עם פתיחת המהלך הקרקעי בעזה, שכרגע עדיין לא ניתן לעמוד על היקפו, ישראל עומדת בפני שלב מכריע. להלן שש אופציות פעולה העומדות בפני ישראל. לכל אחת חולשות ויתרונות, אבל מנהיגינו חייבים להכריע ביניהן: לצד פעולה קרקעית מוגבלת יש להמשיך בהפצצות חיל האוויר על סמך המודיעין המגיע מהשטח, בתקווה שככל שייפגעו עוד מטרות, ואולי כמה מנהיגים […]
עם פתיחת המהלך הקרקעי בעזה, שכרגע עדיין לא ניתן לעמוד על היקפו, ישראל עומדת בפני שלב מכריע. להלן שש אופציות פעולה העומדות בפני ישראל. לכל אחת חולשות ויתרונות, אבל מנהיגינו חייבים להכריע ביניהן:
- לצד פעולה קרקעית מוגבלת יש להמשיך בהפצצות חיל האוויר על סמך המודיעין המגיע מהשטח, בתקווה שככל שייפגעו עוד מטרות, ואולי כמה מנהיגים בכירים, חמאס יבקש הפסקת אש וייתכן שיסכים לתנאים טובים עבור ישראל – אולי אף החזרת גלעד שליט. ההנחה היא שמצב החמאס מחמיר מיום ליום כי אין לו תשובה לעדיפות של צה"ל באוויר, ולכן ייאלץ לבקש הפסקת אש ולהסכים להרעה בתנאיו. חולשת הדרך הזאת היא בכך שהקסאמים והקטיושות ימשיכו ליפול מדי יום. מה עוד שייתכן כי החמאס לא יבקש הפסקת אש ובחלוף הזמן ייראה כאילו ישראל מפחדת להיכנס לשטח, עד שלקהילה הבינלאומית יימאס והיא תכפה עלינו הפסקת אש ללא שום הישג. צה"ל אמנם הראה לחמאס כי אנו יודעים לפגוע בו קשה מהאוויר, אבל הוא יחזור ויבנה את כוחו בחלוף הזמן כי תנאי השטח נותרו כלפנים.
- עידוד תיווך של גורם שלישי, מצרים או מדינה אירופית, כדי להגיע להפסקת אש. הבעיה: מי שקורא להפסקת אש נתפס כמי שאמור לשלם את המחיר, והיכולת להשפיע על החמאס כדי שיגמיש עמדות תצטמצם. יתרונה של אופציה זאת הוא בכך שניתן לנהל את המו"מ עם חמאס לאחר הפסקת אש ובכך להקל על האוכלוסייה.
- להודיע על הפסקת אש חד-צדדית למשך זמן קצוב בעקבות פעולה קרקעית קצרה וקשה, ולהמשיכה אם חמאס יפסיק לשגר רקטות לעבר ישראל. דרך זו אינה מביאה למשא ומתן אלא להסכם דה פקטו, מתוך הנחה שהמכה שחטף חמאס תהיה בלם משמעותי נגד שיגור קטיושות בעתיד. ישראל אמנם לא תשפר את תנאי הפסקת האש באופן פורמלי, אבל ההרתעה תעבוד טוב יותר ומבחינה מעשית תמנע כל פעולת טרור עתידית. היתרון הוא בכך שצה"ל נמנע מכניסה קרקעית עמוקה לעזה, מהלך שיביא ככל הנראה לקורבנות משני צידי המתרס; והחיסרון הוא שלא קיבלנו שום מחויבות רשמית באשר להתנהגות חמאס בעתיד ועקרונית (אותה טעות של ההתנתקות החד-צדדית). יתר על כן, מאחר שירי הקטיושות יימשך עד לרגע האחרון, יוכל החמאס לטעון – במידה רבה של צדק – כי ניצח במלחמה מאחר שישראל מצמצה ראשונה. בתוך כך, יובהר גם כי לישראל יש בעיה בהפעלת הכוח היבשתי בהיקף רחב משום שאין למנהיגיה הנחישות הדרושה, או משום שהם לא סומכים על הצבא. הדבר יטיל צל על ההרתעה של צה"ל.
- להפעיל כוחות יבשתיים קטנים וגדולים בפשיטות לתוך שטח הרצועה בלי להישאר שם יותר מהדרוש. החיסרון בדרך זאת הוא שהמחיר בחיי חיילים עלול להיות לא קטן, ולאחר הפשיטות יחזור המצב לקדמותו מכל בחינה שהיא. יתרה מכך, צה"ל לא יוכל להמשיך לעולם בפשיטות אלה ובכל פעם שנצא יטען חמאס כי הגן על הרצועה מפני מהלך קרקעי גדול. דרך זו לא מבטיחה לחץ שיביא להפסקת אש בתנאים משופרים, וכל אותו הזמן ימשיכו רקטות ליפול על ישראל. כמו בכל האופציות שבסופן הפסקת אש בלי שישראל נוכחת בציר פילדלפי, גם כך אין מענה להמשך התחמשות חמאס לאחר המבצע ישראל לא תוכל להגיב על החדרות נשק ועל הכנות למלחמה כי היא תהיה מחויבת להפסקת אש ואיש לא יבטיח לה שחמאס לא יכניס טילים שמגיעים גם מעבר ליבנה ובאר שבע (לדעתי הכור בדימונה הוא מטרה של חמאס וזה גם תואם את צורכי איראן).
- להשתלט על כמה שטחים חיוניים ובראשם ציר פילדלפי. להרחיב את השטח המשמש חיץ בין מצרים לרצועה (מהלך שפירושו גירוש אלפי פלשתינים והרס בתיהם, ולכן יש להכין פיצוי ומהלך הסברתי), ולהביא לכך שחמאס לא יוכל להתחמש מחדש. צה"ל ישלוט בחיץ זה למשך תקופה ארוכה כחלק מהסכם הפסקת אש שיושג באחת משלוש הדרכים המתוארות בשלוש האופציות הראשונות. קשה לי להאמין שחמאס יסכים לפתרון שכזה. גם אם יסכים, יהיו החיילים שם חשופים לסכנה גדולה ביותר כשברור כי יהיה קשה ואולי בלתי אפשרי להגן על הכוחות הפרוסים במסדרון צר כשהם מוגבלים מצד אחד על ידי גבול בינלאומי, ומצד שני על ידי נוהלי הפסקת האש. מהלך זה ימנע את הסכנות העתידיות הגלומות בהתחזקות חמאס, אך סיכוייו לשרוד קטנים והסכנה לצה"ל שם גדולה ביותר.
- כיבוש הרצועה מחדש. הדבר יוביל לשקט בדרום, כמו גם ביהודה ושומרון, אך זה יעלה בחיי חיילים ואזרחים פלשתינים רבים, מה גם שנקבל אחריות לחיים האזרחיים של מיליון וחצי פלשתינים ונאלץ להיערך לתגובת חיזבאללה, שיתקשה להצטייר כמי שהפקיר את עזה. יהיה שקט בדרום ויהיה ברור מי ניצח והדבר יוסיף להרתעה – אבל נשלם את מחיר החזקת הרצועה תחת כיבוש. אולי יהיה אפילו צורך בחידוש המינהל האזרחי, אלא אם כן יקבל אבו מאזן אחריות ובמידה מסוימת יחזור לעזה על כידוני צה"ל (מה שיזיק לו ולפתח בטווח הארוך).
מאמר זה פורסם לראשונה ב"ישראל היום".
