פיגועי הטרור בתורכיה במהלך החודשים האחרונים, לצד הפיגועים בבריסל ובפריז, משקפים מצד אחד את המצוקות הביטחוניות והאסטרטגיות בפניהן ניצבת ממשלת תורכיה, אך מצד שני מהווים עבורה הזדמנות להמחשת נכסיותה למדינות אירופה ולהחרפת הצעדים בזירה הפנימית נגד חוגי האופוזיציה. עבור ישראל, נראה כי נפתח צוהר לנרמול היחסים, אם כי סביר כי הדבר לא יחולל שינוי בגישתו הבסיסית של ארדואן כלפיה.
בשלושת החודשים הראשונים של 2016 ספגה תורכיה שורה של פיגועי טרור רצחניים בעיר הבירה אנקרה ובאיסטנבול, שהובילו למותם של עשרות בני אדם, ובהם ישראלים. פיגועים אלו, שחלקם בוצעו על-ידי פעילי דאע"ש וחלקם ע"י הכורדים, משקפים את המצוקות הביטחוניות והאסטרטגיות שבהן נמצאת תורכיה, שהחריפו במהלך המחצית השנייה של 2015. ברקע, המתיחות עם רוסיה מאז הפלת המטוס הרוסי ב-24 בנובמבר; התביעות של הכורדים הסוריים להקמת אוטונומיה עצמאית בצפון-מזרח סוריה; וקריסת מגעי הפיוס עם הכורדים מאז קיץ 2015. זאת, לצד המשך היחסים המעורערים עם ישראל ומצרים, והחשדנות הבסיסית כלפי איראן.
התפתחויות אלו מציבות את תורכיה בדילמה באשר לדרך התנהלותה בזירה האזורית והתמודדותה עם איום הטרור, בעיקר ביחס למשחק הכפול שלה בגישתה לדאע"ש. כך, תורכיה השתדלה תקופה ארוכה להימנע מעימות חזיתי עם "המדינה האסלאמית", ולמעשה אפשרה לפעילי הארגון חופש פעולה מבוקר, בתמורה להימנעותו מלבצע פיגועי טרור במדינה. הברחות הנפט מסוריה ועיראק לתורכיה, שלטענת רוסיה גורמי ממשל תורכיים ובני משפחתו של ארדואן מעורבים אישית בקידומן, ממחישות את מורכבות היחסים בין תורכיה למדינה האסלאמית. מעבר לכך, תורכיה היא השער שדרכו עוברים (עד לאחרונה, בחופשיות רבה יחסית) פעילי דאע"ש מאירופה לסוריה ולעיראק ובחזרה. מעבר לכך מיליוני הפליטים השוהים בה משמשים קרקע נוחה לגיוס לשורות המדינה האסלאמית.
מנגד, מקיץ 2015, הסתמן שינוי בגישתו של הממשל התורכי למדינה האסלאמית. מתקופה זו, תורכיה התירה למטוסי הקואליציה לפעול משטחה נגד מטרות של דאע"ש בסוריה ובעיראק, ואף החלה לפעול בעצמה נגד פעילים של הארגון במדינה (מעצרים ופיקוח מוגבר בגבולות). נראה, כי לנוכח ההתפתחויות האחרונות, ממשלת תורכיה תגלה נכונות לפעול בנחישות ובעוצמה גדולות יותר נגד "המדינה האסלאמית". זאת, לנוכח ההבנה כי זו הסירה את הרסנים ביחס לביצוע פעולות טרור בתורכיה, החשש כי פיגועים נוספים יובילו לערעור הביטחון האישי של תושבי תורכיה באופן העלול להשליך על מעמדו של ארדואן, והלחצים הגוברים מצד מדינות אירופה.
במקביל, קריסת מגעי הפיוס עם הכורדים בקיץ 2015, הובילה להסלמה במערכה הצבאית שתורכיה מנהלת נגד מפלגת הפועלים הכורדית (ה-PKK) ונגד המורדים הכורדים בסוריה. במסגרת זו, תורכיה הטילה עוצר על ערים וכפרים בדרום-מזרח המדינה, הרגה ועצרה מאות אזרחים ופעילים כורדים. בד-בבד, התביעות של המורדים הכורדיים להקמת אוטונומיה עצמאית בצפון-מזרח סוריה, והגיבוי לו הם זוכים מרוסיה, שאף מצדדת בשילובם בשיחות הפיוס בין המשטר לאופוזיציה, מעצימים את האתגר הכורדי בכללותו. זאת, בשל החשש כי פעילותם תעודד את השאיפות הלאומיות של המיעוט הכורדי בתורכיה ולנוכח הקושי של צבא תורכיה לפעול נגד המורדים הכורדיים בסוריה, מהחשש לערעור הפסקת האש, השברירית ממילא, שהוכרזה ב-27 בפברואר.
לצד האתגרים, ההתפתחויות האחרונות טומנות בחובן הזדמנויות עבור תורכיה להפקת רווחים פוליטיים, כלכליים ותדמיתיים. תורכיה נתפסת כיום על-ידי האיחוד האירופי כמדינת מפתח במאבק נגד גל הפליטים השוטף את אירופה בשנה האחרונה, וכמי שביכולתה לשלוט על עוצמתו. ביטוי לכך ניתן בהסכם שנחתם באמצע מרס, ולפיו האיחוד יעביר לאנקרה סיוע כספי שיסתכם ביותר משישה מיליארד אירו ויאפשר לאזרחי תורכיה להיכנס למדינות הגוש ללא אשרות שהייה. בתמורה לכך, הסכימה תורכיה להשאיר בשטחה פליטים רבים ואף לקלוט מהגרים שיישלחו בחזרה אליה ממדינות מערב אירופה ומיוון. הפיגוע בבריסל, ועוד יותר מכך ההודאה התורכית כי גירשה להולנד את אחד המפגעים, ממחישה את תפקידה החיוני במניעה או לפחות בצמצום משמעותי של המעבר של פעילי דאע"ש מהמזרח-התיכון לאירופה.
מעבר לכך, סביר כי ארדואן ינצל את המצב החדש כדי להכביד את היד עוד יותר על חוגי האופוזיציה במדינה, ובעיקר נגד תומכיו של יריבו, איש הדת הגולה, פתחוללה גולאן. זאת, לנוכח הבנתו, כי במציאות הביטחונית הנוכחית, ארצות-הברית ואירופה יסתפקו לכל היותר (כפי שגם נהגו בעבר) במחאה פושרת כדי לצאת ידי חובה. גישה זו באה לידי ביטוי לאחרונה בתגובות הרפות לסגירת היומון "זמאן" ולצעדים אחרים שארודאן נקט להצרת חופש הפעולה של אמצעי התקשורת במדינה ויריביו הפוליטיים (לא בכדי בדירוג השנתי של ארגון "עיתונאים ללא גבולות", תורכיה מדורגת בשנת 2015 במקום ה-149 מתוך 180 מדינות, כאשר בשנים 2012-2014 היא דורגה במקום ה-154). עם זאת, נראה כי שאיפתו של ארדואן לקדם משאל-עם לאישור חוקה חדשה לתורכיה (לשינוי שיטת הממשל לנשיאותית) אינה ברת יישום, לפחות בחודשים הקרובים. זאת, בשל חוסר יכולתו לגייס את מספר הצירים הנדרש בפרלמנט (330 מתוך 550) כדי לאשר קיומו של משאל-עם (למפלגת השלטון, ה-AKP, 317 צירים בלבד).
במקביל, סביר כי תורכיה תמשיך במאמצי ההתקרבות לסעודיה, שהגיעו בחודשים האחרונים לשיאם בביקור שערך ראש-הממשלה, אחמט דאווטולו, בריאצ' בינואר, ובהכרה התורכית ב-"קואליציה הצבאית האסלאמית נגד הטרור", שעליה הכריזה סעודיה בדצמבר 2015. נראה, כי בראיית אנקרה, לנוכח המצוקות האסטרטגיות והבידוד האזורי, הידוק שיתוף-הפעולה והתיאום המדיני עם סעודיה הינו חיוני, בעיקר בכל הקשור לשיחות הפיוס בסוריה ולבלימת השאיפות האיראניות במרחב המזרח-תיכוני. מעבר לכך, סעודיה אף עשויה לסייע באיחוי הקרע ביחסים המעורערים עם מצרים.
באשר לישראל, לכאורה אין קשר ישיר בין פיגועי הטרור בתורכיה לשאלת נרמול היחסים בין שתי המדינות. עם זאת, הפיגועים עשויים לשמש כעלה תאנה עבור הנשיא ארדואן להציג את הצורך בשיפור הקשרים היחסים בין המדינות, כפי שבא לידי ביטוי בשיחת הטלפון שקיים עם הנשיא ריבלין, גם אם הוא לא יקבל במלואן את כל התביעות עליהן הצהיר כתנאי לנרמול היחסים (התנצלות, פיצויים והסרת הסגר מעל עזה). עם זאת, מהזווית הישראלית, לצד היתרונות הגלומים בשיפור הקשרים עם תורכיה, על ירושלים להפנים כי מערכת היחסים לא תחזור לתקופת הזוהר וכי לא יחול שינוי מהותי בגישתו של ארדואן כלפיה. למעשה, תורכיה תמשיך לראות את ישראל כגורם מתחרה ועוין במרחב. זאת, הן בשל יחסה לחמאס (מבעלות הברית המרכזיות של תורכיה כיום באזור) והן בשל הקשרים בין ישראל למצרים (אחת מהיריבות המשמעותיות של תורכיה).
מכל מקום, ישראל מגלה גישה זהירה כלפי ארדואן, ובמסגרת זו היא נמנעת מהבעת עמדה ביחס לצעדיו בזירה הפנימית, ומתמיכה בשאיפות לעצמאות של הכורדים בסוריה, כשמנגד היא מביעה נכונות להגיש לתורכיה את הסיוע הנדרש כדי להיאבק בגל פיגועי הטרור.
