עבור לתוכן העמוד
Menu

האם תנועת החמאס חוזרת לפיגועי ההתאבדות?

הירי הארטילרי בשוגג של צה"ל לעבר בית חאנון (8 בנובמבר 2006) שגבה מחיר דמים כבד בקרב האוכלוסייה האזרחית , העלה מחדש לדיון בזירה הפלשתינית את שאלת תוקפה של "הפסקת האש" (תהדיאה) בין ישראל לחמאס.

הירי הארטילרי בשוגג של צה"ל לעבר בית חאנון (8 בנובמבר 2006) שגבה מחיר דמים כבד בקרב האוכלוסייה האזרחית , העלה מחדש לדיון בזירה הפלשתינית את שאלת תוקפה של "הפסקת האש" (תהדיאה) בין ישראל לחמאס. הרחוב הפלשתיני דורש נקמה באמצעות חידוש פיגועי ההתאבדות בערים בישראל, וכך גם ארגוני הטרור הפלשתיניים, החשים את הלוך הרוח בציבור.

בכירי החמאס, המתייחסים לסוגית התגובה הפלשתינית, מציגים עמדה מורכבת, שבסיסה הצדקה לפעולת תגמול נגד ישראל:

מנהיג החמאס ח'אלד משעל – "ההתנגדות עתה בת חורין (לפעול)… אנו בוטחים מאוד בזרועות הצבאיות, שידעו להגיב על התוקפנות, להיאבק בכיבוש ולנקום את הקורבנות".

יועצו של ראש הממשלה אחמד יוסוף – "חמאס לא ביטלה את ההתנגדות. היא דבקה ב'תהדיאה' כדי להשיג באמצעים פוליטיים את אשר לא הושג באמצעות ההתנגדות. לאחר טבח בית חאנון טבעי שתהיה תגובה. לא יתכן לשתוק על פשעים מסוג זה. פשעי ישראל לא נפסקים והעולם שותק וחסר אונים. לכן, לא יתכן שהחמאס וגורמים אחרים יותירו פשעים אלה ללא תגובה".

הדובר הרשמי של החמאס פווזי ברהום – "אופציות התגובה יהיו פתוחות… חמאס אומרת שהתגובה תהיה פתוחה ותכלול כל פעולה אפשרית… כאשר ילדינו טובעים בדם ובחלקי גופותיהם, זה לא הגיוני שילדיהם (של הישראלים) יהיו בטוחים".

הדילמה של החמאס, המהווה כיום את מפלגת השלטון, איננה פשוטה. על כף המאזניים שיקולים מהותיים העשויים להשפיע על יכולתה של החמאס להשיג את יעדיה האסטרטגיים.

מחד גיסא, היעדר תגובה עלולה לחשוף את החמאס לביקורת קשה בציבור, כמי שהלכה בדרך ה'פתח' והעדיפה שיקולים פוליטיים על חשבון המחויבות להגן על העם הפלשתיני. מעבר לפגיעה האפשרית בתדמיתה חוששים בחמאס, כי הימנעות מתגובה עשויה להתפרש ע"י ישראל כחולשה וכסימן למרחב תמרון גדול יותר בפעילותה הצבאית ברצועת עזה. חיזוק כוח ההרתעה של החמאס, מחייב בראייתה, תגובה קשה שתיצור מחדש את מאזן האימה מול ישראל.

מאידך גיסא, פנייה לבצע פיגועי התאבדות בעורף הישראלי עלולה להסתבר כמעשה של התאבדות מדינית, דווקא בעת בה ממשלת החמאס שוקדת מזה זמן על מהלך מדיני, שנועד להשיג לגיטימציה בינלאומית לשלטון החמאס (במסגרת ממשלת אחדות לאומית) ולגייס תמיכה ערבית ובינלאומית ביוזמה המדינית של החמאס, המקדמת את הרעיון של "ההודנה תמורת שטחים" כחלופה לנוסחה "שלום תמורת שטחים". פיגועי התאבדות בעיתוי הנוכחי עשויים לשחוק את ההישגים המדיניים הנמצאים כמטחווי קשת, להחמיר את המצור הכלכלי על הרשות הפלשתינית ולהביא את ישראל לפעולה צבאית רחבת היקף ברצועת עזה שתכוון נגד התשתית הצבאית ודרג ההנהגה. לחמאס אפוא יש הרבה מה להפסיד.

על הפתרון האפשרי לדילמה מורכבת זו רמז ח'אלד משעל בדבריו. תנועת החמאס עשויה, כפי שאירע במקרים קודמים בעבר, להשתמש בארגוני טרור אחרים, כדוגמת הג'יהאד האסלאמי וועדות ההתנגדות,  כ"שליחים לדבר פיגוע" מבלי שהיא עצמה עומדת בחזית או נדרשת לשלם את המחיר. בדומה למדיניות ערפאת, משעל נתן את "האור הירוק" לקבלני המשנה, וסביר כי תשתית הטרור של החמאס אף תסייע בהכנות לפיגוע באיסוף מידע, לוגיסטיקה, נשק וחומרי נפץ. אפשרויות תגובה סבירות נוספות: "פיגוע צבאי לגיטימי" גדול נגד יעדי צה"ל בקו הגבול של רצועת עזה ושיגור רקטות קסאם לעבר יעדים אסטרטגיים באשקלון בתקווה שהסטטיסטיקה תפעל הפעם לטובת החמאס ותספק הישג ראווה.