התראות

קווי היסוד של מדיניות חמאס לאחר מבצע "צוק איתן"

שיתוף

עניינים

המלחמה בעזה הסתיימה לאחר 51 ימי לחימה, אך היה זה פרק אחד נוסף במערכה ארוכה הטווח על הארץ. מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, וכמותו יתר ראשי התנועה, מציגים את המלחמה האחרונה ("צוק איתן" בשמה הישראלי ו"המוץ המתכלה" בשמה הפלסטיני) כ"ניצחון" אדיר של העם הפלסטיני על הצבא הישראלי, אשר הושג לדבריהם בעיקר בזכות כושר העמידה והיכולת הצבאית המשופרת של גדודי אל-קסאם והארגונים הפלסטיניים, שאפשרה תקיפה ללא הפסקה של יעדים אזרחיים ואסטרטגיים בישראל והרתיעה את צה"ל מפני כיבוש רצועת עזה ומיטוט שלטון חמאס.

משעל הציג בוועידה בה נטל חלק (13.9.14) בתוניסיה, שראשיה מביעים תמיכה מלאה בחמאס, את חמשת הקווים המנחים של האסטרטגיה אותה גיבשה חמאס בעקבות המלחמה.[1]

יעד מספר 1 – שיקום רצועת עזה. משעל ציין את החשיבות של פעולה מהירה לשיקום התשתיות האזרחיות שנפגעו במלחמה, וקרא לקהילה הבינלאומית ולמדינות הערביות והאסלאמיות להושיט סיוע כלכלי דחוף, בהתחייבו הצהרתית כי הכספים לא ינוצלו בידי גורם פוליטי כלשהו אלא יהיו מופנים לרווחתם של התושבים.

"איננו מתנים את מתן [הסיוע וכספי הסיוע] לגורם כלשהו. אנו אומרים לערבים ולמוסלמים ולקהילה הבינלאומית: לכו לעזה ותנו סיוע לתושבים. איננו רוצים לנצל זאת לטובת מפלגה או תנועה. אנו רוצים לשרת את האנשים. הם אשר יצרו את המלחמה הזו והם זכאים מאיתנו לסיוע מהיר", אמר משעל.

יעד זה מבטא את החשיבה האסטרטגית של חמאס הנסמכת על ניסיון העבר, ולפיה הפעלת אלימות וטרור אינה נענית בצעדי עונשין מצד הקהילה הבינלאומית נגד רצועת עזה, אלא נהפוך הוא, היא מתוגמלת בסיוע כלכלי נדיב לשיקום הנזקים ולפיתוח, המסייע במישרין או בעקיפין לחיזוק היכולות הצבאיות לקראת המתקפה הבאה נגד ישראל. הלכה למעשה, הסיוע שמעניקה הקהילה הבינלאומית לרצועת עזה לאחר מתקפת טרור מהווה רשת ביטחון כלכלית עבור שלטון חמאס, דבקותו בטרור וחתירתו למוטט את הרשות הפלסטינית תחת הנהגתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) ולהביא לחורבנה של מדינת ישראל הדמוקרטית.

יעד מספר 2 – השלמת הפיוס הלאומי הפנים פלסטיני. משעל קרא לארגון מחדש את "הבית הפלסטיני" בהתאם להסכם הפיוס שהושג עם הרשות הפלסטינית וארגון פתח, וביסודו ממשלת אחדות (שהוקמה ביוני 2014), בחירות חדשות למוסדות השלטון הפלסטיניים, בנייה מחדש של מוסדות אש"ף, לראשונה בהשתתפות נציגי חמאס. על פי משעל, מטרתו העיקרית של הפיוס הלאומי, במסגרתו הוא מייעד תפקיד גם לערביי ישראל, הינה לגייס את כל הכוחות למערכה לשחרר את פלסטין ולהשיב את הפליטים.

היעד האמיתי של חמאס הוא חדירה לאש"ף בחסות הפיוס הלאומי על מנת להשתלט מבפנים על הארגון, המוכר בזירה הבינלאומית כנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני, ובכך להפוך את חמאס למנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית. הנכונות לשותפות אמיתית בשלטון עם פתח אינה כנה, אלא בבחינת סוס טרויאני בדרך לתפיסת הבכורה בזירה הפלסטינית. במקביל להסכם הפיוס פעל חמאס ליזום אינתיפאדה שלישית בגדה המערבית במהלך משולב עם ניסיון למוטט את שלטון הרשות הפלסטינית. חשיפת התכנית בידי שירותי הביטחון הישראליים ומעצר כמאה מפעיליו סיכלו את מימושה.[2]

יעד מספר 3 – חיזוק דרך המאבק ושלילת דרך המו"מ. "עלינו ללמוד מעזה את הלקח שלה הגדול, והוא שהאויב אינו מבין אלא את שפת הכוח ונדרש מאיתנו כפלסטינים שנלמד ממלחמת עזה את הלקח הזה, ועבור מי שניהל מו"מ עקר במשך יותר מ-20 שנה הלקח החשוב ביותר הוא שמו"מ ללא קלפי כוח ומאבק הוא קיבוץ נדבות על מפתנם של האויבים", אמר משעל.

עוד אמר משעל: "אנו תומכים במהלך מדיני ודיפלומטי ובכל ביטויי המאבק, ואולם הכל צריך להישען על המאבק/ התנגדות ("מקאוומה"), אשר מספק את סביבת הניצחון ומאלץ את האויב לצאת מאדמתנו, כפי שיצא מעזה ולפניה מדרום לבנון… השמירה על הניצחון בעזה מבטיחה שנשלים את הדרך ושלא נחזור לאחור ונחזיר את התכניות הכושלות של המו"מ…".

"גרעיני הנתינה [למען המאבק] קיימים בעזה ודומים לה נמצאים באל-קודס, בגדה ובכל גרגר של אדמתנו הפלסטינית. חשוב שאנו נספק את הגורמים [להתפתחותם]. מה גרם לעזה לנצח? ההכנות והרצון. עשרות אלפים מבנינו ואנשינו עסקו בייצור אמצעי לחימה ובחפירת מנהרות, במוכנות, בהתגברות על המצור ומכשוליו ולא נכנעו לתנאים הקשים שדרשו שנתנער מדרך המאבק".

את ניהול המערכה נגד ישראל תיאר משעל כדלהלן: "אנו מציבים את היעדים… ולאחר מכן אנו מתווים את האסטרטגיה ואת הטקטיקה, אנו עושים שימוש בכל גורמי הכוח הפלסטיניים, הערביים והאסלאמיים, אנו מגיעים להסכמה על דרך ניהול הסכסוך בהיבטיו הכלליים ובפרטיו, באסטרטגיה ובטקטיקה, אנו יודעים מתי להסלים ומתי להרגיע, והחלטת המלחמה והשלום אינה נתונה באופן בלעדי בידי איש".

הישות הפלסטינית העצמאית ברצועת עזה, הנתונה למעשה תחת שלטון חמאס, דבקה אפוא בקו ג'יהאדיסטי בלתי מתפשר, המתחרה והשולל את הדרך המדינית של הרשות הפלסטינית. מסייעים בכך התמיכה הרחבה לה זוכה ישות חמאס ברצועת עזה בעולם הערבי והאסלאמי, התמיכה הכלכלית המובטחת מראש על ידי האו"ם והמערב וההתגייסות של ארגוני השמאל וזכויות האדם נגד ישראל במלחמתה בחמאס (הכוחות "הליברלים בעולם", בלשונו של משעל בהתבטאויות אחרות בהקשר זה).[3]

יעד מספר 4 – מערכה משפטית נגד ישראל. מנהיג חמאס, שהינו ארגון טרור המעניק חסות לשורה ארוכה של ארגוני טרור אחרים ובכללם שלוחות אלקאעידה והמדינה האסלאמית, רואה חשיבות בשימוש בכלים משפטיים בזירה הבינלאומית כאמצעי להחליש את ישראל, וזאת על בסיס ההנחה כי כלים אלה לא יהיו בבחינת חרב פיפיות אפקטיבית כלפי חמאס עצמו. משעל דרש מהרשות הפלסטינית לחתום על אמנת רומא כדי שיתאפשר לפלסטינים להגיש תביעות נגד ישראל על "פשעי מלחמה" בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, והוא לא הביע כלל חשש מפני תביעות דומות שתוגשנה נגד הפלסטינים בידי ישראל.

"אנו אומרים לעולם, כי הישות הזו הפכה לנטל על המערב והמזרח והחברה האנושית, ישות אשר היא נטל על הנצרות הבינלאומית ועל היהדות בעולם, היא מורדת בערכים ובמוסר. הרצון של חלק מהכוחות הבינלאומיים לייעד לה תפקיד מיצה את עצמו ובה לקיצו, אם בכלל היה לו תפקיד, והיא לא תהיה עוד כשירה לתפקיד כלשהו עבור הכוחות האימפריאליסטיים", אמר משעל.

במילים אחרות, משעל רואה בכלים המשפטיים של הקהילה הבינלאומית מכשיר רב עוצמה העומדים לשירות ארגון הטרור חמאס כדי לבצע דה לגיטימציה למדינת ישראל ולשלול את עצם קיומה הן מסיבות "ערכיות ומוסריות" והן בשל היותה "נטל" ו"חסרת ערך" אסטרטגי עבור המערב.

יעד מספר 5 – הצבת פלסטין בראש סדר העדיפויות של האומה הערבית והאסלאמית. "אנו אומרים לערבים ולמוסלמים באזוריהם [השונים]: זו המערכה האמיתית, אשר ראוי שאתם ואנו נתמקד בה בעדיפות ראשונה, משום שהמפעל הציוני מסכן אתכם כולכם", אמר משעל. בנאומו נמנע משעל מלהתייחס למצב בעולם הערבי, ובכלל זה להקמת המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק, לחוסר היציבות במדינות ערביות נוספות ולשאיפות האיראניות באזור. הוא בחר להציב את ישראל כאויב הראשון במעלה של האומה האסלאמית, באמצו למעשה את הקו המדיני של איראן, עימה מוסיף משעל לבסס את הברית האסטרטגית למורת רוחן של סעודיה ומדינות המפרץ.

[1] https://felesteen.ps/nd/releases////2014/092014/14

[2] https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4560057,00.html

[3] https://www.youtube.com/watch?v=2h5JT6zBT6s

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close