הזרוע הצבאית של חמאס חצתה בסוף השבוע עוד "קו אדום" בעימות עם ישראל כאשר הרגה במארב מתוכנן של צלפים, חייל של צה"ל על גבול רצועת עזה, כנקמה על מותו של עבד אלכרים רדוואן, פעיל חמאס שנהרג ב-19 ביולי מירי של כלי טיס ישראלי לעבר חוליית משגרי בלוני תבערה ברצועה.
מדובר באירוע החמור ביותר מאז הפסקת האש שהוכרזה בין שני הצדדים בתום מבצע "צוק איתן", מדובר בחייל צה"ל הראשון שנהרג בגבול הרצועה ב-4 השנים האחרונות.
נראה כי הזרוע הצבאית של חמאס דוחפת את הנהגת חמאס להסלמה מול ישראל, כנראה בעידוד איראני.
ישראל נמצאת למעשה מזה 4 חודשים במצב של מלחמת התשה מול ארגוני הטרור ברצועה. האסטרטגיה של חמאס היא ליצור חיכוך צבאי קבוע על הגבול באמצעות "צעדות השיבה", טרור הצתות באמצעות בלוני ועפיפוני תבערה, ירי ומטעני חבלה בגיבוי ירי רקטות ופצצות מרגמה כדי לכופף את ישראל ולהביא להסרת המצור מעל הרצועה.
בכיר חמאס אסמעיל רדוואן מברך על הריגת חייל צה"ל- בריאיון לערוץ אל-ג'זירה: "על הכיבוש להבין שנגמרו הזמנים שבהם היה הורג בבני עמנו בלי תגובה. לא נאפשר לשנות את כללי העימות ולא נעבור לסדר היום על שום פגיעה והרג בבני עמנו" pic.twitter.com/aKLssw5Y78
— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) 22 ביולי 2018
חמאס נכנסה מראש למערכה הזו כשהיא לוקחת בחשבון כי היא עלולה להימשך כמה חודשים עד להגעה על הסכם "הסדרה" עם ישראל. עד כה נהרגו יותר מ-150 פלסטינים וכמה אלפים נפצעו, יותר מ-300 מהם במצב קשה, אך בכירים בחמאס אומרים בשיחות סגורות כי הם מוכנים להקריב את חייהם של כמה אלפי פלסטינים כדי להביא להסרת המצור המוטל על הרצועה מאז 2007.
ההרתעה הישראלית נשחקה אט אט, שר הביטחון אביגדור ליברמן הודה בכך בסיור בסוף השבוע בשדרות, חמאס מנצלת את העובדה כי מבחינה אסטרטגית העדיפות הביטחונית הישראלית כרגע היא לטפל בנוכחות הצבאית בסוריה וכי היא איננה מעוניינת בהפלת שלטון חמאס ברצועה או במבצע קרקעי גדול שבו עלולים להיפגע חיילי צה"ל.
לקריאה נוספת – הסלמה בדרום: מומחי המרכז הירושלמי מנתחים את המצב בדרום.
בפועל נוצר בשטח מצב של מלחמה בעצימות נמוכה, ישראל תוקפת מדי פעם בעומק הרצועה תשתיות טרור של חמאס והגי'אהד האסלאמי, חמאס משיבה בירי רקטות ופצמר"ים ואח"כ מגיעים הצדדים, בתיווך מצרי, להפסקת אש שברירית עד לסבב הבא.
הזרוע הצבאית של חמאס מקפידה לירות רקטות ופצצות מרגמה רק לעבר ישובי עוטף עזה ולא לעומק הישראלי בעוד צה"ל תוקף מפקדות, מתקנים ומחסני תחמושת ריקים מאדם.
במקביל מנסה חמאס לשבור את המצור הימי, כמה ספינות ועליהן פעילים מארגוני זכויות אדם ופעילי BDS יצאו מנמל פלרמו באיטליה לעבר רצועת עזה במה שנקרא "משט השיבה" והם אמורים להגיע לאזור בעוד כמה ימים עד שיעצרו בלב ים ע"י חיל הים הישראלי.
אלה הם כללי המשחק כרגע שעלולים להשתנות. ישראל ערוכה להכיל את הכללים האלה עוד כמה חודשים עד להתבהרות המצב על הגבול הסורי ברמת הגולן.
עפ"י גורמים מדיניים בכירים, יש קונסנזוס בקבינט המדיני ביטחוני, להימנע ממלחמה קרקעית ברצועה ככל האפשר ולהסתפק במבצעים אוויריים נרחבים כדי להשמיד את תשתיות הטרור של חמאס. ישראל נמנעת גם מסיכולים ממוקדים של ראשי הטרור מחשש שהדבר יחריף את תגובת חמאס והיא תשגר רקטות לעבר העומק הישראלי.
טרור הבלונים והעפיפונים של חמאס
הפסקת האש שהושגה בסוף השבוע היא שברירית ביותר, אין שום ערבויות של חמאס להפסיק את קמפיין צעדות השיבה או את טרור ההצתות באמצעות הבלונים והעפיפונים.
דובר חמאס פווזי ברהום הודיע לאחר השגת הפסקת האש כי המשוואה של חמאס "דם תמורת דם" היא בתוקף.
ככל שמחריף המשבר הביטחוני בגבול הרצועה אין צפי שהזרוע הצבאית של חמאס תפסיק את טרור ההצתות ותיראה כמי שנכנעה לישראל, מדובר ביוקרה של ארגון הטרור שמשוכנע שיש לו "קלף חזק" מול ישראל והוא לא יוותר עליו.
הציבור הפלסטיני ברצועת עזה איננו רוצה במלחמה רביעית נגד ישראל. הוא עדיין לא השתקם ממבצע "צוק איתן" לפני 4 שנים אך הוא גאה בהמצאה החדשה של בלוני ועפיפוני התבערה שנחשבים כ"נשק של דוד הפלסטיני נגד גוליית הישראלי".
בחמאס מנסים כעת לייצא את טרור הבלונים ועפיפוני התבערה לגדה מערבית, בלוני תבערה התגלו כבר בירושלים ביום שישי האחרון שכנראה שוגרו משטחי הרש"פ בבית ג'אלה.
מדובר באמצעי טרור עממי פשוט וקל להכנה שנמצא בהישג יד בעלות נמוכה מאוד, חמאס תפסה עליו בעלות ומנחה את פעיליה בגדה לאמץ אותו בתקווה שזה יסבך את היחסים הביטחוניים בין ישראל לרש"פ.
אנו נמצאים בלב תקופת הקיץ וסכנת טרור ההצתות לא חלפה והיא תמשיך להוות מוקד חיכוך יומי בין ישראל לחמאס ופטנציאל להמשך הדרדרות המצב הביטחוני.
חמאס הצליחה ליצור מצב של "הרתעה הדדית" וישראל חייבת לפרוץ את מעגל הקסמים ולשבור את המשוואה החדשה הזו אחרת ניכנס למצב של מלחמת התשה חדשה ומתמשכת כמו מלחמת ההתשה שהחלה במרץ 1969 בין ישראל למצרים, היא נמשכה 17 חודשים והסתיימה בתיקו אסטרטגי ללא ניצחון של אף אחד מן הצדדים.
