]2  הווה אומר: “גניבת” הפצצות התרחשה בפרק זמן זה, וסביר להניח שלאור הכמות הגדולה והסכנה הקיימת בהעמסתה על משאיות, תהליך “הגניבה” נמשך מספר ימים ולא היה בחשאי, אלא בשיתוף פעולה מלא של “המשטרה הפלסטינית”, שאינה אלא הלכה למעשה אחת הזרועות הצבאיות של חמאס.

ארגון HRW בחר להשמיט פרטים אלה במכתבו למזכירת המדינה האמריקנית ובהודעה שפרסם לציבור. הוא בחר בדיווח חלקי, בבחינת חצי אמת הגרועה משקר, על מנת להבאיש את פניה של ישראל בכל מחיר. לעומת זאת, הארגון נמנע בהודעתו מגינוי של חמאס על גניבת הפצצות והתחמושת המסכנת את התושבים הפלסטינים והישראלים כאחד, או להפעלת לחצים בינלאומיים על ממשלת חמאס להחזיר את הפצצות ש”נגנבו”. ארגון HRW אף נמנע מלקרוא לאו”ם להנחות את צוותי פירוק הפצצות לאסוף את מטעני הנפץ של ארגוני הטרור הפלסטיניים. דו”ח זה של HRW מאפיין את גישתו החד-צדדית המסורתית של הארגון כלפי ישראל ומלמד על רמת המהימנות של הדו”חות שהוא מפרסם.