עבור לתוכן העמוד
Menu

מה עומד מאחורי גינוי המערב את מלחמתה של ישראל נגד החמאס?

הגינוי הבינלאומי הנרחב נגד המבצע הישראלי ברצועת עזה, תוך התעלמות מהנזק שנגרם לישראל על ידי הפלסטינים, איננו נובע מדאגה מיוחדת כלפי העם הפלסטיני אלא הוא תוצאה של היסטוריה ארוכה של אנטישמיות. לקריאת המאמר באנגלית:What's Behind Western Condemnation of Israel's War Against Hamas זמן קצר לאחר שישראל החליטה להפסיק את התקפות החמאס על אוכלוסייתה האזרחית, לאחר […]


הגינוי הבינלאומי הנרחב נגד המבצע הישראלי ברצועת עזה, תוך התעלמות מהנזק שנגרם לישראל על ידי הפלסטינים, איננו נובע מדאגה מיוחדת כלפי העם הפלסטיני אלא הוא תוצאה של היסטוריה ארוכה של אנטישמיות.

לקריאת המאמר באנגלית:What's Behind Western Condemnation of Israel's War Against Hamas

זמן קצר לאחר שישראל החליטה להפסיק את התקפות החמאס על אוכלוסייתה האזרחית, לאחר שנים של איפוק, היא נאלצה להתמודד על גל של גינויים בינלאומיים. תוך הפגנת אחדות דעים שהפכה מוכרת בכל מה שקשור להצהרות בנושא ישראל, פוליטיקאים, אנשי תקשורת, ארגונים לא ממשלתיים ומנהיגים דתיים ברחבי העולם גינו את אקט ההגנה העצמית הלגיטימי של דמוקרטיה ריבונית שהחליטה לפעול נגד אחד מארגוני הטרור הקיצוניים ביותר בעולם, המחויב בגלוי להשמדתה.

כשברקע ניצב הכיסוי הנרחב של התקשורת העולמית את תגובתה של ישראל בעזה, תוך העלמת עין מהאידיאולוגיה והפעולות הרצחניות של חמאס, מקהלה זו של קולות נגד השימוש "הלא מידתי" בכוח שמפעילה ישראל עומדת בניגוד בולט לאדישות המוחלטת ביחס לקונפליקטים אחרים ועקובים מדם בהרבה, כמו אלו בקונגו (4 מיליון הרוגים), בצ'צ'ניה (כ- 200 אלף הרוגים) ובדרפור (40 אלף הרוגים). אף אחת מהטרגדיות האלה לא הובילה המונים להפגנות מחאה בערי אירופה, כפי שאירע במקרה של עזה.

איך ניתן להסביר זאת? מדוע אזרחי מדינות דמוקרטיות מאמצים בהתלהבות ארגון אסלאמיסטי קיצוני שאינו רק שואף לחסל דמוקרטיה אחרת, אלא גם מחויב בגלוי להקמת שלטון חליפות אסלאמית ברחבי העולם? לא מדובר כאן בחמלה כלפי הפלסטינים, אשר מצוקתם מעולם לא עוררה עניין אמיתי בעולם, במיוחד לא מצד מדינות ערב, שגילו במשך שנים יחס עוין לפלסטינים. העיסוק הבינלאומי יוצא הדופן בסוגיה הפלסטינית הוא תוצאה של הקשר בין הפלסטינים לישראל. לו היה הסכסוך ניטש בין הפלסטינים למדינה ערבית, מוסלמית, או אחרת, הוא לא היה מעורר תשומת לב כה רבה.

על פי רוב, אנטישמיות בצורתה המוכרת מיועדת להגברת אי האמון והשנאה כלפי ישראל. הכיסוי התקשורתי הבינלאומי של הסכסוך הישראלי-ערבי וההאשמות לפיהן ישראל פועלת בדומה לגרמניה הנאצית ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה משקפים מידת מעורבות רגשית החורגת מן הגבולות המצופים מדיווח אובייקטיבי. למעשה, מדובר בהחצנה של דעות קדומות נושנות שצפות אל פני השטח בעיתות משבר מעין זה המתרחש בימים אלה.

במשך אלפי שנים, דם יהודי נחשב זול, אם לא חסר-ערך לחלוטין, בחברות נוצריות ומוסלמיות. נראה כי קיימת ציפייה בקרב חוגים מסוימים בעולם כי היהודים ימשיכו לשמר את מעמדם הנחות ולא יגיבו להתקפות הערביות עליהם. אבל לא כך הדבר – במקום להכיר במעמדה, ישראל החצופה נטשה את תפקידה ההיסטורי וקבעה תג מחיר לדם יהודי. שינוי דרמטי זה במהלך ההיסטוריה אינו נתפס כמוסרי או מקובל ומכאן זעם הקהילייה הבינלאומית על תגובתה ה"לא מידתית" של ישראל וההתעלמות מהסבל שנגרם לה על ידי הפלסטינים.

פרופ' אפרים קארש הוא ראש החוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת לונדון. לאחרונה ראה אור ספרו Islamic Imperialism: A History.

1. המצפון האנושי
בני פנינסולה, אוהיו (13/01/2009 02:47:30)

2. אכן, אנטישמיות לשמה
חיים כ כוכב יאיר (15/01/2009 19:05:45)

3. התיאוריה נראת נכונה
זאב שרון ישראל (16/01/2009 01:25:30)

4. האם איננו צפוי לפיטורים כעת? (לת)
חיה-דליה יבנאל (16/01/2009 06:36:38)

5. לא אנטישמיות
ד חיפה (16/01/2009 11:04:21)

6. כל הכבוד
זכרון ירושלים (18/01/2009 17:36:23)