הירתמותה של התקשורת בישראל למסע כמעט היסטרי לשחרורו של גלעד שליט, מבלי שאיש נותן דין וחשבון על המשמעות המעשית של התנהגות מסוג זה במזרח התיכון, הביאה את החמאס לחשוב שהוא יכול להשיג יותר. ישראל חייבת כעת להתעשת ולהחזיר לעצמה את רוח העמידה.
המשא ומתן לשחרור גלעד שליט הסתיים בכישלון. אם תעמוד הממשלה בלחץ הציבורי ולא תשחרר מאות אסירים, גלעד שליט יישאר בבור השבי.
שתי אלטרנטיבות רעות וכואבות עמדו בפני ממשלת ישראל. במשך כל הזמן שעד מבצע "עופרת יצוקה" הייתי בדעה שאל לה לממשלת ישראל להיכנע לדרישות החמאס, גם במחיר הימשכות שביו של גלעד. חשבתי שאסור לתת לכאב האישי שחש כל אחד מאיתנו להתגבר על האינטרסים הביטחוניים של המדינה. חשבתי שיש זכות מוסרית למדינה לדרוש ממשפחת שליט ומגלעד עצמו לשאת בסבל הנוראי.
לצערי הפסדנו הזדמנות לשנות את המצב מעיקרו במבצע "עופרת יצוקה", אך צה"ל לא המשיך בלחימה כדי ללחוץ על חמאס להביא לשחרורו של גלעד. מדינת ישראל הפסיקה את הלחימה בלעדיו וצה"ל נסוג שוב מהרצועה – ובמידה רבה אבדה לדעתי הזכות המוסרית לדרוש את ההקרבה ממשפחת שליט ומגלעד. המנהיגות חשה בכך והייתה מוכנה לוויתורים.
אלא שאז חל גם שינוי בהתנהגות דעת הקהל בישראל והיא הפכה קולנית ורגשנית. דיבורים וכתבות בנוסח "צריך לתת הכול" הפכו לחם חוק והתקשורת נרתמה למסע כמעט היסטרי ולעיתים על גבול המותר לדעתי, מבלי שאיש נותן דין וחשבון על המשמעות המעשית של התנהגות מסוג זה במזרח התיכון.
לא אתפלא אם יתברר שההתנהגות של מובילי דעת קהל בישראל הביאה את החמאס לחשוב שהוא יכול להשיג יותר. זאת לא רק שחצנות של ארגון המרגיש חזק ומחוזר, זאת התנהגות של מי שחושב שבידיו כל הקלפים והצד השני עומד לפני שבירה – אחרת אין הסבר להקשחת עמדותיו. האם עתה תקבע לעצמה המדינה קווים אדומים כאלה שראשיה בעבר סירבו לקבוע?
אם נעשה כן לא נהיה המדינה הדמוקרטית הראשונה שמסרבת למו"מ עם גורמי טרור. אנחנו חייבים להחזיר לעצמנו את רוח העמידה גם במצבים קשים רוח שאיבדנו תחת ממשלות שונות שנכנעו לגופי טרור שהחזיקו באנשינו. עלינו להתעשת.
מאמר זה התפרסם לראשונה ב"ישראל היום".
1. עיתונות ושוחד
דב שטיין ירושלים (20/03/2009 10:37:26)
2. המדיניות נכשלה
מיכה גפן גילון (21/03/2009 10:02:35)
