היוזמה הערבית לנרמול היחסים עם ישראל לא תביא לתוצאות מוחשיות כל עוד היא תלויה במו"מ מול הפלסטינים. חלופה פרודוקטיבית יותר יכולה להיות שיחות רב-ערוציות עם מדינות ערב, כפי שנעשה במסגרת ועידת מדריד, שגוועה בעקבות הסכמי אוסלו.
הראיון שהעניק אתמול נשיא סוריה, בשאר אלאסד, לעיתון האיטלקי "לה רפובליקה", מאפשר לנו לקבל פרספקטיבה על ההיסטוריה של השיחות בין ישראל לסוריה. לדברי אסד, ישראל וסוריה היו קרובות מאד לפתוח במו"מ ישיר ביניהן, אלמלא התחרט רה"מ, אהוד אולמרט, ברגע האחרון.
ואולם, ישראל וסוריה כבר קיימו שיחות ישירות ביניהן שאפשרו תהליך שלום מסוג אחר במזרח התיכון: יצירת רשת מסועפת של ועדות רב-צדדיות שבהן השתתפה ישראל יחד עם מדינות ערב. הוועדות דנו בעתיד המזרח התיכון בתחומים שונים, כגון ביטחון אזורי, בעיות המים ואפילו בעיית הפליטים. דיונים אלה זכו לשם "תהליך מדריד" בשל העובדה שנערכו בעקבות ועידת מדריד משנת 1991, בה השתתפה סוריה לצד מדינות ערב אחרות. ההמשך היה בשיחות בוושינגטון שנשאו אופי פוליטי, אבל ערוצי משנה רב-צדדיים המשיכו להתפרש על פני המזרח התיכון כולו ובבירות העולם.
במסגרת אותן שיחות ישירות בוושינגטון, סוריה דרשה לקבל את רמת הגולן וישראל התנגדה. עם זאת, לא הייתה זו הסתירה בין שתי עמדות אלה שהביאה לפיצוץ תהליך מדריד, אלא השיחות החשאיות בין ישראל לאש"ף שהולידו את הסכמי אוסלו. מאז התמקד "תהליך השלום" בשיחות הדו-צדדיות בין ישראל לפלסטינים, מדינות ערב החלו לתפוס מרחק ולהשאיר את הישראלים והפלסטינים לנפשם.
בתוך כך, מתהליך מדריד בכל זאת נשאר משהו – תשתית היחסים הטובים בין ישראל לאמירויות המפרץ ולמדינות ערביות אחרות, כתוניסיה, מרוקו ומאוריטניה.
באחרונה דובר נכבדות על היוזמה הערבית, אף שבמתכונתה הנוכחית היא עקרה ואינה יכולה להביא לתוצאות מוחשיות. על פי המתכונת הנוכחית של היוזמה, מדינות ערב נותרות בצד ומניחות לישראל ולפלסטינים להמשיך במסלול השיחות הדו-צדדיות מבלי להתערב. כאשר יגיעו שני הצדדים לתוצאות, מדינות ערב מתכוונות להצטרף להסכמי השלום עם ישראל. עם זאת, מכיוון שהשיחות בין הישראלים לפלסטינים תקועות, גם היוזמה הערבית תקועה. בנקודה זו יש לחשוב האם אפשר להשתמש בפתח שפותחת היוזמה הערבית לתהליך שלום במטרה לחזור למתכונת מדריד, אשר התמוטטה לא בגלל שנכשלה, אלא מכיוון שישראל נטשה אותה לטובת תהליך אחר.