צרפת היום באבל ודגלי הטריקולור הורדו לחצי התורן. עצרות זכרון המוניות נערכות בכל רחבי המדינה. הצרפתים בהלם כי הטרור האסלאמי פגע לראשונה בלב פריז ובכמה מוקדים בליבה של האומה. הוא ניפץ את הסמלים המוכרים של צרפת ואת ערכי הדמוקרטיה, אך גם פגע שוב ביהודים, המטרה המועדפת של האסלמיסטים ושל כל האנטישמים. בתחילה הוא רצח את חופש העיתונות והרג בדם קר את השומרים על הרפובליקה, ואחר כך דהר והמשיך לתקוף יעד המסמל את היהדות: מרכול כשר. נדגיש כי המעשים הנפשעים האלה בוצעו על ידי אזרחים בעלי נתינות צרפתית.
האימה מזעזעת עוד יותר כי לראשונה נרצחו יהודים בפריז בעת שהיו בקניות ובהכנות האחרונות לקראת השבת, ולראשונה חיסלו עיתונאים במשרדי העריכה שלהם, במעוזם, כאשר היו מול המחשב, בעת כתיבת מאמריהם, מול יצירותיהם והקריקטורות, שיצרו בלי מורא ופחד.
עד היום, הכתבים נלקחו כבני ערובה, ערפו את ראשיהם בשדה הקרב, הרחק ממשרדיהם ובני משפחותיהם. הפעם, רצחו אותם ,אחד אחד, לאור היום, בעיר האורות. חיות אדם ,ברברים, רצו למחוק בדם העיתונאים את המילים והרישומים שנכתבו בצלילות ובעזות נפש. הם הרגו עמיתים מוכשרים, חברים אמיתיים שידעו להשתמש נכון בסאטירה ובהומור, ללעוג, להתגרות במוסכמות, לא לקחת כל דבר ברצינות. הם לפעמים הגזימו בשחיטת פרות קדושות וערכי דת. הם עברו לעיתים את הקווים האדומים, ולא תמיד הסכימו עם התנהגותם או האידיאולוגיה שלהם. עם זאת, יש לומר כי תמימותם היתה כנה, חזקה יותר מהמוות, ועל כך הערצנו אותם, את אומץ ליבם העיקבי והמסור למופת.
חופש הביטוי ופרסום הקריקטורות מעוגן בחוקי יסוד של הרפובליקה הצרפתית. חירות היצירה היא מוחלטת, בלי שום צנזורה או צביעות. היא משמשת כמגדלור עבור הדמוקרטיה ועבור הערכים החילוניים והרפובליקניים של צרפת כולה. מערכת העיתון הזו מעולם לא שמשה למען שנאת זרים, ובראש עמדו עיתונאים סובלניים ואוהבי אדם.
התקפת הטרור נגד Charlie Hebdo היתה צפויה, כמו ההתקפה הנפשעת נגד המרכול היהודי. הרשויות ושירותי המודיעין לא לקחו ברצינות את האיומים. היו גם הפעם כשלים ומחדלים. איך אפשר היה להתעלם מהנוכחות של אסלמיסטים צרפתיים, שחזרו מסוריה או מתימן והיו קשורים לאלקאעידה, אחרי הפיגועים שהיו נגד בית הספר "אוצר התורה" בטולוז ונגד המוזיאון היהודי בבריסל.
מחרידה העובדה שמתהלכים בצרפת בחופשי אלפי סלפיסטים ו'גיהאדיסטים חמושים. היתכן גם שמערכת העיתון הסאטירי, שהיתה מאוימת ונפגעה בעבר, מקבלת אבטחה בסיוע של שוטרים, שמקצתם לא היו חמושים? מדוע גם ראשי הקהילה היהודית לא נקטו בצעדים מקומיים מתאימים כדי להגביר את ההגנה על מוסדותיהם ושכונותיהם? האם האבטחה לא היתה מחויבת המציאות בימים אלה מול מרכולים כשרים, ששלטיהם מתנוססים באור חוצות? היתכן שבית הכנסת של פריז "לה ויקטואר" יסגר לראשונה מאז מלחמת העולם השניה כי אי אפשר להבטיח את שלום המתפללים היהודים?
במהלך השנים האחרונות התרענו מספר פעמים על הסכנה האורבת לצרפת, ובמיוחד ליהודים בה, אך השלטונות שתקו והעדיפו להעלים עין מסיבות שונות ומוזרות ומשקולים אלקטורליים. בעבר הם גם סרבו לקבל את ההתראות של שירותי המודיעין הישראלים. לא התייחסו בכובד ראש לאיומים כי האמינו, ובצדק, שהשירותים וכוחות הביטחון שלהם מספיק מיומנים ומקצועיים. ההחלטה היא אכן פוליטית – רצון עז להילחם נגד הטרור האסלמי. חופש התנועה וזכויות האדם היו בעיניהם כה קדושים, עד כי טרוריסטים ששחרור טרוריסטים מבתי הכלא נעשה מבלי שעקבו אחריהם אחרי ריצוי עונשם.
חזרנו ואמרנו שהצרפתים טועים כאשר הם מגדירים פיגועים כפליליים או כתאונות דרכים, שבהן הנהגים מוגדרים כ"שוטים", "שיכורים" או "חולי נפש". הם סרבו לומר בפרוש ובפה מלא שהאסלמיסטים של דאעש, אלקאעידה, חמאס או חיזבאללה, הם טרוריסטים לכל דבר. האם התופעה הזאת איננה חלק מאותה שנאה והסתה בעידודם של אימאמים וכהני דת צמאי דם? מדוע מנהיגי המוסלמים, להוציא בודדים חסרי השפעה, אינם מגנים בצורה נמרצת את התופעה המדאיגה ואינם יוצאים להפגין בהמוניהם בחוצות פריז ופרבריה? מדוע הם קושרים את התופעה עם הסכסוך בינינו לפלסטינים?
הרי "פעילי חמאס" גם הם טרוריסטים ואינם "לוחמי חירות", כפי שמגדירה אותם העיתונות. הבה נזכור את גל הפיגועים במהלך האינתיפאדה השנייה בספטמבר-אוקטובר 2000 נגד בתי כנסת ובתי קברות יהודיים, שבוצעו על ידי מוסלמים צעירים. הבה נזכור כי עד היום גל האנטישמי לא פסק.
אז והיום שלטה בצרפת המפלגה הסוציאליסטית ומפלגות השמאל. אין כמובן לערוך הכללות, אבל עובדה היא שכל הפיגועים בשנים האחרונות נעשו על ידי מוסלמים בלבד. בתוך כך, על שלטונות צרפת לנהל מדיניות ברורה ואמיצה ולחזק את החוקה הקיימת בשנויי חקיקה, שיאפשרו מעקב אינטנסיבי בחשודים, לרבות מימון פעולותיהם. יש לעקור מהשורש את אותם כספים המועברים לבנקים צרפתיים והמולבנים לצרכי הסתה וטרור במסגדים ובאתרי האינטרנט.
הממשלה חייבת לומר את האמת לאמיתה לאזרחיה, ללא כחל וסרק: לאור המצב החדש שנוצר צרפת נמצאת יחד עם מדינות המערב במתקפת טרור. על כן, חיי אדם, ביטחונם האישי של כל האזרחים, חשובים עתה יותר מזכויות אדם. הסולדיריות של כל ראשי מדינות המערב ובואם לפריז כאות הזדהות הם צעדים חשובים בשעות קשות אלו.
ההתנהגות של הנשיא הצרפתי פרנסואה הולנד במהלך האירוע היתה אמיצה ונבונה. החלטתו לא לנהל מו"מ עם מחבלים, לשחרר את בני הערובה בכוח ולחסל את הטרוריסטים היתה נכונה, עם כל המגבלות והסיכונים שהיו כרוכים בכך. אמצעי התקשורת בצרפת, בניגוד לכמה עיתונים ורשתות טלוויזיה בישראל, פעלו באחריות וסרבו לשדר תמונות דם או פאניקה למען הרייטינג והם נשמעו לכוחות הביטחון, מתוך רצון עז למנוע אסון גדול יותר ולא בגלל כפייה או מגבלות צנזורה.
אמנם אנו עדיין כועסים ומאוכזבים מהדיפלומטיה הצרפתית כלפי הפלסטינים, אך הפעם, אחרי אירועים שכאלן, אנו מלוכדים עם פריז במאבק נגד אימת הטרור האסלאמי. יש לציין כי צרפת פעלה עד כה באפריקה ואפגניסטן נגד הג'יהאדסטים והיום היא חלק מהקואליציה נגד דאעש, ובתוך כך היא יעד לנקם עבור כל הטרוריסטים המוסלמים.
הטרגדיה הנוראה שאחזה את העיתונאים Hebdo Charlie והמשפחות היהודיות, שקרוביהם נרצחו חייבת, להדליק נורה אדומה. הצרפתים חייבים לפקוח סוף סוף את עיניהם – לפני שיהיה מאוחר מדי.
הקהילה היהודית סובלת באחרונה מגל הטרור אנטישמי חסר תקדים בהיקפו. השלטונות הצרפתיים בהחלט נוקטים פה ושם באמצעיים למען ביטחונה, והוגברה עתה האבטחה במוסדותיה, בבתי הכנסת ובבתי הספר, אולם זה לא הפתרון היעיל ביותר. צרפת היא המדינה היחידה במערב שיהודי אינו יכול להתהלך ברחוב עם כיפה על הראש או עם טלית. אלפים מהקהילה החשובה והציונית הזאת עזבו כבר את המדינה כי הם חשו לא מבוטחים ובלתי רצויים. הם חשו את הסכנה מבעוד מועד, כשהחליטו לעלות בצדק ארצה. יש משמעות רבה לעזיבתם כי מאז ומתמיד היו יהודי צרפת חלק בלתי נפרד מהתרבות, העיתונות, הכלכלה והערכים הרפובליקניים הצרפתיים.
הטרור האסלאמי העכשווי הוא לא רק נגד היהודים ואין לו שום קשר ישיר לסכסוך עם הפלסטינים, כפי שמנסים לתרץ ולהסביר עתה כמה ממנהלי התעמולה הערבית ומספר פרשנים ואינטלקטואלים. זאת היא מלחמה אידאולוגית, דתית וברברית נגד המערב ונגד כל מי שאינו מוסלמי וראוי שצרפת ואירופה כולה יפנימו זאת אחת ולתמיד.
