התראות

קואליצית הדה – לגיטימציה

לונדון היא הבסיס המרכזי של "האחים המוסלמים" מחוץ למזה"ת • לצד הגב הרדיקלי המקומי, דוגמת איש הלייבור ג'רמי קורבין, הם משתפים פעולה גם עם תנועות שאינן משקפות את דרכם, בתנאי שאלה מאמינות בהשמדת ישראל • ד"ר אהוד רוזן: "אף גורם שם לא מקבל את מדינת ישראל"
שיתוף
הפגנות BDS
הפגנות BDS

עניינים

ספק רב אם השם מוחמד סוואלחה מוכר לכם. וזאת, למרות שאיש החמאס בן ה־47 הוא דמות מפתח במערכת הדה־לגיטימציה הבינלאומית שמנהלים הפלשתינים לחיסולה של מדינת ישראל. ב־2010 היה סוואלחה ממארגני משט ה"מרמרה", שגרם לישראל נזק תדמיתי חמור ביותר. בראיון שהעניק לביטאון של חיזבאללה, חמישה חודשים לפני עצירת המשט בכוח על ידי חיילי צה"ל והריגתם של עשרה ממשתתפיו, אמר: "הפעם אנחנו מתכוונים להתעמת ישירות עם האויב הציוני". קרי, זה כלל לא נועד להיות משט סיוע הומניטרי.
לקריאת המחקר המלא – לחץ כאן.
לקריאת מבוא למחקר בשפה העברית – לחץ כאן.
סוואלחה הוא מפעיליה הראשיים באירופה של תנועת ה־BDS. הוא עובד מאחורי הקלעים, כדי לא למשוך תשומת לב שעלולה להזיק לעבודתו. בעבר הגיש תביעות דיבה נגד עיתונים בריטיים שקשרו בינו לבין פעילותו הצבאית של חמאס. עם זאת, לאחרונה נחשף שסוואלחה הוא חבר בלשכה המדינית של ארגון הטרור. בעל כורחו הוא נקלע לסערת האנטישמיות האופפת את מנהיג הלייבור, ג'רמי קורבין, שנחשף לפני ימים ספורים כמי שאירח בפרלמנט הבריטי – חצי שנה לפני שנבחר לראשות מפלגתו – כמה מנציגי חמאס בבריטניה, שהביעו תמיכה בטרור. סוואלחה הוא אחד מידידיו הקרובים ביותר של קורבין, ובכיר ברשת "האחים המוסלמים" בבריטניה, שמצאה בשמאל המקומי בעל ברית יעיל לקידום האג'נדה הרדיקלית.
"הברית האדומה־הירוקה" הזו, שאחת ממטרותיה הראשיות היא מחיקת ישראל, התפשטה מבריטניה למדינות מערביות נוספות, ובכללן ארה"ב. עם זאת, בריטניה היא עדיין הבסיס שהוביל להפיכת "האחים המוסלמים" לגוף גלובלי, שהשפעתו חורגת הרבה מעבר למזרח התיכון.
סוואלחה, יליד טובאס שבמזרח השומרון, נמלט מהגדה ב־1990 לירדן, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה. משם הגיע ללונדון, שבה הוא מתגורר עד היום. רשויות הביטחון בישראל מייחסות לו את בניית תשתית חמאס ביהודה ושומרון, וכן תפקיד מרכזי בזרוע הצבאית של הארגון, "גדודי עז א־דין אל־קסאם". הבחירה בלונדון כעיר מקלט לא היתה מקרית: כבר בשנות ה־80 הפכה בירת הממלכה, הודות למדיניות פליטים ליברלית, למוקד משיכה עבור בכירים מתנועת "האחים המוסלמים", שהרשויות בארצותיהם בלמו אותם.
בשנות ה־90 הצטרפו אליהם פעילים מרכזיים מהזרוע הפלשתינית – חמאס. בלונדון יצרו פעילי "האחים המוסלמים", וסוואלחה ביניהם, את הבסיס לתפיסה האירופית המוטעית, ש"האחים" הם נציגי "האסלאם המתון" שיועילו לעצירת "האסלאם הרדיקלי".
מאז הגיע לבריטניה, פעל סוואלחה ללא לאות להקמת ארגונים אסלאמיים, שמטרתם להשפיע על מדיניות הפנים והחוץ של הממלכה. ב־1997 הוא ייסד את "התאחדות המוסלמים של בריטניה" (MAB), אחר כך את "היוזמה המוסלמית הבריטית" (MIB) ועמד מאחורי "הקמפיין הבינלאומי נגד תוקפנות" (גוף שבו יושבים מאות אסלאמיסטים, ובהם גם כמה ששמם נקשר לאל־קאעידה). סוואלחה גם כיהן תקופה מסוימת כחבר ב"איחוד חכמי הדת", ארגון שנועד לשמש ארגון־על ל"אחים" באירופה, ושאותו הקים המטיף והוגה הדעות יוסוף קרדאווי, ממנהיגי "האחים המוסלמים", שמקום מושבו בקטאר. כל הארגונים הללו ממלאים תפקיד מרכזי במערכת הדה־לגיטימציה לישראל.
האויב המשותף: הציונות
סוואלחה, המעורב בין היתר באיסוף תרומות לחמאס, יושב בחבר הנאמנים של "מסגד פינסבורי פארק", "מסגד הבית" של קורבין. לאחרונה פורסמה תמונה שבה נראה מנהיג הלייבור מבקר במסגד זה, הנמצא במחוז בחירתו, ומצדיע בארבע אצבעות, מחווה שהפכה לסמל עבור "האחים", לאחר הדחתו (בידי הצבא) של הנשיא הנבחר מטעמם במצרים, מוחמד מורסי.
בקרבת מסגד זה בוצע אשתקד, על ידי אזרח בריטי, פיגוע דריסה, שגרם לפציעת כעשרה מתפללים. פיגוע זה השכיח את ההיסטוריה הבעייתית מאוד של המסגד: בשנות ה־90 השתלט עליו המטיף הקיצוני אבו חמזה אל־מסרי, שהפך אותו למרכז פעילות ג'יהאדיסטי בלב לונדון, עד שזה נסגר בידי הרשויות ואבו חמזה הוסגר לארה"ב. בסיועו של קורבין השתלטו על המסגד נציגי "האחים המוסלמים", "המתונים", והמקום חזר לפעילות מלאה. כך מסייע השמאל הקיצוני הבריטי ל"אחים" להשתלט על המוסלמים בממלכה.
הצדיע כאות הזדהות את הצדעת האחים המוסלמים. קורבין (מימין) // צילום: טלגרף
"הקשר בין השמאל הקיצוני הבריטי לאחים המוסלמים הדוק", אומר תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, לשעבר מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים, מחוקרי "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה" ומעורכי מחקר "קורי העכביש: שורשי ה־BDS והדה־לגיטימציה לישראל". הוא מוסיף ש"בבריטניה הם ממציאי 'הברית הירוקה־אדומה'. שני הצדדים זיהו את מרחב המאבק נגד האויב המשותף, הציונות, והתחברו. כל הפעילות של קורבין היא תמיכה במאבק נגד הקולוניאליזם המודרני, שבא לידי ביטוי, לדעתו, בציונות. הבחירה בחמאס וב'אחים' כשותפים היא על בסיס המאבק נגד הקולוניאליזם, שלדעתם מנסה להחדיר את ערכיו לחברה האסלאמית באמצעות 'ראש הגשר' המודרני שלו, הציונות – ולכן לדבריהם אין להשלים עם קיומה של ישראל".
אירוניה היסטורית רבה טמונה בעובדה, שלונדון הפכה להיות מרכז פעילות עולמי של תנועת "האחים", שהוקמה בסוף שנות ה־20, בין היתר כדי להילחם בנוכחות הבריטית במצרים ובמזה"ת. "מה שאפשר את זה היו החירויות הבלתי מוגבלות שניתנו לפעילי 'האחים' בבריטניה", מדגיש ד"ר אהוד רוזן, גם הוא מעורכי "קורי העכביש". לדבריו, "גולי 'האחים' מפתחים פעילות בשני מקומות מרכזיים באירופה: גרמניה ובריטניה. מאז שנות ה־60 בריטניה היתה המדינה המרכזית, שאליה ברחו בכירים מ'האחים' מרחבי המזה"ת. בריטניה היא המדינה החשובה ביותר ברשת 'האחים' העולמית מחוץ למזה"ת. רוב הזמן הבריטים לא הבינו מה צומח להם מתחת לאף. תחת ממשלתו של דיוויד קמרון היה שינוי מסוים בהבנת הסכנה. התחילו לדון בשאלה האם האנשים הללו, שהצליחו למצב את עצמם בתור נציגי הקהילה המוסלמית, הם אכן מתונים. אך כרגע הטיפול בכך פסק, מאחר שבריטניה עסוקה בברקזיט".
במסווה של מתונים
תנועת "האחים" היתה קשורה למאבק לשחרור פלשתין מימיה הראשונים. "הנושא הפלשתיני היה בלב העשייה הפוליטית שלה מאז שנות ה־30, כשהם השתמשו בו גם בתור מנוף לאיחוד האומה האסלאמית, כמובן, תחת הדגל שלהם", מדגיש ד"ר רוזן, "הם לא מקבלים זרמים אחרים באסלאם. יש גם האנטישמיות הטבועה באידיאולוגיה הדתית של התנועה. זו האנטישמיות הכי קלאסית, עם תיאוריות מזימה על שליטה גלובלית של היהודים. קרדאווי, שהוזמן לדבר בעיריית לונדון על ידי מי שכיהן כראש עיר מטעם הלייבור הרדיקלי, קן ליווינגסטון, אמר שאדולף היטלר היה עונש ליהודים על החטאים שלהם".
לא מפריע לשמאל הרדיקלי לשתף פעולה עם ארגון בעל תפיסת עולם דתית ושמרנית מנוגדת לחלוטין לתפיסת עולמם?
"שני הצדדים עושים הפרדה בין התחומים. השמאל הרדיקלי רואה את האסלאם הפוליטי ככוח מאורגן, שיכול למוטט את הסדר העולמי שהם נגדו. האידיאולוגיה של 'האחים' ינקה מכל האידיאולוגיות שהתפתחו בשנות ה־30 – נאציזם, פאשיזם וקומוניזם. החוכמה של 'האחים' היא, שהם תמיד ידעו לשחק עם הצד שנראה להם כצד העולה. מצידם זה שיתוף פעולה טקטי. הבסיס לברית הזו הוא הפוסט־קולוניאליזם והתפיסה שישראל היא שלוחה של האדם הלבן והכובש. במעגלים שמניעים את נושא הדה־לגיטימציה אין בכלל דיון על גבולות, 67' או 48'. כשהם מדברים על 'כיבוש פלשתין', הם עושים זאת באופן מעומעם. אף גורם שם לא מקבל את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי".
הדיון מתמקד בג'רמי קורבין, אבל זו תופעה הרבה יותר נרחבת.
"כרגע רואים אותה גם בארה"ב. יש מועמדים אסלאמיסטים, שרצים לקונגרס מטעם הדמוקרטים וחלקם קשור לארגוני 'האחים' בארה"ב. אם וכאשר הסיפור הזה יגיע גם למפלגה הדמוקרטית (בממדים של הלייבור הבריטית; א"ב), הסיפור שם יהיה יותר מסובך. בבריטניה יש יציאה כמעט מוחלטת של כל הגופים היהודיים נגד קורבין. בארה"ב אני לגמרי לא בטוח שזה יהיה כך. בבריטניה ובמדינות אחרות יהודים ממלאים תפקיד חשוב בגופי השמאל, שמשתפים פעולה עם 'האחים'. הם מתחברים לזה מהכיוון האנטי־קולוניאליסטי. אצל היהודים האמריקנים, בעיקר הצעירים, חונכו על נושא 'תיקון עולם', ומתוך זה הם נסחפים להשקפה שישראל מדכאת את 'הילידים הפלשתינים'. זה מדאיג.
"אפשר להריח את הכיוון שאליו הולכת המפלגה הדמוקרטית. המטרה של 'האחים' היא לגרום למוסלמים להיות תחת חסותם, וחלק גדול מהמנהיגים של הרשת הזו מחוברים לטרור העולמי – כמו סוואלחה בבריטניה. אחרים מקושרים לאל־קאעידה. מבחינת 'האחים', הם האסלאם האמיתי. דובריה מציגים את עצמם כמאוד פתוחים מבחינה דתית. בסופו של דבר, הם עובדים רק בשביל עצמם. כל עוד ממשלות רואות בהם את נציגי הקהילה המוסלמית, איש לא יהיה לצד גוף מוסלמי אחר. זה עניין חשוב בתקופה שבה אנחנו רואים מוסלמים שמתחילים להביע ביקורת. מייד מאשימים אותם שהם פרו־ציונים או ממומנים על ידי האמריקנים. 'האחים' הצליחו לבנות את עצמם משנות ה־60 והלאה כנציגי הקהילה המוסלמית וראשיה, המבטאים את הקול המוסלמי האותנטי, והם לא יאפשרו שינוי במעמדם".
קופרווסר מדגיש כי "הבורות לגבי מה שעומד בבסיסו של ארגון 'האחים' ודרכי פעולתו משותפת לגורמים רבים במערב. בתוך האסלאם הקיצוני יש שני גוונים: אחד קיצוני ביותר הקורא ל'טרור עכשיו' נגד המערב, שמסמל עבורו את כל הרוע בעולם. ולצידו הקבוצה היותר גדולה ומתוחכמת, שאומרת: 'נכון, המערב הוא דבר גרוע וצריך להיאבק בו ולפעול לשנות את הסדר העולמי, אבל אנחנו כרגע לא מספיק חזקים כדי לנצח במערכה הזו, ולכן אנחנו צריכים לבנות את עצמנו בדרך אחרת'. המאבק המרכזי שלה הוא דרך ה'דעווה', השכנוע, ולא בדרך הכוח".
מחיר חלומות השלום
"התפיסה הזו המיוצגת על ידי 'האחים המוסלמים' בהתמודדות שלהם נגד המערב. לא כלפי ישראל, שנגדה מבחינתם צריך להילחם ולהרוג את היהודים גם עכשיו", אומר קופרווסר, "הגישה הזו אינה פוסלת סוג של דו־קיום זמני במערב, גם ארוך טווח. המערב סבור שאיתם ניתן לשתף פעולה נגד הקיצונים יותר, שמבצעים פיגועים. מאחר שלא היתה התמודדות על התפקיד של מי מייצג את החברה המוסלמית במערב, גם בבריטניה, הקבוצות שבאו מהמרחב האסלאמיסטי הקיצוני המתוחכם התיישבו על משבצת זו.
"בכך הם זכו ללגיטימציה שאפשרה להם להתחבר בקלות רבה עם הגופים השמאלניים, שחיפשו לעצמם גורם שאיתו אפשר להמשיך את המאבק נגד האויב המשותף. כל צד מנצל את השני. השמאל בא עם דרכי מאבק ויעדי מאבק. כך נוצר גם רעיון ה־BDS. החרם המוצלח נגד האפרטהייד, שהתלבש על מגוון רעיונות אחרים, כולל רעיונות אסלאמיסטיים קיצוניים מתוחכמים".
ישראל פספסה את ההתפתחות הזו?
"פספסה בגדול. ישראל היתה עסוקה בדברים אחרים. היו גורמים בישראל שהבינו את ההתפתחות, אבל לא קיבלו מספיק תשומת לב. חלק ניכר מתקופת האינקובציה של הדברים הללו היו השלכות נפילת בריה"מ, שפינתה הרבה מאוד אנרגיות של השמאל לכיוון הזה. התחזקות חמאס בתוך המערכת האסלאמית התרחשה בתקופה שבישראל פנטזו על מזרח תיכון חדש, ולכן היתה נטייה להקל ראש בתופעות אלו.
"האמנו שהולכים לעשות שלום, ושהוא יביא את העולם להתאהב בנו. היו לזה גם הוכחות בשטח: נקשרו יחסים עם מדינות שונות. אבל מתחת לפני השטח, במרחב האסלאמיסטי של אותן מדינות, התפתחה התפיסה שישראל היא מכלול הרוע. הדמוניזציה שמזינה את הדה־לגיטימציה והכלים של הסטנדרטים הכפולים, שמינפו רעיונות אלו, יצאו אז. כך שכשיצאנו מהאינתיפאדה השנייה, הרבה מהרעיונות האלה כבר הושרשו במערכת, ומצאנו את עצמנו בכמה אירועים שזעזעו אותנו: ה'מרמרה', דו"ח גולדסטון. שאלנו מאיפה זה בא, כי חשבנו שאוהבים אותנו.
"ברגע שהממסד הפלשתיני המרכזי נתן את ברכתו למערכה של דה־לגיטימציה, נהיה הרבה יותר קל לגורמי השמאל הקיצוניים להחדיר את הרעיונות שלהם למרכז הפוליטי. כמובן שהתקשורת הבינלאומית עזרה הרבה בדרך שבה תיארה את הסכסוך – שימוש בעלילות. הכל התפוצץ לנו בפנים. היה פה אירוע משמעותי שחייב היערכות חדשה, שהיום אנחנו בעיצומה".
שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close