הם אמנם לא יודו בכך, אך בליבם יודעים מנהיגי תנועת האחים המוסלמים כי הובסו ולא יחזרו לשלטון במצרים. הדחתם מן השלטון היא מכה קשה לארגון העולמי של האחים. הארגון העולמי הוקם כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת על ידי חסן אלבנא, מייסד התנועה. הוא ראה בתנועתו גרעין להקמה מחדש של הח'ליפות האסלאמית, שבוטלה ב-1924 על ידי אטאטורק. חזונו של אלבנא התמקד בבניית אומה אסלאמית על בסיס השריעה באמצעות חינוך הדרגתי של היחיד, המשפחה והחברה המוסלמית, כמבוא להקמת המדינה המוסלמית, שאמורה היתה להיות הבסיס לחידוש הח'ליפות העולמית. לשם כך, הקים עוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת את ה"מחלקה לקישור עם העולם האסלאמי", שתפקידה היה לייסד שלוחות של התנועה בכל מדינות האסלאם ולהעביר דרכן את תורתו. עם פירוקה של התנועה על ידי גמאל עבד אלנאצר בשנת 1954, פסק לפעול גם הארגון העולמי והוקם מחדש ב-1982 על ידי בכיר התנועה, מוסטפא משהור, שלימים הפך להיות מדריכה העליון. בשנות ה-50, לפני שפורק, הספיק הארגון להקים סניפים באירופה ובארה"ב, זאת גם בסיוע ארה"ב עצמה, לאחר שה-CIA סבר שיוכל להיעזר בתנועה הדתית האסלאמית במאבקו נגד ברית המועצות הכופרת.
נראה כי כיום משמש הארגון הבינלאומי מסגרת של מפגש ותיאום של מנהיגי ארגוני האחים, שגורשו או ברחו ממדינותיהם, יותר מאשר ארגון יוזם, כפי שהיה בעבר. מזכ"ל הארגון הנוכחי הוא אברהים מוניר, לשעבר חבר במשרד ההכוונה של האחים במצרים, המתגורר עתה בלונדון.
יחס מדינות ערב לאחים: בין עוינות לתמיכה
הארגון העולמי היה גאה ומעודד מהגיעו של מורסי לנשיאות במצרים. חבריו ראו בכך בסיס לקידום תנועותיהם לשלטון במדינות ערב בעקבות מה שכונה "האביב הערבי". אכן, מפלגת האחים בתוניסיה, המכונה נהדה (תחייה), זכתה ברוב יחסי מרשים בבחירות הראשונות אחרי הדחתו של הנשיא לשעבר, בן עלי. גם תנועת האחים במרוקו, הנושאת את השם "הצדק והפיתוח", השיגה רוב יחסי בבחירות והמלך הטיל עליה את הרכבת הממשלה. באלג'יריה, לוב ובתימן לא הצליחו האחים להגיע לשלטון, אך תנועותיהם הן בעלות עוצמה פוליטית וממשיכות לחתור לעבר השלטון. בירדן, תנועת האחים היא מנהיגת האופוזיציה נגד המלך. סעודיה ומדינות המפרץ, למעט קטאר, עויינות לאחים ורואות בתנועתם סכנה ליציבותן, לאחר שהבינו כי האחים המוסלמים הם הפטרון האידיאולוגי של תנועות הטרור הג'יהאדיסטיות, אשר הסיתו את צעיריהן להצטרף לאלקאעידה ודומיהם ובכך סיכנו את הממלכות.
קטאר לעומת זאת, תומכת באחים עוד מקדמת דנא. האחים, שברחו מאימתו של נאצר, הגיעו אליה בשנות ה-50, כאשר קטאר עוד הייתה ממלכה בדואית בלתי מפותחת. הם הקימו את משרדי החינוך והדתות וחדרו לכל מוסדות הדת, החינוך והתרבות. מאז, השפעתם הרוחנית והדתית גדלה ועוצמתם משתקפת במדיניות החוץ הקטארית ובערוץ אלג'זירה, התומך באופן שיטתי בכל תנועות האחים ובמיוחד בתנועה המצרית, שם סגרו השלטונות לאחרונה את משרדי הערוץ ועצרו את עובדיו.
טעות גורלית: מורסי מסרב לקיים בחירות חדשות לנשיאות
מנהיגי הארגון העולמי עקבו מקרוב אחרי שלטונו של מורסי וכאשר גברו ההפגנות נגדו, באותם ימים גורלייים של יוני 2013, נשמעו קולות של אזהרה מצידם. אותם מנהיגי האחים למודי הניסיון היושבים בגלות ראו את הנולד ורמזו למורסי כי למען עתיד התנועה עליו להסכים לבחירות חדשות לנשיאות, כפי שבקשה האופוזיציה. הם הבינו כי זו הדרך למנוע את הדחתו ההרסנית לתנועה וגם להבטיח כי היא תוכל להמשיך להתקיים כגוף פוליטי לגיטימי ולהתמודד בבחירות הבאות. אלא שמורסי וחבריו במשרד ההכוונה, ברוב יהירותם, לא השכילו להבין את המתרחש, לא שעו לאזהרות ובכך גרמו לנזק – כנראה בלתי הפיך – לתנועתם בכל העולם המוסלמי.
הדחת מורסי: "תפתח את שערי הגיהינום למצרים"
עם מעצרו של מורסי ב-3 ביולי 2013, התגייס הארגון העולמי של האחים לפעולה נגד השלטון המצרי החדש במטרה להחזיר את מורסי, "הנשיא הלגיטימי" לדעתם, לתפקידו ובכך להציל את תנועת האחים. אברהים מוניר, מזכ"ל הארגון, התראיין ליומון המצרי אלוטן ב-12 ביולי ואמר כי פעולתו של הצבא פגעה בעצב רגיש של כל כוחות "האסלאם הפוליטי" בעולם וכי הארגון הכריז על גיוס כללי בכל המדינות בהן יש לאחים ייצוג (כ-80 מדינות). הוא גם לא היסס לאיים על שר הביטחון, עבד פתאח אלסיסי, ואמר שעליו להחזיר את הדברים לקדמותם לפני שיתרחש אסון. עוד ידע לומר כי ארה"ב לא תתמוך בשלטון המצרי החדש וכי הם פועלים אצל מדינות האיחוד האירופי להשיג מטרה דומה. בראיה לאחור, אלה דברים חמורים ביותר, שכן הם מצביעים על הקשר שהיה לאחים הן בבית הלבן והן במדינות אירופה, שהפנו כתף קרה לעבד פתאח אלסיסי ועד עכשיו לא הביעו את תמיכתם המפורשת בשלטון החדש במצרים. יתרה מזאת, מוניר דיבר על כל הכוחות של "האסלאם הפוליטי", שהם ביטוי רך לארגוני הטרור הסלפים – הג'יהאדיסטים הפועלים בהכוונת או בהשראת אלקאעידה. יצויין כי עוד לפני מעצרו של מורסי פרסמו הארגונים הסלפים בסיני הודעה משותפת בה נאמר כי הדחתו של מורסי "תפתח את שערי הגיהינום למצרים".
הארגון העולמי מתגייס להחזרת האחים לשלטון במצרים
במאמץ לתיאום עם תנועות האחים בעולם ועם ארגונים אסלאמים אחרים, התקיימו לפחות שתי התכנסויות שדנו במצב של תנועת האחים המוסלמים לאחר הדחתם מן השלטון במצרים וכיצד לארגן את המאבק להחזרתו של מורסי לשלטון.
התכנסות אחת, שלא מן המניין, נערכה ב- 10 ביולי בטורקיה במלון ליד נמל התעופה של איסטנבול. נציגי התנועות האסלאמיות נזדמנו לטורקיה לרגל כינוס של מפלגת "הסעאדה" האסלאמית, וביוזמת הארגון העולמי הקדישו מפגש מיוחד למצרים. בכנס השתתפו בין השאר, מזכ"ל התנועה המצרית, מחמוד חסיין; ראש ארגון האחים המוסלמים בתוניסיה, ראשד ע'נושי; נציגי חמאס וכמובן אברהים מוניר ועוזריו.
בהתאם למסמך הסיכום שפורסם על ידי Sky News בערבית, הסכימו הנאספים כי הדחתו של מורסי הייתה מכה חמורה לזרם האסלאמי בעולם, ובמיוחד לחמאס. הם לא היססו להאשים את מורסי וחבריו, מבלי לנקוב בשמם, כי לא ידעו לטפל בבעיות הכלכלה והחברה ולהביא להישגים מהירים בתחומים אלה, שהיו משפיעים לטובה על דעת הקהל. הם החליטו על פעולה של "נשימה ארוכה", שתתבסס על הפגנות מתמשכות במטרה לפגוע ביציבותה של מצרים, על הבאשת ריחו של השלטון החדש במישור התקשורתי הבינלאומי וגם על השקעת מאמץ מיוחד לפילוג הצבא. כמו כן, הוחלט להפעיל לחצים על ארה"ב, כדי שתשהה את הסיוע הצבאי למצרים. הם הניחו כי יוכלו לסמוך על סיוע מצד שתי מדינות – טורקיה וקטאר – שהן היחידות התומכות במוצהר באחים המוסלמים.
סמוך לאותו מועד, ב-13 ביולי, בעוד נמשכת שביתת השבת ליד מסגד ראבעה אלעדויה ובכיכר נהדה, שני המקומות בהם התרכזו תומכי האחים, התכנסו ראשי התנועה בקהיר בדירה השייכת לאחד מבכיריה, דר' עסאם אלעריאן, בעוד מנהיג התנועה עצמו, מוחמד בדיע, נותר במסגד כדי לחפות על היעלמותם מן המקום של בכיריה. במפגש זה הוחלט על פעולה נמרצת נגד השלטון, שתכלול בין השאר פגיעה בראשי הצבא, הגברת פעולות הטרור בסיני, תוך היעזרות במחבלי חמאס להכנת מטעני חבלה.
השלטון המצרי החדש עוצר את ראשי התנועה ואוסר על פעילותה
פעולות אלה, כידוע, לא צלחו. הצבא המצרי לא היסס בסופו של דבר לפזר את ריכוזי האחים בשני המקומות הנ"ל, אמנם במחיר של כאלף הרוגים, כאשר ביניהם יש כ-150 אנשי כוחות הביטחון. התנגדות האחים אמנם נמשכה במקביל לקיום לפעולות טרור בסיני, אך כוחם לגייס את ההמונים הלך ופחת, ובמהלך נוסף החליט השלטון לאסור על פעילות התנועה וכל הארגונים הקשורים בה. מרבית ראשיה נעצרו, כולל המדריך העליון.
תנועת האחים מחריפה את המאבק ומשתמשת בטרור
בתגובה, שוב יזם האירגון העולמי של האחים המוסלמים דיון בנושא המצרי, הפעם בפקיסטאן, בעיר לאהור, בחסות אלגמעאה אלאסלאמיה, ארגון אסלאמי פקיסטאני קיצוני – הרחק מעין התקשורת. המפגש בפקיסטאן התקיים ב-25 בספטמבר ואמור היה לדון בבעיות השעה של הארגונים האסלאמים הקיצוניים, ובמיוחד בסוריה, אך בסופו של דבר הקדיש את עיקר דיוניו למצרים, מתוך הבנה שלהדחת האחים יש השלכות כבדות משקל על כל הזרם האסלאמי. בפגישה השתתפו אברהים מוניר ומחמוד חסיין, שהוזכרו לעיל, ונציגים בכירים של ארגוני האחים וארגונים אסלאמיים אחרים מירדן, תימן, מרוקו, סומליה, מלזיה, סודאן, לוב, מאוריטניה, סוריה, אלג'יריה ותוניסיה, כאשר ביניהם נמנה גם חמאס. הבחירה לקיים את הדיון בחסות ארגון אסלאמי קיצוני בפקיסטאן, מדינה שעל גבולה עם אפגניסטאן נמצא בסיס הפעולה המרכזי של אלקאעידה, היא בעלת סמליות ברורה ומצביעה על הכוונה להגביר את הפעולה הטרוריסטית.
השלטון המצרי מכריז: האחים המוסלמים הם ארגון טרור
פעולות הטרור אכן גברו בסיני ובתוככי מצרים ואף נרצח אחד מבכירי משרד הפנים המצרי, אך השלטון המשיך בנחישות להיאבק הן בהפגנות, שהלכו והצטמצמו, והן בטרור בסיני. כמו כן, הכריז השלטון על ארגון האחים כארגון טרור, מה שמאפשר את מעצר חבריו בכל עת. יתרה מכך, התהליך החוקתי נמשך ללא הפרעה, בהתאם למפת הדרכים שהוכנה על ידי הצבא והשלטון האזרחי הזמני. וועדת הניסוח של החוקה סיימה את עבודתה והתקיים משאל עם לאישור החוקה החדשה, שזכה ב"כן" של 98.1% של המצביעים. עכשיו מתכוננתמצרים לבחירות לנשיאות וממתינה לעבד פתאח אלסיסי, הזוכה בפופולריות יוצאת דופן, שיגיש את מועמדותו לנשיאות.
מדינות העולם בוחרות צד במאבק
האחים והארגונים הסלפים לא הצליחו לשתק את המדינה וגם לא ליצור תנועת התנגדות עממית רחבה. להפך, הם מתקשים יותר ויותר לגייס את תומכיהם להפגנות. יתרה מזאת, הם לא הצליחו לגייס את דעת הקהל העולמית להחזרת מורסי לשלטון, אם כי כאמור, מדינות המערב עדיין לא העניקו לאלסיסי את תמיכתם הגלויה, שהוא כה מעוניין בה. מתוך חוסר ברירה, ותוך הפגנת נחישות בדרכו, פנה אלסיסי לרוסים וקיבל את תמיכתם, שהתבטאה בביקור של שרי החוץ וההגנה, מחווה ידידותית של שיגור אוניית מלחמה לעגינה בנמל אלכסנדריה ובייחוד חתימה על חוזה לרכישת נשק בשווי של שני מליארד דולר, שימומן בחלקו על ידי סעודיה ומדינות המפרץ, העוינות לאחים והתומכות במצרים.
הצלחתם היחידה של האחים היא אכן תמיכתן של טורקיה וקטאר, כפי שהעריכו שיהיה במפגשם הראשון. טורקיה, לא רק שפרסמה גילוי דעת הקורא להחזיר לשלטון את מורסי, אלא גם מאפשרת לאחים לקיים מפגשי תיאום במסגרת הארגון העולמי. בתגובה, גינתה מצרים את התערבותה של טורקיה בענייניה הפנימים והחזירה את שגרירה מאנקרה. קטאר מצידה פרסמה הודעה המגנה את ההכרזה על תנועת האחים כארגון טרור. גם במקרה זה מצרים הגיבה במהירות, זמנה את השגריר הקטארי והגישה לו מחאה. היא גם הגיבה בחומרה על הודעתיו האנטי-מצריות של של יוסוף קרדאווי, גדול המטיפים של האחים, המתגורר בקטאר וביקשה מקטאר להסגירו לידיה בעוון פעילות אנטי-מצרית ולהתנער ממעשיו.
האחים המוסלמים יורדים למחתרת
הנזק המדיני למצרים הוא מצומצם, בעוד האחים המוסלמים ספגו מכות קשות. מרבית מנהיגיהם, כולל המדריך העליון שלהם, נעצרו והם מועמדים למשפט על הסתה לרצח ורצח של מפגינים וגם על שיתוף פעולה עם חמאס נגד ביטחונה של מצרים. תנועת האחים אינה מסוגלת לפעול יותר והיא ירדה למחתרת. נראה כי היא מנוהלת מלונדון, שם נמצאים כמה מבכיריה, שהספיקו לברוח כגון המזכ"ל מחמוד חוסיין. עם זאת, יש לזכור כי מדובר בתנועה בעלת שורשים עמוקים במיוחד בקרב השכבות הנמוכות, שאותן היא טפחה במשך שנים באמצעות מיזמי צדקה. ההנחה היא כי הבסיס האלקטורלי שלה הוא כ-20-25% מן המצביעים, אלא שבעקבות כשלונה בשלטון נראה כי בסיס זה הצטמצם ובכל מקרה התנועה לא רק שאינה לגאלית, אלא גם הוכרז עליה כי היא ארגון טרור. התנועה אמנם תמשיך ליזום הפגנות, כדי לשבש את הבחירות לנשיאות, אך אין לצפות כי תוכל להשפיע על התהליך הפוליטי הנמצא בעיצומו. ארגוני הטרור הסלפים ימשיכו במלאכתם ההרסנית, אך יש להניח כי הצבא הפועל במרץ רב יצמצם את פעילותם למינימום.
תוניסיה: תקוותם האחרונה של האחים לזכות בשלטון
כלקח מאובדן שלטון האחים במצרים החליטה מפלגת האחים המוסלמים התוניסית, נהדה, לוותר על השלטון – בטרם תודח גם היא – והסכימה להעבירו לממשלה זמנית ניטרלית, כדי שזו תסיים את ניסוח החוקה החדשה ותכין את הבחירות הבאות לפרלמנט. התקשורת המערבית, כהרגלה, שבחה את "המחווה" ורואה בתוניסיה מגדלור של דמוקרטיה ערבית. אולם המציאות שונה. מפלגת הנהדה, כאחותה במצרים, לא הגיעה לשלטון עם תוכנית לטפל בתחלואיה של תוניסיה, להחזיר את היציבות ולפתח את הכלכלה, אלא גרמה למשבר פוליטי חמור, שהגביר את כוחם של הקיצוניים המוסלמים. אלה פעלו בכל כוחם ליישום השריעה ואף רצחו שנים מבין מנהיגי האופוזיציה החילונית. מפלגת הנהדה, שהבינה את משמעות המצב אליו נקלעה באשמתה, תוכל איפוא להתייצב לבחירות הבאות לפרלמנט כגוף פוליטי לגיטימי, שגילה מתינות ופעל למען האינטרסים של העם התוניסי.
נראה כי בשלב זה תוניסיה היא תקוותם האחרונה של האחים לזכות בשלטון בבחירות חופשיות, אך ללא ספק אין בכך פיצוי להדחתה של תנועת האם מן השלטון במצרים, שהיתה אמורה לקדם את המטרה המרכזית של הקמת ח'ליפות אסלאמית עולמית.
