ארגון אמנסטי דן באופן מגמתי לכף חובה את מוסר הלחימה של צה"ל עד כדי כך שהוא מגנה את שיחות האזהרה שקיימו כוחות הביטחון על מנת לצמצם את מספר הנפגעים האזרחיים כשיחות שנועדו לזרוע אימה וכהפרה של החוק הבינלאומי.
ארגון אמנסטי, וארגוני זכויות אדם אחרים, נוטים באופן מגמתי ושיטתי לדון לכף חובה את ישראל בפעולותיה הצבאיות בשטחים הנתונים תחת שליטת הרשות הפלסטינית וממשלת חמאס. גישה חד צדדית זו באה לידי ביטוי גם במלחמת עזה שניהלה ישראל נגד חמאס וארגוני הטרור הפלסטיניים, אשר לא חדלו במשך 7 שנים מלהפגיז כמעט מדי יום ביומו ישובים ישראליים משטח רצועת עזה.
רון בן ישי, הפרשן הצבאי של אתר החדשות Ynet, חושף טפח מהשיקולים המוסריים של צה"ל לקראת הלחימה בעזה. להלן קטע מאמר פרשנות שפרסם רון בן ישי ב- 20 בינואר 2009:
"גם ההיבט המוסרי מילא תפקיד חשוב בשיקולי תוכנית המערכה. מי שמפקפק בכך כדאי שיבקש ויקרא את תקצירי הדיונים, שנערכו במטכ"ל כהכנה למבצע בהשתתפות משפטנים ואנשי רוח. כתוצאה משיקולים אלה הוחלט לקרוא לאוכלוסייה האזרחית הלא-מעורבת לעזוב את השכונות המועדות ללחימה במקרה של כניסה קרקעית".
"אנשי צה"ל ושב"כ ביצעו למעלה מרבע מליון שיחות טלפון, בהן הוזהרו אזרחים כי שכונת מגוריהם עומדת להפוך לאזור לחימה. הם התבקשו להתפנות וניתנו להם שעות ארוכות לעשות כן. בנוסף לכך, לאותה מטרה, פיזרו כלי-טיס של צה"ל כרוזים באותם אזורים. פעולות אלו בוצעו למרות שחשפו במידה מסוימת את כיווני ההתקפה הקרקעית של צה"ל. רוב האוכלוסייה אכן עזבה, אבל היו מקרים – לא רבים צריך לומר – שבהם חמאס מנע עזיבה של אזרחים".
אמנסטי אינו משבח את ישראל על ניסיונותיה להרחיק את האוכלוסייה הפלסטינית משטחי הלחימה כדי לצמצם את הפגיעה האפשרית ב"בלתי מעורבים", הגם שיש בכך משום חשיפת כוונות בפני חמאס והעמדת חיילי צה"ל כתוצאה מכך בפני סיכון גובר לחייהם. נהפוך הוא – ארגון אמנסטי ציין, כי נדמה ששיחות אלה נועדו לשם הטלת אימה על התושבים הפלסטינים ולא על מנת לתת להם התרעה אמיתית. על בסיס הנחה זו דרש אמנסטי מצה"ל להפסיק להזהיר את התושבים הפלסטינים בשיחות טלפון מפני סכנות הלחימה הצפויות. להלן קטע מהודעת ארגון אמנסטי שפורסמה ב- 29 בדצמבר 2008:
"בתוך האווירה של פחד הנגרמת בעטיין של ההפצצות, הכוחות הישראליים שלחו, כפי הנראה באופן רנדומאלי, הודעות טלפוניות לתושבים רבים בעזה, המורות להם לעזוב את בתיהם מחשש תקיפות אוויריות קרובות. מסרים כאלה שהתקבלו אצל תושבים בבניינים שבהם דירות רבות גרמו לפאניקה לא רק בקרב אלה שקיבלו את השיחות, אלא גם אצל כל שכניהם".
"בדפוס פעולה זה נעשה שימוש נרחב ע"י הכוחות הישראליים הן בעזה והן בלבנון ב- 2006, אך מאז לא דווח על הישנותו. נראה, כי השיחות המאיימות נועדו להפיץ פחד בקרב האוכלוסייה האזרחית, שכן ברוב המקרים לא בוצעו התקפות אוויריות נגד הבניינים. אם זו הכוונה, ואין מדובר בניסיון לתת אזהרה אפקטיבית, דפוס זה מפר את החוק הבינלאומי וחייב להיפסק מיד".
הטענות של ארגון אמנסטי מגוחכות. אמנסטי מציב רף בלתי אפשרי לצה"ל ותובע ממנו להודיע אך ורק לתושבים הפלסטינים הנמצאים בסכנה של ממש מהיפגעות בלחימה. וכי יש בידי צה"ל או גורמי הביטחון והמודיעין הישראליים מידע מפורט ומדויק על כתובות כל התושבים הפלסטינים ברצועת עזה ומספרי הטלפון שלהם? האם צה"ל יכול לדעת כיצד בדיוק כיצד תתפתח הלחימה ואת היערכות גורמי הטרור הפלסטיניים בשטח הבנוי?
צה"ל נהג נכון ובדרך ראויה כאשר העביר התרעה ואזהרה לתושבים הפלסטיניים בכל דרך אפשרית, גם באמצעות חיוג רנדומאלי, על מנת להרחיק את האוכלוסייה הפלסטינית שאינה לוחמת מזירת הלחימה. ראוי היה שאמנסטי, המכנה עצמו ארגון זכויות אדם, ישבח את דרך הפעולה של צה"ל וימליץ גם לצבאות אחרים לנהוג בדרך דומה לזו של צה"ל. עמדתו הביקורתית של אמנסטי בעניין זה מעוררת תמיהה, כמו גם שתיקתו על המלחמה הפסיכולוגית המוצהרת של חמאס שנועדה באמצעות שיחות טלפון, מסרי SMS ופרסום הודעות לתקשורת להטיל טרור ואימה על האוכלוסייה האזרחית בישראל, שהייתה למתקפת הטילים של חמאס.
תגובות
1. ארגון אמנזיה
בני, פנינסולה אוהיו (22/01/2009 01:50:01)
2. ארגון אמנסטי ארגון פרו ערבי
זהבה שחם כפר סבא ישראל (22/01/2009 23:06:06)
