אין מדובר בפעולה הנובעת מייאוש אלא בתקווה להשגת התגמול שאין למעלה ממנו ובמעשה שהוא נדבך בניצחון המובטח על הכופרים.
גדעון לוי, עיתונאי הארץ, המליץ במאמר שפרסם (23 ביולי 2017) "לקרוא את הצוואה" של הצעיר הפלסטיני עומר אל–עבד שחדר לישוב חלמיש מערבית לרמאללה, חדר לבית ורצח בדקירות סכין אב ושני ילדיו, פצע קשה אישה נוספת. ילדים ששהו בבית באותה עת הוכנסו לחדר בידי קרובת משפחה שהזעיקה עזרה. התוקף נורה בידי חייל בחופשה, נפצע ונעצר בידי כוחות הביטחון.
להלן קטעים מתוך מאמרו של גדעון לוי:1
"מתוך דף הפייסבוק של המחבל עומר אל עבד. "אני הולך למות למען אל אקצא"
כל ישראלי הגון חייב לקרוא את צוואתו של עומר אל־עבד. הבגידה האמיתית היא לא לקרוא את צוואתו של עומר אל־עבד… עם כל החלחלה ממעשהו הנורא, כל ישראלי צריך לשים לב לדבריו של אל־עבד ולהסיק מהם את המסקנות הבלתי נמנעות…
"אלו דברי האחרונים", כתב הצעיר מהכפר כובר, לפני שיצא להרוג במתנחלי חלמיש הסמוכה. "אני צעיר, עוד לא עברתי את גיל עשרים, היו לי חלומות ושאיפות רבות — אבל איזה חיים הם אלה,שבהם נשינו וצעירינו נרצחים ללא שום הצדקה?"…
אל־עבד הלך להרוג מתנחלים, כי "מחללים את מסגד אל־אקצה ואנחנו ישנים"; כי "זו בושה שנשב בחיבוק ידיים"…
"אתם שהנשק בידיכם והוא בלוי, אתם ששולפים את הנשק רק בחתונות ובשמחות, אתם לא מתביישים בעצמכם? למה אתם לא מכריזים מלחמה למען אלוהים? הם סגרו את אל־אקצה והנשק שלכם דומם".
"זה כמעט טקסט מקראי", כותב לוי. "דומים לו נכתבו במהלך כל מאבק שחרור, כולל כמובן זה שלנו. הוא מלווה במשפטים דתיים, כי כותבם מאמין באלוהים. גם במאבקים אחרים מגויסת הדת לשירות הלאום, כמו במאבק שלנו".
"מה הייתם אומרים לאל־עבד לו פגשתם אותו לפני שיצא לזרוע הרג, זולת "לא תרצח"? שעליו להיכנע ולוותר? שהצדק לא עמו, אלא עם הכובש? שיש לו תקווה לחיים נורמליים? מה יכול ישראלי להגיד לצעיר פלסטיני נואש, שאכן אין לו שום אופק בחייו, שום סיכוי לשינוי, שום תסריט אופטימי,שחייו הם השפלה אחת גדולה — מה?"
גדעון לוי ציטט קטעים אחדים מתוך הצוואה של עומר אל-עבד. להלן תרגום הצוואה בנוסחה השלם:2
בשם אללה הרחמן והרחום
התפילה והשלום על הברוא והשליח הנשגב ביותר אדוננו מוחמד, תפילת אללה וברכתו עליו. צוואתי תיקרא והיא הדברים האחרונים שלי המופנים אליכם. אני נער שלא מלאו לו עשרים שנה. חלומות ושאיפות רבות לי. ידעתי כי חלומותיי יתגמשו בעזרת אללה. את החיים אהבתי על מנת לגרום לאנשים לחייך, ואולם בחיים האלה הנשים שלנו נהרגו, הצעירים שלנו תחת דיכוי ומסגד אל-אקצה שלנו, מקום עלייתו לשמיים של חביבנו (מוחמד) מחולל ואנו ישנים. האין זה לבושתנו לשבת ללא מעש? אתם, אשר כלי הנשק שלכם העלו חלודה ואותם אתם מוציאים באירועי שמחה, האינכם מתביישים? הם [היהודים] הכריזו מלחמה נגד אללה. האין לאללה הזכות לפעול נגדם [היהודים]?הם [היהודים] סגרו את מסגד אל-אקצה שלנו וכלי הנשק שלכם לא נענו [לקריאה לפעולה]. ברשותי סכין משונן ותו לא. הוא [הסכין] נענה לקריאה של מסגד אל-אקצה שלנו. הבושה שלנו מופנית אליכם.בושה לאלה אשר גורמים לסכסוכים בינינו. אללה ינקום בכם ואתם תיתנו דין וחשבון בפני אללה ותישאלו [על פועלכם]. די בכולנו בני פלסטין ובני מסגד אל-אקצה [לפעולה]. הו בני הקופים והחזירים, אם לא תפתחו את שערי מסגד אל-אקצה, בטוח אני שאחריי יבואו גברים שיכו [אתכם]ביד של ברזל. אני מזהיר אתכם. אני יודע שאני הולך לשם [לישוב חלמיש] ושלא אשוב לכאן [לכובר],אלא אשוב לגן העדן ברחמי אללה. אין טוב יותר מהמוות והנפילה חלל למען אללה, שליחו [מוחמד]ומקום עלייתו לשמיים של שליחו [מוחמד]. אני מבקש מכם, סילחו לי. נותר לי זמן קצר לחיות. אימי,אבי, אחיי, אתם אשר תגעגעו אליי, סילחו לי שכן אנו הולכים לגן העדן [על פי האסלאם השהיד יכול להמליץ להביא איתו לגן העדן 70 מבני משפחתו]. ביתי נמצא שם [בגן העדן]. אשתה מנהר אל-כוות'ר [נהר בגן העדן] מידי המורה אותנו לדרך הנכונה. איני חפץ ליותר מכך. סילחו לי. אני אומר את צוואתי ומי שלא יפעל על פי אביא אותו לדין וחשבון לפני אללה. בני משפחתי, אני בוטח בכם בכולכם, הו מוסלמים, עיטפו אותי בדגלי שליח אללה ועיטפו את ראשי בכיסוי ראש [בנדנה] של[גדודי] אל-קסאם וכסו את חזי בבנדנה של אבו עמאר [יאסר ערפאת, מייסד פתח, אש"ף והרשות הפלסטינית] והכניסו אותם איתי לקבר. אני מודע למה שאני אומר ואני משתוקק לפגוש את אללה.אני מפציר בכם שלא תקוננו עליי, וכי רק תשמיעו שירים, זיכרו אותי ורחמו עליי. אני מפציר בכם -אחדו את שורותיכם שכן כולנו אחד ואנו עדיין אחד והאויב שלנו אחד ו[מסגד] אל-אקצה שלנו אחד ומדוע הפילוג המטופש בינינו.
אחיכם אשר יהיה ברשות אללה שהיד [חלל בדרכו של אללה]
עומר אל-עבד, אבו זין
אתר המרכז הפלסטיני לתקשורת, המזוהה עם חמאס, מסר פרטים נוספים על עומר אל–עבד ומניעיו בהתבסס על ראיון עם דודו איבראהים. להלן עיקרי הדברים:3
עומר עבד אל-ג'ליל עבד אל-ג'האר אל-עבד נולד בכפר כובר מערבית לרמאללה בשנת 1998 ולו ארבעה אחיות ושלושה אחים. עומר הוא הילד השביעי להיוולד להוריו.את חוק לימודיו השלים בבית הספר לבנים בכובר ולאחר מכן החל ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטת אל-קודס הפתוחה.
על פי גרסת דודו איבראהים: "הסביבה בה גדל עומר הייתה דתית. בשעה מוקדמת הוא נהג לפקוד את מסגד אל-שוהדא (החללים) בכפרו. הוא היה נוקשה (בדבקותו הדתית) והקפיד על צום הרשות בימים שני וחמישי למרות עבודתו המאומצת כצבע במקביל ללימודיו… עומר אהב מאוד את הנפילה חלל למען דרכו של אללה. מאז פרוץ אינתיפאדת אל-קודס באוקטובר 2015 בהיותו תלמיד בבית הספר השתתף עומר בעימותים שהתקיימו סמוך למחסום בית את מצפון לעיר רמאללה. הוא נפצע באחת הפעמים בכדור גומי ברגלו".
דודו איבראהים הוסיף: "לאחר שסיים את לימודיו השתנו חייו של עומר באופן משמעותי. הוא הפך לאדוק יותר וגדלה אהבתו לנפילה חלל למען אללה. הוא הושפע מקרבות הגבורה של גדודי החלל עיז א-דין אל-קסאם במהלך המלחמות שניהלו נגד הכיבוש הציוני".
לדבריו, "בבוקר ביצוע הפעולה עומר התפלל במסגד המקומי בכפר ולא ניראו עליו סימנים המעידים על כוונתו לבצע פעולה כלשהי. הוא ביקר את בית אחותו ודודתו כנראה כדי להיפרד מהן". עומר נעצר בשנת 2017 ונלקח מביתו ארבע פעמים בידי מנגנון הביטחון המסכל בעיר רמאללה.לטענתו הוא היה נתון לעינויים שכללו מכות בחלקים שונים של גופו כולל במשפעה שחייבו אישפוז.
בחודש מאי 2017 מנגנון הביטחון המסכל זימן את עומר אל-עבד לתשאול/ חקירה והוא שהה בכלא 15 ימים. כתנאי לשחרורו הוא אולץ לחתום על התחייבות בשפה העברית שלא יבצע פעולה נוספת נגד "הכיבוש הציוני". עומר אל-עבד יצא בדרכו לבצע את הפיגוע בישוב חלמיש לאחר סיום תפילת אל-מר'רב בכפר כובר מקום הולדתו ומגוריו. הוא השאיר את הטלפון הנייד שלו בבית, כתב את צוואתו בפייסבוק והכין את הפוסט לפרסום למועד שתואם את זמן הגעתו לחלמיש.
סיכום והערכה
מנוסח הצוואה ומעדותו של הדוד איבראהים ניתן ללמוד על ההשפעה הדתית העמוקה על עומר אל-עבד ומניעיו הדתיים שעמדו ביסוד ביצוע הפיגוע.
עומר אל-עבד רואה את המאבק בישראל כמלחמה דתית בין היהודים ש"הכריזו מלחמה נגד אללה"לבין המוסלמים. על פי האסלאם, "הכרזת מלחמה נגד אללה" משמעותה החטא החמור ביותר והדין בעניינו מלחמת חורמה והוצאה להורג של הכופרים, אשר במקרה דנן אלה היהודים אותם מכנה עומר אל-עבד "בני הקופים והחזירים".
בתפיסתו הדתית של עומר אל-עבד אין מקום לפשרה כלשהי על הזכות האסלאמית המוחלטת במסגד אל-אקצה או בפלסטין. דודו איבראהים מתאר את תהליך ההקצנה הדתית שעבר עומר אל-עאבד ואת העוצמה של תפיסת הנפילה חלל בדרכו אללה (איסתישהאד) על הדור הצעיר הפלסטיני.
הארגונים האסלאמיים, ובראשם חמאס, מציגים את המוות בדרכו של אללה לא כקץ החיים אלא להיפך כיצירת חיים, שבה השהיד זוכה לחסינות מפני ייסורי הקבר ומגיע ישירות לגן העדן שם הוא נישא ל-72 בתולות גן העדן ורשאי להשתדל עבור הבאת 70 מבני משפחתו לגן העדן. אין מדובר בפעולה הנובעת מייאוש אלא בתקווה להשגת התגמול שאין למעלה ממנו ובמעשה שהוא נדבך בניצחון המובטח על הכופרים.
