עבור לתוכן העמוד
Menu

שלושת האתגרים של הממשלה החדשה

עם תום המולת הבחירות ולקראת המשא ומתן הקואליציוני הצפוי לנו, נכון להזכיר לראש הממשלה העתידי עד כמה גדול האתגר הממתין לו. לאמתו של דבר, מדובר בשלושה אתגרים מרכזיים: המשבר הכלכלי, האיום הביטחוני מצד איראן, סוריה, חזבאללה וחמאס, והמו”מ הישראלי-פלסטיני. עם תום המולת הבחירות ולקראת המשא ומתן הקואליציוני הצפוי לנו, נכון להזכיר לראש הממשלה העתידי עד כמה גדול […]


עם תום המולת הבחירות ולקראת המשא ומתן הקואליציוני הצפוי לנו, נכון להזכיר לראש הממשלה העתידי עד כמה גדול האתגר הממתין לו. לאמתו של דבר, מדובר בשלושה אתגרים מרכזיים: המשבר הכלכלי, האיום הביטחוני מצד איראן, סוריה, חזבאללה וחמאס, והמו”מ הישראלי-פלסטיני.

עם תום המולת הבחירות ולקראת המשא ומתן הקואליציוני הצפוי לנו, נכון להזכיר לראש הממשלה העתידי עד כמה גדול האתגר הממתין לו. לאמתו של דבר, מדובר בשלושה אתגרים שונים לפחות המכבידים על הטיפול בהם בגלל קיומם במקביל.

האתגר הראשון הוא כלכלי. העולם כולו שרוי בעיצומו של משבר כלכלי חריג בהיקפו ובעוצמתו. לישראל יש אחים רבים לצרה. מצבם חמור יותר, אבל התוצאות הבלתי נמנעות של המשבר העולמי עוד יכו בנו במלוא עוצמתן – ועל ישראל להתכונן לכך. יש בקרבנו מי שטרם הפנימו את עוצמת האתגר הכלכלי שעימו חייבים להתמודד. מאחר שמקור המשבר טמון ברובו בבעיות שנוצרו מחוץ לישראל, צריך יהיה להתמודד איתו בזהירות ובהבנה שיש הרבה גורמים משפיעים שאין בכוחה של ממשלת ישראל להשפיע עליהם. אבל בה בעת, יש לא פחות גורמים שניתן לשנותם כדי להימנע מאסון כלכלי.

האתגר השני הוא האתגר הביטחוני-אסטרטגי. הוא מורכב מארבע צלעות שתלויות זו בזו, אך כל אחת מהן היא איום כשלעצמו:

איראן המתגרענת, שעומדת מאחורי כל כוח המנסה לערער את היציבות והשקט במזרח התיכון, ורואה בישראל אויב שיש להעלימו;

חיזבאללה, שיצא מוכה ממלחמת 2006 אך החזיר לעצמו את כוחו (ואף מעבר לכך), ולאחר שיתפנה מהבחירות בלבנון ביוני יוכל לחזור לסורו ביתר עוצמה;

סוריה, הממתינה לראות להיכן נושבות הרוחות בארה”ב ובישראל כדי להחליט להיכן פניה (לחיזוק יחסיה עם איראן ואולי אף להתמודדות כוחנית עם ישראל או לתהליך של התחברות עם ארה”ב, בתנאי שזאת תשכח את חטאיה בלבנון ובעיראק);

חמאס, שהוכה במבצע האחרון בעזה אך יצא ממנו כשהוא זוכה ללגיטימציה בינלאומית שהיתה חסרה לו קודם ועם סיכויים טובים לחזור ולבנות את כוחו הצבאי בלי שאיש יוכל להפריע לו בכך. זאת משום שישראל, בסיום לא חכם של מבצע “עופרת יצוקה”, איבדה את החופש להגיב כראוי, גם אם יופרו ההסדרים המונעים את התחמשות הארגון.

האתגר השלישי הוא האתגר המדיני והוא נובע בעיקרו מהשינוי בוושינגטון. הלכי הרוח בבירה האמריקנית מתנהלים על בסיס אמונה כי ניתן לעשות את הדברים אחרת. בוושינגטון מאמינים כי ניתן להגיע להישגים בינלאומיים גדולים על בסיס של דיאלוג במקום שימוש בכוח. המועמד הראשון לניסוי המדהים (יש שיאמרו הנאיבי) הוא המזרח התיכון וזאת בשלושה תחומים לפחות: יציאה מעיראק בתוך שנה וחצי בתקווה כי התהליכים הפנימיים שם יאפשרו לבנות דמוקרטיה יציבה פחות או יותר; משא ומתן עם איראן ללא תנאים מוקדמים כדי להגיע בהסכמה להפסקת העשרת האורניום באיראן; ניהול המשא ומתן בין ישראל לפלשתינים במטרה להביא להסכם כולל כשעוד לא ברור על בסיס אילו עקרונות ינוהלו מגעים אלה.

שלושת המאמצים עלולים להעמיד את ישראל בפני מצבים קשים, כמו גם לפתוח פתח להזדמנויות. אם יתברר כי עיראק באמת עולה על דרך של יציבות, יהיה זה צעד חשוב ודוגמה לעוד מדינות ערביות החוששות מדמוקרטיה. אך אם ייכשל המהלך (ולדעתי האפשרות הזאת אינה זניחה), אנו עלולים למצוא עצמנו במצב שבו מעבר לממלכת ירדן בונה איראן עוד מדינה המושפעת מהרדיקליות השיעית; מדינה היכולה לשמש בסיס לערעור המבנה העדין שבין ישראל לממלכת ירדן. אם יתברר כי במשא ומתן אמנם ניתן להשיג עיכוב של ממש בהתקדמות איראן לעבר פצצה גרעינית – יוסר מישראל האיום הגדול ביותר על ביטחונה. אך גדולים הסיכויים כי גם הנשיא החדש בוושינגטון יגלה לאחר זמן את שלמדו הנושאים ונותנים האירופאים עם איראן: הצד האיראני פשוט משקר. האם ירים הנשיא את הכפפה או שיעדיף להתעלם מהבעיה שתהפוך לבעיה הכי חשובה לעתידה של ישראל?

מאמר זה התפרסם לראשונה ב”ישראל היום”.

1. זה הכל?
אלי ירושלים (15/02/2009 10:33:47)