עבור לתוכן העמוד
Menu

האם אבו מאזן יחזור לעזה על טנק ישראלי?

בשיחות על ההסדרים של “היום שאחרי” מועלות אפשרויות של החלפת החמאס באבו מאזן והצבת כוחות בינלאומיים בציר פילדלפי. אך המציאות כבר הוכיחה את חוסר יעילותן של חלופות אלו ושבכל הקשור לביטחון ישראל אין תחליף לצה”ל. ההסדרים של “היום שאחרי”                           למרות שאנחנו נמצאים בעיצומה של פעולה קרקעית של צה”ל נגד החמאס ברצועת עזה, הדיון הציבורי כבר […]


בשיחות על ההסדרים של “היום שאחרי” מועלות אפשרויות של החלפת החמאס באבו מאזן והצבת כוחות בינלאומיים בציר פילדלפי. אך המציאות כבר הוכיחה את חוסר יעילותן של חלופות אלו ושבכל הקשור לביטחון ישראל אין תחליף לצה”ל.

ההסדרים של “היום שאחרי”                          

למרות שאנחנו נמצאים בעיצומה של פעולה קרקעית של צה”ל נגד החמאס ברצועת עזה, הדיון הציבורי כבר החל לגבי ההסדרים המדיניים הרצויים לאחר סיום הקרבות.

השאלה הקרדינלית בקרב מעצבי המדיניות בירושלים היא כיצד למנוע התעצמות מחודשת של חמאס כפי שקרה לאחר מלחמת לבנון השנייה עם החיזבאללה. כיום ברור שהחלטת מועצת הביטחון 1701 נכשלה באופן טוטאלי בנושא זה וכיום יש לחיזבאללה יותר רקטות בהשוואה למה שהיה לפני המלחמה ב-2006.

גם בזירה הבינלאומית כבר מדברים על “היום שאחרי” ומה יבוא באזורים שונים בעזה כדי להחזיר את היציבות לדרום. למשל, ביום שישי, הנשיא בוש דיבר בנאום לרדיו שארה”ב פעילה במאמצים דפלומטיים במטרה להגיע להפסקת אש. בוש הזכיר במפורש “מנגנוני פיקוח” כדי למנוע הברחות נשק נוספות בעתיד לרצועת עזה. השאלה הנשאלת היא האם מדובר בפקחים או בכוח רב לאומי שיקבל על עצמו את המשימה הזו?

במערכת הבינלאומית נשקלות כעת מספר חלופות במטרה להתמודד עם הבעיה הבטחונית שהציב החמאס:

החלפת החמאס באבו מאזן

ראשית, למרות שישראל לא הצהירה שהמטרה של הפעולה היא להחליף את הנהגת החמאס בהנהגה חלופית בדמות אבו מאזן, רעיון כזה מופיע במהדורה החדשה של המגזין  ניוזוויק המצטט בעילום שם מקור מקורב לראש הממשלה אהוד אולמרט. אולם יש לזכור שאבו מאזן בקושי מעיז לצאת מרמאללה היום ומדיר את רגליו מג’נין, טול כארם וערים אחרות ביהודה ושומרון. מעבר לכך, הרקטות על ישראל התחילו ב-2001 טרם נבחר החמאס כמפלגה דומיננטית ברש”פ והן המשיכו לאורך השנים כאשר אבו מאזן החליף את יאסר ערפאת כנשיא הרש”פ. ב-2005 נורו 179 רקטות על ישראל ולאחר ההתנתקות המספר עלה פי חמישה ל946 בשנת 2006, בתקופה בה אבו מאזן עוד שלט ברצועת עזה ולפני ההפיכה של חמאס ביוני 2007. אבו מאזן אמנם שלל את האלימות כאמצעי להשגת יעדים מדיניים אולם הוא לא היה מסוגל להשתלט על שותפיו הפונדמנטליסטים כמו החמאס והג’יהאד האסלאמי.

הצבת כוחות בינלאומיים בציר פילדלפי

חלופה נוספת, שמתייחסת למניעת הברחת הנשק לרצועה, מציעה הצבת פקחים בינלאומיים בציר פילדלפי. אנשים שוכחים שב-15 בנובמבר 2005 מזכירת המדינה קונדוליזה רייס כפתה על ממשלת שרון הסכם עקרונות לגבי מעבר רפיח שהיה אמור למנוע הברחות של אמצעי לחימה לרצועת עזה לאחר הנסיגה הישראלית מציר פילדלפי. אולם, לא עברה שנה והפקחים של האיחוד האירופאי שהוצבו במעבר רפיח ברחו ברגע שהורע המצב הבטחוני.  קשה לצפות התנהגות טובה יותר מפקחים אירופאיים או כוחות בינלאומיים במידה ויוחלט להציב אותם שם בעתיד. על בסיס ניסיון של 7 השנים האחרונות ברור שלא ניתן לסמוך באופן בלעדי על כוחות מצריים למרות שבנקודת זמן זו קיים מפגש אינטרסים בין ירושלים וקהיר בהחלשת החמאס.

אין תחליף לצה”ל

אין מנוס מהמסקנה הנדרשת שבנושאים חיוניים לביטחון ישראל אין תחליף לצה”ל וברור שאי אפשר להישען על אבו מאזן או על פקחים של האיחוד האירופאי. כיצד ישראל יכולה למנוע את ההברחות דרך ציר פילדלפי היא שאלה שהצבא צריך לתת עליה מענה. אף אחד לא רוצה להציב כוחות צה”ל במקום צר ופגיע לאש צלפים של הצד הפלסטיני, אולם העיקרון המנחה ברמה המדינית חייב להיות שמירה על חופש הפעולה של צה”ל בשטח חיוני זה. פקחים רק יגבילו את היכולת של ישראל להגן על עצמה ויחלישו את ההרתעה הישראלית מול החמאס.

גם הלקח לגבי התהליך המדיני בעתיד חייב להילמד. אל לה לישראל לחזור על השגיאה שעשתה בציר פילדלפי גם בבקעת הירדן המהווה את המחסום המזרחי למניעת הברחות נשק ורקטות ליהודה ושומרון ולאזורים החולשים על ירושלים ותל-אביב.