הדיווחים בישראל על הלחץ שמפעילה ארה"ב כדי להגיע להסכם הפסקת אש עם החמאס לקראת ביקורו הקרוב של הנשיא בוש הם מטרידים, אך לא מפתיעים. ישראל וארה"ב זקוקות לשקט בעזה לפני הגעתו של בוש באמצע החודש על מנת לאפשר לצוותי המו"מ הפלסטינים והישראלים לחדד את הצהרת העקרונות של "הסכם המדף" המסתמן. רעיון הפסקת האש נראה תמיד אטרקטיבי לעיניים מערביות, ובכל זאת, יש להפנות תשומת לב גם להקשר הכולל.
מצרים מתווכת בין חמאס לישראל על הסכם רגיעה משום שהיא מאמינה שכך תוכל להשיב לעצמה את מעמדה כמשפיעה המרכזית על הסוגיה הפלסטינית ולעמעם את כוחו של החמאס. בה בעת, היא מגלה סימני לחץ ומנסה לרצות את החמאס – שגם מעוניין בעסקה מיידית – ולהסיטו מהניסיון המתמשך לערער על יציבות שלטונו של הנשיא מבארכ.
מבארכ חושש מהצהרות החמאס, הנתמך על ידי איראן, כי יפוצץ בשנית את גבול עזה-מצרים. קהיר עדיין מתאוששת מפריצת הגדר הראשונה בינואר, במהלכה הביטה בחוסר אונים ב- 750 אלף עזתים נוהרים לשטחה, בהם גם פעילי טרור אסלאמיים ואנשי אלקאעדה, שהעבירו באין מפריע טונות של כלי נשק וכספים.
גם עבור החמאס זהו זמן טוב לחתום על הסכם הפסקת אש, בעיקר משום שמשמעותה של "הפסקת אש" מבחינתו ומבחינת שאר הארגונים האסלאמיסטיים שונה מאד מן המשמעות שמייחסות לה וושינגטון וירושלים. עבור הארגון, מדובר או ב'תהדיה' ("רגיעה" זמנית וחד-צדדית שתאפשר לחמאס ויתר ארגוני הטרור לנוח, להתחמש מחדש ולאגור כוחות לקראת סיבוב העימות הבא) או בגרסה חמאסית של 'הודנה' (הסדר לטווח ארוך יותר). מבחינת החמאס ואיראן, שני הפתרונות הם בעיקרם דרכים להרחבת המלחמה להשמדת ישראל, הבסת המערב בראשות ארה"ב והקמת מדינת-על אסלאמית באזור כולו.
חשוב מכל, החמאס מעוניין כרגע להיראות כמי שמסכים לכך שעזה תהיה "רגועה ועדינה יותר" על מנת להשיג לגיטימציה בינלאומית כגורם הפלסטיני היחידי שיכול להצליח היכן שיו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, נכשל. ביקורו לאחרונה באזור של נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר, ופגישתו בדמשק עם בכיר החמאס, ח'אלד משעל, סייעו רבות להענקת לגיטימציה לחמאס ולחתירה תחת מעמדו של עבאס בקרב הפלסטינים.
היעד האסטרטגי העיקרי של החמאס הוא לנצל את תקופת הרגיעה כדי לחזק את השפעתו ולהתכונן לקראת ההשתלטות על האזורים הפלסטינים בגדה המערבית, כצעד לשכפול הנהגתו בעזה. עבאס, מצדו, יושב בודד וחסר אונים במטהו ברמאללה ולא מסוגל לכפות חוק וסדר בגדה המערבית, על אף שכספי סיוע בסך עשרות מיליוני דולרים אושרו על ידי הקונגרס.
הישראלים, האמריקנים, הירדנים, המצרים ורוב הפלסטינים יודעים היטב שאם צה"ל ייסוג מחלק כלשהו בגדה המערבית, חמאס ושאר ארגוניא הטרור ימלאו את החלל הביטחוני שייווצר וישגרו רקטות לעבר נמל התעופה בן גוריון ותל אביב רבתי. כתוצאה מכך, תתערער יציבותה של ירדן ממזרח, האיום על ישראל יגדל והג'יהאדיסטים ברחבי האזור יזכו לתנופה משמעותית.
לקריאת המאמר המלא (באנגלית): לחצו כאן
