נאומו של נשיא ארה"ב ברק אובמה בעצרת האו"ם שופך אור על עקרונות יסוד במדיניותו המזרח-תיכונית, החורגים מעבר להתייחסותו לסכסוך הישראלי-פלסטיני – אשר כשלעצמו ראוי לניתוח נפרד. עם זאת, אצרף מספר רשמים אישיים מנאום הנשיא אובמה באו"ם.
ראשית, הנאום מבהיר מדוע ממשל אובמה ממקד את מאמציו הצבאיים בדאעש, ולא בשאר הקבוצות האסלאמיסטיות הפועלות בזירה הסורית. לפי דבריו, דאעש מייצגת "גרסה מפגרת" של האסלאם, ובכך מערערת את טענתו הבסיסית שלפיה האסלאם הוא דת מתקדמת ושוחרת שלום. בכך הופך המאבק בדאעש עבורו לא רק למלחמה ביטחונית, אלא למאבק רעיוני על דמותו של האסלאם בעיני המערב. עם זאת, מעניין לציין כי גם בנקודה זו נמנע אובמה מלהגדיר את דאעש כ"ארגון טרור" – בחירה לשונית שאינה מקרית.
שנית, דבריו מסבירים את התנגדותו העקבית לחלוקה אתנית-עדתית של סוריה. אובמה הציב את עקרון אחדות המדינות והאומות כערך עליון, והביע הסתייגות ממגמות של התפוררות – בין אם במזרח התיכון ובין אם בתוך אירופה עצמה. ניתן להבין כי הוא רואה בפירוק סוריה לפי עדותיה תהליך מסוכן, המזכיר לו תופעות של נסיגה מהאחדות האירופית, כגון הברקזיט או מגמות בדלנות נוספות.
לבסוף, הדגש שהעניק הנשיא אובמה בנאום שלו באו"ם ל"דמוקרטיה ההולכת ומתרחבת בעולם" עשוי להציב אתגר משמעותי עבור ההנהגה הפלסטינית. אבו מאזן, שנמנע מקיום בחירות במשך שנים, עלול להיתקל בלחץ אמריקאי גובר, במישרין או בעקיפין, לעדכן את המערכת הפוליטית הפלסטינית. כעת נותר לעקוב האם ועדת הבחירות הפלסטינית תאשר את החלטת הביטול, או שמא תידרש לקיים בחירות – אולי דווקא בעקבות הלחץ הנורמטיבי המשתמע מנאומו של אובמה.